הייעוד של האישה הוא לא לעמוד בצד ולא להיות צל של הבעל - אלא לממש את היכולות והעוצמות שלה, את הייעוד שלה. נכון, בתפיסת עולם של הרבי, לאישה יש תפקיד מרכזי בעיצוב הבית,בהשפעה על הבעל ובחינוך הילדים – אבל היא נדרשת להיות לא פחות משכילה בתורה מאשר היא משכילה בשאר חוכמות, לא פחות הישגית בעניינים של יהדות מאשר הישגית בעניינים של קריירה ולא פחות בעלת עומק אמוני מאשר בעלת אידאולוגיות פוליטיות, חברתיות ואחרות.
אשת־התקשורת דידי שור, חסידת חב"ד יש לציין, פרסמה במוסף השבת המצוין של מקור ראשון בעריכתו האמנותית של ידידי הרב אלחנן ניר – מאמר שכותרתו "לקראת פמניזם חרדי".
העקרונות ששור משרטטת במאמרה אינם חדשים, אולם הם נועזים וחשובים.
הם לא חדשים משום שהם מבטאים בצורה מוצלחת ורהוטה את משנתו וחזונו של הרבי בשאלה זו, שאלת המקום הנשי בחיים היהודיים, שהיא שאלה חשובה מאוד.
שור קוראת לנשים החרדיות לנסח "פמניזים חרדי" או מה שכנראה מכון יותר לנסח כ"עליית הנשיות" החרדית:
"נשים חרדיות יכולות לנסח פמיניזם חדש, לא זה שנשען על תפיסה זרה, אלא אך ורק מה שמתיישב עם תפיסה אמונית תורנית עמוקה… עלינו לראות נכוחה את חסרונות הפמיניזם המערבי, יחד עם אחותו המתירנות המינית, שגרמו לפירוק מוסד המשפחה. עלינו ליצור פמיניזם מתוקן יותר שלומד את לקחי הפגמים שאחרים המיטו על החברה האנושית… החתירה לצדק יכולה וצריכה להתיישב עם התפיסה המהותנית של ייעוד עיקרי שונה לנשים וגברים.
"את חוסר הצדק שהטיל על האישה את עול הפרנסה בנוסף לעבודות הבית נתקן באמצעות שינוי תפיסתי אצל הגברים, שייקחו על עצמם חלק מעבודות הבית… [וזאת באמצעות הנמקה תורנית ולאו דווקא לעומתית:] האישה מסייעת לבעל בייעוד שלו, ומפרנסת, ולכן הוא יסייע לה בייעוד שלה וייטול חלק בעבודות הבית… גם לימוד התורה לנשים לא יכול ולא צריך להיעשות מתוך דרישת מעמד שווה, אלא מתוך עיון פשוט במציאות: ללמוד כדי להתחבר לנותן התורה".
הדברים אינם חדשים אולם כאמור הם חשובים ונועזים – כפי שאסביר מיד בסמוך.
בשורות הבאות אפוא אבקש לעסוק קצת בקריאתה זו של שור וגם להראות שיש לה גיבוי תורני רוחני חזק מאוד, תוך שאתמקד בעמדה שעולה בבהירות מתורתו והנהגתו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל.
כשהרבי הזמין במהלך ההתועדות את השלוחות לעלות על הבמה, מול כל הקהל הגברי היושב בעזרת גברים:
וזה התיאור מ"יומן" מאותה התוועדות שמתאר את שארע:
דברים חשובים ונועזים
כפי שציינתי קודם, דבריה של שור הם נועזים וחשובים, וזאת משתי סיבות מרכזיות:
1) הבעיה של מעמד האישה בזמננו היא בעיה קריטית, ולא בכדי הרבי מליובאוויטש השקיע לה המון תשומת לב.
חשבו על זה בצורה כמותית: כל בר־דעת מבין שלא יתכן ש50% מהעם היהודי בימינו יהיה מסוגל להיות הכול, להצליח, לדעת, להיות נוכח – אבל רק בתחום אחד: בתחום היהדות, הוא יישאר נחוּת.
יש כאלה שרואים בסיטואציה זו – עליית מעמד האישה – תופעה שלילית, אולם הרבי ראה בהתקדמות במעמד האישה אחת מהסימנים לבואה הקרב של הגאולה, שאז "נקבה תסובב גבר".
ובכן, חזונו זה של הרבי לא נוסח בבהירות ובפשטות פובליציסטית כזאת עד כה (רוב הדוברים ש"דיבררו" את עמדת הרבי היו גברים, שעטו על עצמם צנזורה עצמית, ולקול הנשי הרהוט יש משנה חשיבות, בעיקר בחלק המסייג). מכאן החשיבות הרבה שבדבריה של שור.
2) לגודל כאב הלב, יש היום רוחות רבות הנושבות בחב"ד שמנסים להילחם – אם במודע ואם שלא במודע – בחזונו ובראייתו של הרבי בנושא זה. לכן חשוב להעלות שוב את מבטו הייחודי של הרבי בנושא.
העובדה היא שהתנהגויות פטרנליסטיות מופנות ככלל אל מול נשים ולא אל גברים שלא נשמעים לתקנונים ולכללים הקהילתיים או ההלכתיים – ולהשערתי היא מוּנעת, ולו שלא מדעת, מתפיסה שרואה את האישה "כילדה קטנה" הזקוקה לשמירה יתירה, ודווקא לשמירה על ידי גברים. אחרת אין שום הסבר למה האישה "זוכה" לפיקוח גברי על מלבושיה, אולם גברים לא זוכים לפיטרול ופיקוח דומה בנושאים דומים ושונים.
