דברים חשובים ונועזים

כפי שציינתי קודם, דבריה של שור הם נועזים וחשובים, וזאת משתי סיבות מרכזיות:

1) הבעיה של מעמד האישה בזמננו היא בעיה קריטית, ולא בכדי הרבי מליובאוויטש השקיע לה המון תשומת לב.

חשבו על זה בצורה כמותית: כל בר־דעת מבין שלא יתכן ש50% מהעם היהודי בימינו יהיה מסוגל להיות הכול, להצליח, לדעת, להיות נוכח – אבל רק בתחום אחד: בתחום היהדות, הוא יישאר נחוּת.

יש כאלה שרואים בסיטואציה זו – עליית מעמד האישה – תופעה שלילית, אולם הרבי  ראה בהתקדמות במעמד האישה אחת מהסימנים לבואה הקרב של הגאולה, שאז "נקבה תסובב גבר".

ובכן, חזונו זה של הרבי לא נוסח בבהירות ובפשטות פובליציסטית כזאת עד כה (רוב הדוברים ש"דיבררו" את עמדת הרבי היו גברים, שעטו על עצמם צנזורה עצמית, ולקול הנשי הרהוט יש משנה חשיבות, בעיקר בחלק המסייג).  מכאן החשיבות הרבה שבדבריה של שור.

2) לגודל כאב הלב, יש היום רוחות רבות הנושבות בחב"ד שמנסים להילחם – אם במודע ואם שלא במודע – בחזונו ובראייתו של הרבי בנושא זה. לכן חשוב להעלות שוב את מבטו הייחודי של הרבי בנושא.

העובדה היא שהתנהגויות פטרנליסטיות מופנות ככלל אל מול נשים ולא אל גברים שלא נשמעים לתקנונים ולכללים הקהילתיים או ההלכתיים – ולהשערתי היא מוּנעת, ולו שלא מדעת, מתפיסה שרואה את האישה "כילדה קטנה" הזקוקה לשמירה יתירה, ודווקא לשמירה על ידי גברים. אחרת אין שום הסבר למה האישה "זוכה" לפיקוח גברי על מלבושיה, אולם גברים לא זוכים לפיטרול ופיקוח דומה בנושאים דומים ושונים.

לכן סוברני שחשוב – אך גם נועז – לבטא קול שונה שיחזיר צלילות דעת, ומזווית חב"דית: גם נאמן לגישתו של הרבי, להתמודדות בסוגיות הללו.

נשים הן כבר לא "ילדות קטנות וכנועות"

אז מה בעצם הגב' שור רוצה לומר?

ובכן, מה ששור, אם לתמצת, אומרת הוא – שהגיע העת שהגברים וההנהגה החרדית יבינו שיש להתייחס לנשים החרדיות בצורה בוגרת וכאל יצורים בעלי אישיות מלאה – וזאת לא בגלל "שיח־הזכויות" הליברלי, אלא מתוך אינטרס דתי.

נאמר זאת שוב, במילים אחרות: שור במאמרה לא מבקשת לדחוף נשים למעגל־העבודה, לקרוא להן "להשתחרר". היא כן מבקשת להתייחס אל האישה בבבגרות הנכונה. אם האישה נקראת לסייע לגבר למלא את ייעודו, כך גם על הגבר לסייע לאישה למלא את ייעודיה; ואם האישה יכולה להיות ד"ר, היא גם יכולה להיות תלמידת־חכמים.

וחייבת האמת להיאמר: יש סכנה עצומה, וגם אמירה תאולוגית בעלת עוצמה שלילית כבירה, באמירה שנשים יכולות (ואף צריכות) להיות "סופרמניות" בכל תחומי החיים, אך הן כן "ילדות קטנות וכנועות" – או שעליהן להיות תמימות כמו סבתות זקנות מהדור של לפני 200 שנה – בתחום הדתי. זה גם לא סוד שנשים חרדיות מקבלות חינוך אינטלקטואלי דתי נחות עשרות מונים מהגברים  (והיפוך הדברים בחינוך אינטלקטואלי חילוני), והדיסוננס הזה סופו שיתפוצץ בפרצוף.

"האבסורד של נשים עם תואר שני ושלישי בלימודי חול שאין להן אפילו הידע של נער בן שש עשרה בגמרא ומשנה מעלה אף שאלה אמונית: הרי הקדוש ברוך הוא נתן לאישה זו שכל, ובמקום להקדיש מספר שנים לפיתוח השכל הנפלא הזה בתורה, היא מפנה את כל כישוריה ללימודי חול. לא ברור כיצד אנשים המאמינים שהתורה היא מרכז חייהם סבורים שזו מציאות ראויה, אלא אם כן הם מתכחשים למציאות זמננו ומתעלמים מאופיין ומשכלן המפותח של נשות הדור. דיבורים על ייעוד של גידול ילדים לא מועילים עוד כאשר אישה יוצאת לעבוד וללמוד במקביל; הרי את הייעוד היא מקיימת בין כה. מדובר על חסימה של נשים מתחום שאמור להיות מרכז חייהן – התורה.

"… רוב הנשים החרדיות מקדשות את הנורמליות, והנורמליות של אישה חרדית שקועה לחלוטין בתחזוק הפיזי של החיים: פרנסה, ילדים, קניות, ניקיונות. ימי הסמינר שבהם הייתה אמורה הבת להתמלא במטען רוחני הוקדשו בעיקר לערך הצניעות, וכאשר הוא מתנדף לאחר הסמינר, בחסות האופנה, לא נותר ממנו מאום. את עיקרי האמונה בתורה שבעל פה, נצחיות התורה ושאר הגות ומחשבה הנחוצים כדי לעמוד מול רוחות הזמן לא תמיד הסמינר מספק. וכך, מצוידות בבורות ובחולצה מכופתרת, יוצאות בנות הסמינר לעולם הגדול. ובעולם יש לא רק אופנה וסטייל משובח מאיקאה, בעולם יש גם תפיסות מערביות הנוגדות את האמונה, או לכל הפחות לא נובעות ממנה. והתפיסות הללו מחלחלות, נרצה או לא נרצה".

הנה כי כן, הטירוף במחשבה – ואני נוקט זאת כדוגמה להמחשה, אך הרעיון הכללי כמובן ברור – שניתן כל היום לרדוף אחרי נשים בבדיקת צניעות מלבושן, נובע מהתפיסה המקובלת והמסונגרת שנשים הן, בעצם, צל־אישיות ולא אישיות. הגיע העת לשנות זאת.