זכותה של הדמוקרטיה להתגונן מפני מי שמעוניין לפגוע בעצם קיומה – פס"ד ירדור

דעת הרוב

1. לא יכול להיות ספק בדבר שמדינת ישראל היא לא רק מדינה ריבונית, עצמאית, השוחרת חופש ומאופיינת על ידי משטר של שלטון העם – אלא גם שהיא הוקמה "כמדינה יהודית בארץ ישראל".
2. האקט של הקמת מדינת ישראל נעשה בראש ובראשונה בתוקף "זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי לחיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית, וכי היה בו באקט זה משום הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".
3. האמור בסעיפים 1 – 2 מבטא את חזון העם ואת האני מאמין שלו, "ושמחובתנו לשוותם לנגד עינינו בשעה שאנו באים לפרש ולתת מובן לחוקי המדינה".
4. נצחיותה של מדינת ישראל מהווה עובדת יסוד קונסטיטוציונית, וחלילה לה לרשות כל שהיא מרשויות המדינה להתכחש אליה בבואה להפעיל סמכות מסמכויותיה.
5. לכן, בבואנו לפרש את סעיף 1 לחוק יסוד: הכנסת ("הכנסת היא בית הנבחרים של המדינה") – עלינו לפרשו באופן שיקיים את התכלית החוקתית העומדת מאחורי כל החוקים כולם: מדינת ישראל כמדינה בת קיימא שאין להרהר אחרי המשכיותה ונצחיותה.
6. רשימה של מועמדים הכופרים בעיקר נצחיותה של המדינה "כמדינה יהודית בארץ ישראל" – אין לה כל זכות להשתתף בבחירות לבית הנבחרים.
7. האמור הוא לגבי פסילה של *רשימה* כקבוצה, אך לא של פרטים בתורת יחידים.

ההכרעה

הערעור נדחה בדעת רוב (הנשיא אגרנט והשופט זוסמן), והרשימה פסולה מלרוץ בבחירות.

דעת המיעוט (השופט חיים כהן)

1. המחוקק לא העניק במפורש לוועדת הבחירות לכנסת סמכות לפסול רשימה, ומשכך אין לה לתת לה סמכות זו, וזאת בשל הסכנה הגדולה לאופי הדמוקרטי של המדינה המצויה בסמכות מעין זו.
2. אין באי חוקיות אגודתם של יוזמי הרשימה הנידונה או מועמדיה כדי להסמיך את הוועדה לפסול את הרשימה.
3. גם אם רעיון שלילת המדינה ורעיון הישיבה בכנסת כחברי כנסת הם תרתי דסתרי, הרי שבמדינה אשר בה שולט החוק – אין שוללים זכות מאדם, ויהא הוא הפושט המסוכן והבוגד הנבזה ביותר, אלא בהתאם לחוק בלבד.
4. לא ועדת הבחירות ולא בית המשפט העליון הם המחוקקים חוקים במדינת ישראל, אלא הכנסת. היא הרשות המחוקקת, והיא המסמיכה את מוסמכיה, אם רצונה בכך, לעשות איש כדרכיו.
5. בהעדר הסמכה כזאת מאת המחוקק – שום עילה, לא ההיגיון ולא הכורח ולא אהבת המולדת ולא שום שיקול אחר – מצדיקים עשיית דין על דעת עצמו ושלילת זכות הזולת.
6. בין האזרחים הערבים ובין האזרחים היהודים והאחרים של המדינה הזאת כל הבדל: כולם שווים בפני החוק, וחוק הבחירות לכנסת בכלל זה, והוא – אם אין בחוק מיוחד (כמו למשל חוק השבות או פקודת ימי המנוחה) הוראה מפורשת אחרת.
7. אפילו במקום שחוק מסמיך במפורש לשלול מאזרח זכויות – הרי שאם מדובר בזכות שהיא מזכויות היסוד של האזרח – כמו החופש הדעה והדיבור – יש לפרש את השלילה הזאת כאפשרית רק כאשר היא באה למנוע סכנה ממשית ברורה ומיידית (כנפסק בבג"ץ "קול העם"). בכל מצב אחר, לא יהיה ניתן לשלול זכות יסוד מן האזרח גם אם היא מפורשת בחוק.
8. מדינת ישראל נבדלת מאויביה בכך שגם מטרת מלחמה קדושה ביותר אינה מקדשת אמצעים פסולים: כך שכל אמצעי הנוקד את החוק, או הנעשה ללא הסמכה חוקית, הוא פסול ושופט בישראל לא יסמוך עליו את ידיו.
9. לכן, היות שהזכות להיבחר היא זכות יסודית, ומשעה שלא נשקפת סכנה ברורה מיידית וממשית מרשימה כמו זו של הרשימה הסוציאליסטית, קובע השופט כהן כי לדעתו יש לקבל את הערעור ולפסול את פסילת רשימה זו, כלומר לאפשר מרוצתה בבחירות

לסיכום של פסק דין זה נוסף ראה כאן.