לכן סוברני שחשוב – אך גם נועז – לבטא קול שונה שיחזיר צלילות דעת, ומזווית חב"דית: גם נאמן לגישתו של הרבי, להתמודדות בסוגיות הללו.
נשים הן כבר לא "ילדות קטנות וכנועות"
אז מה בעצם הגב' שור רוצה לומר?
ובכן, מה ששור, אם לתמצת, אומרת הוא – שהגיע העת שהגברים וההנהגה החרדית יבינו שיש להתייחס לנשים החרדיות בצורה בוגרת וכאל יצורים בעלי אישיות מלאה – וזאת לא בגלל "שיח־הזכויות" הליברלי, אלא מתוך אינטרס דתי.
נאמר זאת שוב, במילים אחרות: שור במאמרה לא מבקשת לדחוף נשים למעגל־העבודה, לקרוא להן "להשתחרר". היא כן מבקשת להתייחס אל האישה בבבגרות הנכונה. אם האישה נקראת לסייע לגבר למלא את ייעודו, כך גם על הגבר לסייע לאישה למלא את ייעודיה; ואם האישה יכולה להיות ד"ר, היא גם יכולה להיות תלמידת־חכמים.
וחייבת האמת להיאמר: יש סכנה עצומה, וגם אמירה תאולוגית בעלת עוצמה שלילית כבירה, באמירה שנשים יכולות (ואף צריכות) להיות "סופרמניות" בכל תחומי החיים, אך הן כן "ילדות קטנות וכנועות" – או שעליהן להיות תמימות כמו סבתות זקנות מהדור של לפני 200 שנה – בתחום הדתי. זה גם לא סוד שנשים חרדיות מקבלות חינוך אינטלקטואלי דתי נחות עשרות מונים מהגברים (והיפוך הדברים בחינוך אינטלקטואלי חילוני), והדיסוננס הזה סופו שיתפוצץ בפרצוף.
"האבסורד של נשים עם תואר שני ושלישי בלימודי חול שאין להן אפילו הידע של נער בן שש עשרה בגמרא ומשנה מעלה אף שאלה אמונית: הרי הקדוש ברוך הוא נתן לאישה זו שכל, ובמקום להקדיש מספר שנים לפיתוח השכל הנפלא הזה בתורה, היא מפנה את כל כישוריה ללימודי חול. לא ברור כיצד אנשים המאמינים שהתורה היא מרכז חייהם סבורים שזו מציאות ראויה, אלא אם כן הם מתכחשים למציאות זמננו ומתעלמים מאופיין ומשכלן המפותח של נשות הדור. דיבורים על ייעוד של גידול ילדים לא מועילים עוד כאשר אישה יוצאת לעבוד וללמוד במקביל; הרי את הייעוד היא מקיימת בין כה. מדובר על חסימה של נשים מתחום שאמור להיות מרכז חייהן – התורה.
"… רוב הנשים החרדיות מקדשות את הנורמליות, והנורמליות של אישה חרדית שקועה לחלוטין בתחזוק הפיזי של החיים: פרנסה, ילדים, קניות, ניקיונות. ימי הסמינר שבהם הייתה אמורה הבת להתמלא במטען רוחני הוקדשו בעיקר לערך הצניעות, וכאשר הוא מתנדף לאחר הסמינר, בחסות האופנה, לא נותר ממנו מאום. את עיקרי האמונה בתורה שבעל פה, נצחיות התורה ושאר הגות ומחשבה הנחוצים כדי לעמוד מול רוחות הזמן לא תמיד הסמינר מספק. וכך, מצוידות בבורות ובחולצה מכופתרת, יוצאות בנות הסמינר לעולם הגדול. ובעולם יש לא רק אופנה וסטייל משובח מאיקאה, בעולם יש גם תפיסות מערביות הנוגדות את האמונה, או לכל הפחות לא נובעות ממנה. והתפיסות הללו מחלחלות, נרצה או לא נרצה".
הנה כי כן, הטירוף במחשבה – ואני נוקט זאת כדוגמה להמחשה, אך הרעיון הכללי כמובן ברור – שניתן כל היום לרדוף אחרי נשים בבדיקת צניעות מלבושן, נובע מהתפיסה המקובלת והמסונגרת שנשים הן, בעצם, צל־אישיות ולא אישיות. הגיע העת לשנות זאת.
עליית מעמד האישה החרדית, לא פמיניזם מערבי
דבר חשוב נוסף אותו אומרת שור, בצדק רב, הוא כי מה שהיא מכנה קריאה ל"פמיניזם חרדי" אין משמעו כלל ל"פמיניזם" במובן הליברלי שלו. המילה "פמיניזם" בהקשר הזה הוא אפוא עניין שיווקי, שאני מקבל בעניין זה את עצתו של הרב מנוסי כי יש לזהותו בשם אחר: עליית מעמד האישה החרדית; אבל מכל מקום אין בדבריה שום הזדהות עם הפמיניזם המערבי הנוטה להנחה שחיקוי ההנהגה הגברית בידי האישה, תוך מחיקת כל היתרונות והעוצמות שבתכונות הנשיות, היא הצלחה וסמל לשיוויון.
לאמירותיה של שור בתחום זה חשיבות דווקא משום שהן באות מאשה יראת־שמים, משכילה, יודעת־ספר וחרדית.
"ובכן", כותבת שור, "ישאלו נשים, מה רע בפמיניזם? לאור כל התיאורים, הוא אכן מתבקש. אין סיבה שאישה תנאם נאום מקצועי בפני גברים, אבל לא תישא דבר תורה באירוע משפחתי. אין סיבה שהגבר לא יעזור לאשתו בייעוד שלה כאשר היא מסייעת לו בייעוד שלו. חוש הצדק הטבעי דורש זאת. אין סיבה להעלים נשים מציורים ועיתונים, כאשר מדובר בתמונות צנועות וראויות. אין סיבה מהותית שנשים לא תפעלנה בגופי שלטון גם בתפקידים נבחרים, כאשר הן כבר פועלות שם בתפקידי ניהול בכירים.
"ואכן, הקהילה החרדית נדרשת לשנות את התייחסותה לאישה בחלק גדול מתחומי החיים; אבל כמו כל שינוי, צריך לשאול קודם מה מטרת השינוי, ומה עומד בראשם של הרוצים לשנות. הפמיניזם המקורי עצמו, כרעיון, יושב על יסודות אתיאיסטיים הכופרים בסיפור הבריאה ובתיאורי ייעוד שונים לאישה ולגבר. מקורות היהדות מכתיבים חלוקת עבודה ברורה, שבה הוא מפרנס והיא מבשלת, הוא דרכו לכבוש והיא דמעתה מצויה. יתר על כן: פמיניזם מטבעו הוא תנועת מרד, ההופכית מתנועת הנפש הדתית של הכנעת רצונות האדם לרצון ה".
זו נקודה חשובה שנוסח בבהירות על ידי הרבי עצמו בכמה הזדמנויות. למשל, הרבי הבהיר (ראו תורת מנחם התוועדויות תשמ"ב חלק ג עמוד 1660; ושם, תשמ"ה חלק א עמוד 127), כי עצם הטענה – המצויה בלב האידיאולוגיה של התנועה הפמיניסטית – להעביר את האישה אל מקומו של הגבר, היא עצמה הרגשת הנחיתות הכי גדולה. וכי מה יכול להיות משפיל יותר ממצב שבו אומרים לאדם לבל יהיה מה שהוא-עצמו, לבל יבטא את מעלותיו הייחודיות לו, אלא שעליו לחקות מישהו אחר?
אכן, אומר הרבי היהדות סבורה בפירוש, שאין שוויון במובן של זהות בין הגבר לאשה. כשם שאין ביניהם שוויון בתכונות הגופניות, כך בנויות נפשותיהם באורח שונה. התכונות של האשה שונות מתכונותיו של הגבר, הואיל וגם התפקידים המוטלים עליה ייחודיים ושונים מהתפקידים המוטלים על הגבר.
האישה קיבלה את התפקיד החשוב ביותר – לבנות את הריקמה הפנימית של העם היהודי. היא מעצבת את אופיים וחינוכם של הילדים, היא קובעת את אופיו של הבית, היא יוצרת, למעשה, את מהות החיים עצמם. האם זהו תפקיד נחות יותר מלעבוד ולהביא פרנסה?! זהו התפקיד הגדול שהבורא העניק לאשה, ועל כן צייד אותה ברגישויות מיוחדות שאין לגבר, כדי שתוכל למלא את תפקידה זה.
מה דעת הרבי על יציאת נשים לעבודה?
אין פירוש הדבר שהאישה אינה יכולה לצאת לעבוד, כשם שאין פירוש הדבר שהגבר אינו יכול לחנך ילדים. מדובר כאן בשימת הדגש: האישה, גם אם היא עובדת מחוץ לבית, צריכה לדעת, שתפקידה העיקרי הוא לבנות בית יהודי אמיתי; בעוד שתפקידו העיקרי של הגבר הוא בעיקר מחוץ לבית. היהדות אינה רואה את האשה כחיקוי של גבר. היא רואה בכל אחד מהם 'חצי', שיוצרים ביחד שלמות.
כך, כשהרבי ראה שעבור אישה אחת יציאה לעבודה במשרה מלאה יהיה דבר שיסייע לה לשיפור שביעות הרצון שלה מעצמה, לא רק שהרבי אישר זאת, אלא הוא יזם זאת והציע זאת לאישה שהתלוננה על אי שביעות רצון וחוסר הצלחה במעשה ידיה:
בתשובה אחרת מחדד הרבי את עמדתו בנושא. להשקפתו, יציאת אישה לעבודה הוא עדיפות שנייה. אם זה אפשרי, הכי טוב שאשה תהיה עקרת בית. אבל אין מניעה כלל שאשה תצא לעבודה. וזו לשונו:
בתשובה אחרת מחדד הרבי את עמדתו בנושא. להשקפתו, יציאת אישה לעבודה הוא עדיפות שנייה. אם זה אפשרי, הכי טוב שאשה תהיה עקרת בית. אבל אין מניעה כלל שאשה תצא לעבודה. וזו לשונו:
הנה תשובה נוספת מהרבי בעניין זה. על תשובה זו מספר ר' נתן אברהם מהעיתון "בית־משיח", וכך הוא כותב:
"זהו מכתב שנשלח לדודתה של רעייתי, הגב' עדנה יצחקי נבון, לפני כשלושים ושתיים שנה. את המכתב ניאותה לפרסם בין בני המשפחה הקרובה, ולבקשתי גם מעל דפי שבועון 'בית משיח'.
"המכתב התקבל בט"ז כסלו ה'תשד"מ והרבי כותב שם בין היתר:
בכלל תפקיד הטבעי הראשוני דכל אם – הרי זה גידול וחינוך ילדיה (כולל – הנהלת הבית), וחסרון במילוי תפקיד פנימי זה – מבלבל מנוחת הנפש וכו' וכו', ובפרט כשהילדים הם בגיל רך.
ב) היש מקום (וזמן) לתפקיד טפל – תלוי במצב האינדיבידואלי של המשפחה, אבל ברוב הפעמים – לא בתור תפקיד, כי אם בשביל לגוון קצת סדר היום, להקל המתח ממחשבה בשטח אחד כל היום וכו'.
"הסיפור מאחרי אותה תשובה, הוא פשוט. באותם ימים התגוררה הדודה בחיפה ולפרנסתה עבדה כמנהלת אירועים באחד המלונות היוקרתיים בעיר, תפקיד שדרש התמסרות רבה ועבודה בשעות היום ובשעות הלילה. באותה שנה זכו היא ובעלה לחבוק את בנם השלישי וכשהסתיימה חופשת הלידה, הייתה הדודה בדילמה – האם לשוב לעבודה ולמסור את הילד למטפלת, או לפרוש מעבודתה ולהתמסר לגידול הילד. ההתלבטות הייתה עזה ובעצת גיסתה, הגב' נחמה חיה נבון כתבה לרבי.
"המענה מהרבי היה ברור ונהיר, עיקר תפקידה של האישה הוא בגידול ילדיה, וכל ההיתר שניתן לאישה לעבוד, זה רק בתנאי שהוא לא פוגע בתפקידה המרכזי".
והנה הניסוח שמסכם היטב את עמדת עמדת הרבי בנושא:
וזו אולי התשובה שמסכמת בצורה הטובה ביותר את עמדת הרבי בנושא:
לשאלתה אודות עבודה במקצוע שלה – ידועות *שתי* הוראות בתורתנו שאחת ואחידה היא: כל כבודה בת מלך פנימה, אין דבר כולל כשרונות בעולם לבטלה
– ותשאל רב מורה הוראה בסביבתה איך להתאים ב׳ ההוראות גם יחד
תשובה זו פורסמה באתר COL. הנה צילום המכתב:
הרבי ניסח תשתית ברת־הגשמה ליישום תורני לעליית מעמד האישה היהודית
כעת ברצוני להראות בקצרה כיצד קריאתה במאמרה משקפת בצורה חדה ומדויקת את עמדת הרבי, וכיצד למעשה הרבי ניסח תשתית ברת־הגשמה ליישום תורני לעליית מעמד האישה היהודית.
ובכן, ראשית כל צריך להבין שמהעדויות שבידינו ניתן ללמוד בצורה מבוררת למדיי, שלרבי היה סנטימנט גדול ואמפתיה משמעותית לבעיה המודרנית של 'מעמד־האישה'. הרבי ראה באישה אישיות מלאה, אינדיבידואלית ועצמאית, בעלת עוצמות ושליחות מאת ה' ועם יכולות אקוויוולנטיות לחלוטין לזה של הגבר – גם אם לא בהכרח זהות.
בהקשר זה מעניינת עדות שהגיעה אלי בעקבות פרסום מאמרי זו [הקטע הזה הוא תוספת מאוחרת לפרסום הראשוני], שקיבלתי משליח חב"ד, שהתקשר במיוחד לבקשתי לדודו ממנו שמע את הסיפור, ששוב דייק אותו בצורה מבוררת, וזה הסיפור, בלשונו של השליח הנ"ל (שביקש להישאר בעילום שם):
הסיפור כפי ששמעתיו עתה מדודי שיחי'. ר' זלמן **** נכנס ליחידות, יום אחרי התוועדות בה הרבי דיבר בלהט על גדולת האשה, יחודה, וכו. ר' זלמן שאל את הרבי, על כך שהרבי מרומם ומפאר את האשה, לגבהים שלא ידעו בדורות הקודמים.הרבי ענה שזה לא הוא, אלא הכל מבוסס על מקורות חז"ל.הפרט הבא לא חשוב לסיפור עצמו, אבל על כך אמר ר' זלמן, שלא ניחן בחכמה יתרה: וואס דרייט איר א קאפ, אמאל איז דאס נישט געווען [=מה אתה מבלבל את הראש, פעם זה לא היה (כלומר, פעם לא התייחסו כך לנשים)]. עד כאן.אגב, הלשון של תשובת הרבי באידיש: דאס איז נישט מיר, דאס איז אלץ תורה.
כדאי לכם לראות את קטע הוידיאו הזה עד הסוף. הוא קצר, ובמידה רבה מתמצת את הכול:
בהשגחה פרטית, בסוף שבוע שעבר שמעתי עדות מידיד נאמן ששמע מאשת תקשורת חב"דית אחרת, אשר ראיינה את רופאו האישי של הרבי ד"ר איירה ווייס (מי שנקרא לטפל ברבי שעה שעבר התקף לב בעת שמחת תורה, לעיני כל החסידים). ד"ר ווייס, שהיה עד לשיחות פרטיות בין הרבי לבין רעייתו הרבנית, אמר לאשת התקשורת הנ"ל שאומנם הוא לא מבין יידיש, אבל בהחלט יכול היה לזהות בלא ספק כי השיחה התנהלה "בין שווים" (בלשונו של ד"ר ווייס: Sparing partner). זו אנקדוטה נאה, אבל לא דרמטית, משום שכל מי שהכיר את הרבי ידע שיש לו מבט מעניין בשאלה – השחוקה אולי, אבל האקוטית מאוד – של "מעמד האישה".
והנה כבר דוגמה נוספת, שיש לה תיעוד בוידיאו:
בכ' אדר שני תשמ"ט, בעת המפגש הדו-שנתי של הרבי עם התומכים בפעולות חב"ד, השתתפה גם משלחת מראשי הפדרציה-היהודית-בארצות-הברית, שלושה גברים ואשה, נשיאת הפדרציה הגב' טישמן. לאחר שהרבי שוחח עם חברי המשלחת אודות הצורך לנצל את מעמדם להגברת הפצת תורה ויהדות, פנה הרבי לגב' טישמן באומרו בחיוך:
"אל תשכחי על זכויות הנשים!"… והרבי המשיך: "[אני מעורר על כך] כי את כאן בעמדת מיעוט… אל תחששי מכך, עם ישראל כולו הוא מיעוט, וכך היינו תמיד"…
הנה אנקדוטה נוספת: הסנטור היהודי לשעבר ג'ו ליברמן סיפר כי "לעולם לא אשכח", את שארע ביקור בחלוקת הדולרים לצדקה מאת הרבי באחד השנים. "הרבי נתן לכולנו דולרים, והיה לו משהו להגיד לכל אחד במשפחה. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא פגש את הבת הגדולה שלי. היא פעילה למען זכויות האישה. והרבי אמר לה: תזכרי, לפעמים בת יכולה להשפיע ולעשות אותו דבר ואולי יותר מאשר הבן. זו הייתה תובנה מדהימה. כאילו הוא קרא את מחשבתה".
כאן ניתן לצפות בקטע הוידאו שבו ליברמן מספר את הדברים.
אלו אכן דוגמאות מעניינות בגלל ההד שניתן לשמוע בדברי הרבי לאמפתיה שרחש כלפי הסוגיה הזאת ולכך שגילה הבנה ורגישות לאפליית נשים ולדחיקתן לפינה, לצל. אבל עמדה זו השתקפה לאורך כל תקופת פועלו של הרבי כאדמו"ר.
"כבר סמוך לקבלתו את הנהגת תנועת חב"ד", כותב הרב זושא וולף במאמרו המקיף בסוגיה בספר "השביעי", "ייסד הרבי את ארגון הנשים של חב"ד בארצות הברית בשנת תשי"ג, שהיה חלוץ ארגוני הנשים הדתיות באמריקה, ובהמשך לכך ייסד ארגונים של נשי ובנות חב"ד בארץ ישראל ובמדינות נוספות, שהביאו למעורבות של אלפי נשים בפעילות ציבורית רחבה; הרבי ייסד תנועה פעילה לבנות חב"ד; עבור לדרישה בלתי פוסקת מציבור הנשים להיות מעורבות בכל תחומי הקירוב והפצת היהדות, וכלה כאמור בנשיאת דברים בפניהם באופן תדיר מספר פעמים בשנה.
"נשים רבות זכו להיפגש עם הרבי ב'יחידות' בחדרו או במעמד "חלוקת הדולרים" לצדקה, וכן בהזדמנויות אחרות. נשים אלו באו אל הרבי מציבור מגוון מאד – היו שם פעילות בארגוני נשים, נשות חינוך, נשות בעלות קריירה עסקית וניהולית ונשים בתחומים ציבוריים שונים, וכולן מעידות על כך שהרבי עודד אותן שוב ושוב להרחיב את היקפי פעילותן והשפעתן בכל האפשרויות העומדות לרשותן.
"יתרה מזו: גם בתוך חסידות חב"ד עצמה, הרבי גרם לציבור הנשים והבנות 'לעלות מדרגה'. אם בדורות הקודמים של החסידות הנשים והבנות הוגדרו כ"נשות החסידים", "בנות החסידים", "אחיות התמימים" וכיוצא בזה, הגדרות ותארים שניתנים היו להתפרש כי הנשים מתייחסות אחר החסידות של בעליהן, והבנות מתייחסות אחר החסידות של אחיהן ה'תמימים', בא הרבי והגדירן בהגדרתן העצמית – נשי ובנות חב"ד. הנשים הן נשי חב"ד, והבנות הן בנות חב"ד. כל הזכויות וכל החובות החב"דיות, כל האחריות וכל התפקידים החסידיים – מוטלות על כתפיהן במידה שווה לאלו של בעליהן ושל אחיהן".
"על רקע זה, מובנת מאליה העובדה כי מי שעומדות בחזית העשייה והפעילות הנשית החב"דית, הן ארבעת-אלפים ה"שליחות", הפרוסות בכל פינה על פני כדור הארץ. תופעה ייחודית בהחלט בה נשים מקדישות את מיטב הכוחות, הכישרונות והמרץ לא רק להתפתחות אישית-עצמאית, אלא בעיקר לשירות כל יהודי באשר הוא, בכל פינה בעולם".
נשים צריכות ללמוד גמרא
אך מעבר לסנטימנט ולאמפתיה, הרבי ניסח עמדה תיאולוגית מאוד ברורה בהקשר הזה. גם נשים, לפי תפיסתו של הרבי, צריכות להיות תלמידות־חכמים. שימו לב היטב לדברי הרבי בשיחה הבאה:
תן דעתך:
מצב כזה בו נשים מצליחות בכל תחום, ורק בתחום התורני הן ניצבות בצל – פשוט מציב קושיה תיאולוגית חמורה, כאילו חלילה וחס התורה לא יודעת להתמודד ואינה פונה למחצית האוכלוסייה. אין לך אבסורד גדול מזה שדווקא אנו נציב קושיא תיאולוגית חמורה על דרכנו ועל אמונתנו!
האישה, אפוא, היא אישיות שלמה, עצמאית ויש לה שליחות וייעוד פה בעולם.
הנה בעניין זה תשובה מעניינת בכתיבת ידו של הרבי: יסביר לזוגתו תחי' שכל אחד ואחת מבני ישראל שי' – והיא בתוכם – יש לו שליחות לעשות לו ית' דירה בתחתונים על ידי הפצת התורה והמצוות, ובמיוחדכעקרת הבית.
מאליו מובן כי הייעוד שלה הוא לא לעמוד בצד ולא להיות צל של הבעל, אלא לממש את היכולות והעוצמות שלה, את הייעוד שלה. נכון, בתפיסת עולם של הרבי, לאישה יש תפקיד מרכזי בעיצוב הבית,בהשפעה ל הבעל ובחינוך הילדים – אבל היא נדרשת להיות לא פחות משכילה בתורה מאשר היא משכילה בשאר חוכמות, לא פחות הישגית בעניינים של יהדות מאשר הישגית בעניינים של קריירה ולא פחות בעלת עומק אמוני מאשר בעלת אידאולוגיות פוליטיות, חברתיות ואחרות.
ואת זה אף אחד לא יוכל לשנות: נשים היום הן משכילות, הישגיות ובעלות אידיאולוגיה. אין שום טעם, שום היגיון ושם סמכות לנשלן מצדדים אלו גם בהיבט היהודי.
השיחה הבאה שנשא הרבי ואף הגיה (לשיחה מוגהת, כלומר זו שעברה את הגהת הרבי ואישור פרסומה ככזו, יש משקל נוסף בעולם החב"די הפנימי על שום הסכמת הרבי לפירסום פומבי של הדברים), מהווה הניסוח היסודי והמקיף שכתב הרבי בעניין.
נקודת הדברים בשיחה זו היא, שלא ייתכן מצב שבו נשים מסוגלות וגם לומדות בפועל ומשגשגות בכל תחום, ורק בתחום לימוד התורה הן מצויות במדריגה לימודית נמוכה, "כמו של ילדים קטנים". הרבי לפיכך דרש שנשים תלמדנה גמרא (ולא רק חסידות), ולא רק כדי ללמוד את "ההלכות הנצרכות" אלא גם מתוך בקשת שגשוג תורני. הנה קטעים מהשיחה היסודית שנשא הרבי בעניין זה והוגהה על ידו:
דבריו המדהימים של הרבי במפגש עם האדמו"ר מבֶּלז
אסיים עם תיעוד ממפגש מעניין שמדגים יפה את עמדת הרבי:
זהו קטע קצר ממפגש בין האדמו"ר מבלז לרבי (השיחה ביניהם תומללה, והיא מופיעה גם בספר "את עלית" עמ' 277). האדמו"ר מבלז שואל את הרבי האם לדעתו יש ללמד בנות משניות או גמרא. הרבי משיב לו:
"תקופתנו אינה כדורות קודמים שהבת הייתה בבית ועל כל דבר הייתה שואלת את אמה או אביה. אנו חיים בדור פתוח, והבת שואלת אצל חברתה כיצד היא מתנהגת… כשהבת תשמע שקיימת גמרא המסבירה את מה שהיא למדה, ללא הסבר זה, איני מאמין שקיימת אפילו בת אחת (אלא אם כן היא אינה שייכת כלל להבנה והשגה) שתתאפק ולא תפתח גמרא…"
שואל האדמו"ר מבלז:
"אם כן, מה נכנס בגדר "מלמדה תיפלות".
עונה הרבי:
"הדיוק שלי בדבר הוא, שכיום את לימוד ה"תיפלות" יש כבר לבנות ממילא… אלא שבידינו להעמידן על דרך הישר…"
הרבי מוסיף ומספר שדיבר עם רבנים על כך שיש ללמד הלכות צניעות, אך:
"הם ענו: איך אפשר? צניעות! והיתה להם ראיה: האבא היה רב, הסבא היה רב… ומעולם הם לא דיברו בעניין טהרת המשפחה. למי עלה על הדעת לדבר על טהרת המשפחה ברבים? הרי זה היפך הצניעות לגמרי.
"שאלתי אותם אם הם ניסו לברר אצל בני או בנות קהילתם על מצב ידיעותיהן. הם ענו לי שאין צורך בכך. הם מכירים את בתי הספר שבהם הן למדו (בתי ספר כלליים או אוניברסיטאות וכיוצא בזה), והם יודעים שבתכנית הלימודים שלהם יש שיעורים מיוחדים בדבר ענייני נישואין וכו'.
"שאלתי: אם הן בין כה לומדות על עניינים אלה, מה אתם מרוויחים בשתיקתכם. כשאך תתחילו לדבר עמן תווכחו שהן יודעות עשר פעמים ככה, ואם כן מדוע לא לדבר עמן על טהרת המשפחה? …
"אני שואל: מדוע שלא תלמד זאת, הרי בקשר לזה היא כבר למדה בבית הספר העממי?! בינתיים עסוקים בשקלא וטריא, בקושיות והסברים. אבל בינתיים הבת גדלה. כשמחמיצים יום אין לדעת אם אפשר יהיה לתקן זאת למחרתו!"
כאן מתערב האדמו"ר מבעלז ושואל: "ילדים שלנו לומדים בבתי ספר כאלה?"
הרבי קצת נדהם:
"זה תלוי למי הכוונה בביטוי "ילדים שלנו"… – אל תתרעמו עלי, אך חשבתי להיפך, שכאשר תתבטאו "ילדים שלנו" יהיה לכם מושג אחר. הרי רואה אני שאינכם אוחזים בשיטה של צימצום".
האדמו"ר מבלז הגיב:
"בכל זאת הרי "איש על מחנהו ואיש על דגלו", הרי אי אפשר לערב בנות ישראל הכשרות עם אותן שצריכים לקרב".
ועל כך השיב הרבי:
"אינני מדבר על ערבוב… התכוונתי להדגיש שגם אלה הזקוקים לקירוב הם בכלל התלמידים והתלמידות שלכם"…
הנה תיעוד בוידיאו מפגישה זו:
בושה וחרפה, הדברים שאתה אומר בשם הרבי מזכירים תנועות משיחיות אפלות שמסרסות את דבריו בצורה קיצונית, שם חבד נשלל ממך במאמרך זה.
אני מאוד אשמח לשמוע קצת יותר פירוט במה הדברים "שאני אומר בשם הרבי" מסרסים את דבריו בצורה קיצונית בצורה שמזכירה "תנועות משיחיות אפלות".
יישר כח
למאמר מקביל על פמניזם במשנת אדמו"ר הזקן
https://nirmenussi.com/2014/12/08/nekeva-tesovev-gaver-alter-rebbe-on-rise-of-femininity/
הרב'ה לא התכוון ח"ו על מעורבות של נשים בפעילות של גברים ורק במסגרת נשי ובנות חב"ד וידוע שכשיצא ספר עם תמונה של הרבנית בצבעוני הרב'ה הורה לגנוז מיד את כל המהדורה והסכים רק בשחור לבן משום והחי יתן אל ליבו וודאי שלא היתה דעתו נוחה מפרסום תמונות של נשים בעיתונם
איפה ראית באמור לעיל רמיזה לכך שהרבי התכוון על מעורבות של נשים בפעילות של גברים?? הערתך נראית תלושה ולא שייכת לכאן כלל.
[אגב, ייתכן שמבחינה הלכתית הרבה יותר חמורה מעורבות של גברים בפעילות של נשים… ועדיין לא ראינו שמרצות ומחנכות ויועצות ילמדו בחורי ישיבה, וכן ראינו אברכים (דוגמת ר' זושא וולף) שמעבירים הרצאות בפני בחורות באופן קבוע, ואף יש "משפיעים" שממש מתוועדים עם נשים! כולל אמירת לחיים בפניהן, לעיתים כדי התבשמות. אבל זו באמת הערת אגב. אז בטרם תביע דעתך על משהו היפותטי בחרדה כה גדולה, תתקן את המעוות המנוהל ממש עתה].
בכל מקרה, האמירה של כל המאמר שלי – שכולו בסך הכל עיבוד מסוים ואיחוי של קטעים מדברי ומהנהגות מדברי הרבי – אחת והיא וברורה היא: ולא יעזור לאף "קנאי" בקצוות של חב"ד (וכן, גם רב עיר יכול להיות אדם בשוליים הקיצוניים מתוך עיוורן מחשבתי וילדותי…) "למחות" על "המודרניות" הזו.
דעתו של הרבי היא חד משמעית והיא זו:
מבחינה נורמטיבית, האשה שווה לגבר, גם אם השוויון מתבטא לא בהכרח בזהוּת. כלומר, שווה זה לא זהה.
לכן לאישה אין מעמד נמוך יותר משל הגבר. לא שזה חידוש גדול… פעם חשבו – מתוך תפיסת עולם מאוד צרה אגב וכוחנית, כזו שלא נבעה משכל ומחכמה יתירה … – שנשים באמת ניחנו בכוח שכל נמוך משל גבר. היום מתברר בלי ספק כלל, בכל העולם החופשי, שאלו שטויות במיץ. נשים משכילות לא פחות מגבר, מצליחות לא פחות מגבר, בעלות כשור ניהול לא פחות מגבר. יש לאישה מטבעה(בדרך רוב) דגשים מסוימים של חוזקה, ולגבר דגשים אחרים, אבל מקומם בהיררכיה של בני האדם, וגם של עבודת ה' – שקול לחלוטין.
ולכן – וזה החידוש של הרבי, וזה חידוש גדול! – אין שום סיבה שהם לא תהיינה תלמידי חכמות לא פחות מהגברים, וגם יובילו תנועות רוחניות כולל למדניות, כמו הגברים.
ובתמצית, זה כל מה שהמאמר שלי למעלה אומר.
אה, כן, גם הוספתי בהערת אגב עניין שנובע מאותה נקודה – שזה לא רק מגוחך ולא רק מטורף להעמיד גבר כמשגיח על צניעות האישה – אלא זה גם נובע תפיסת עולם אמונית שגויה, שנלחמת בכל מה שהרבי לימד בנושא הזה. אשה יכולה לדאוג לעצמה בהכול, כולל בענייני צניעות. היא לא עוד ילדה קטנה הזקוקה לשמירת הגבר. גם זו הערה מוסגרת, אבל חשובה.
מנדי,
התחברתי מאוד לאחת הנקודות היסודיות שבמאמר שלך, שהרבי אמנם חידש דרך חדשה ושונה לגמרי בהסתכלות העכשווית על מעמד האשה בישראל ויחד עם זאת שזהו באמת חידוש ושינוי, תוכן הדברים – באופן אבסולוטי – אינם שונים כמלוא הנימה מהסתכלות של חז"ל על מעמד האשה, ולהיפך, כל החידושים והשינויים שהרבי מעורר עליהם, נשענים או נובעים אך ורק מהמקורות מדברי חכמינו ז"ל (אגב, כך בדיוק הם כל 'חידושי' תורת החסידות מהבעש"ט ועד לרבי).
אני רוצה להאיר על כך, שלדעתי בדיוק בנקודה הזו נמצא ה'ערפל' ונכנסים האמוציות לתוך ההשכלות הנכונות. יש צורך להתמודד ולבאר לציבור מספר נקודות 'כואבות' כאשר הן לא ברורות דיין וגורמות לחוסר הבנה בתהליכים מתקדמים יותר: ברכת שלא עשני אשה, אשה לא יכולה להיות דיין בבית דין, נשים דעתן קלה, בינה יתרה ניתנה באשה, הבעל הוא זה שקונה את אשתו, רק הבעל יש יכולת להחליט על פירוק הנישואין, עדות אשה לא תמיד קבילה, ועוד ועוד.
כאשר העקרונות המנחים לכל הנ"ל יהיו ברורים, כשיהיה ברור מהם היסודות שהנחו את חז"ל בפסיקותיהם הנ"ל, נראה שיסודות אלו לא השתנו ורק הפרשנות היא זו שהשתנתה ונשחתה. בין השחתה מכיון חילוני ובין השחתה שמרנית כביכול בשם הדת. וכבר לא ניתן להבחין בין שינויים הנובעים מן המציאות העכשווית לבין שינויים הנובעים מן הרצונות הזרים להיות ככל הגויים רח"ל.
לענ"ד כאשר העקרונות לבדן יהיו על השולחן, אז יהיה ניתן לערוך ויכוח עניני באמת (ובטוח שזה יהיה גם יותר מכבד).
אתה מאוד צודק שלוימי. תודה על תגובתך החכמה.
נראה שהעלאת הדיון חשובה אך באם נשענים על דברי הרבי ראוי להביא כמה שיותר מקורות ובפרט את המקור הנ"ל שבו הרבי מזכיר את הסיפור אודות האישה הלמדנית וכו' אך להבין את ההקשר של הסיפור צריך ללמוד את השיחה ואז לראות באיזה הקשר הרבי מביא אותו ולאחר איזו הקדמה ומה הרבי אומר לאחר הסיפור…
http://dvarmalchus.org/Download/0DB9A780-2270-41FA-BD41-393ACBFA5EBB.pdf
עמוד כה
ו"בדוגמת סיפור נשיא דורנו, כ "ק מו"ח אדמו"ר , בזכרונות (שציוה להדפיסם ) אודות שאלה
שהתעוררה כאשר ביום השבת הלכו ברחוב כל בני המשפחה , ובהם האנשים ראשי המשפחה , ולפתע
נודע שהעירוב נפסל ולא ידעו מה לעשות עם אותם הדברים שהוציאו קודם לכן בהיתר – ומבין כל אלו
שהשתתפו באותו טיול , הופנתה השאלה דוקא לאשה , ודוקא היא ידעה את המענה , וזאת למרות
שהשאלה התעוררה לפתע בלי שיכלו לעיין בזה מראש .
ויש להוסיף , שדוקא בזמננו גדולה יותר הנחיצות בידיעת התורה , כיון שאמנם מתכוננים ומקווים
שיבואו דברים טובים , אבל איֿ אפשר לדעת מראש מה יהיה המצב החדש , ויש צורך בהכנה מיוחדת
כדי לנצל כדבעי את הדברים הטובים שב אים מזמן לזמן (כולל – מה שבניֿ ישראל זוכים לקבל מאומות
העולם , ועל ֿ ידיֿ זה יש להם אפשרויות נוספות ורחבות יותר בתחומים נוספים )."
בטעות התבלבלתי בקישור אשמח באם תתקןhttp://dvarmalchus.org/Download/0FCC8A8D-D908-4C8E-B130-704C6EBF1554.pdf