תורה אור ולקוטי תורה – על אחד מהספרים החשובים בחב"ד ועל המלאכה להנגישו לקהל הלומדים

מפעל ביאור מאמרי רבינו הזקן על פרשיות התורה קם ביוזמתו של הרב לוי געלב שהתחיל בכתיבת ביאור למאמרים, ובשיתוף פעולה עם מכון "לעבדך באמת" הצטרפו למערכת הרב משה גוראריה, הרב חיים זקס והרב משה לינק. תחילה יצא ביאור זה בחוברות שבועיות במשך כמה וכמה שנים.

אכן, בעבודת ההכנה לסדרה זו עברו כל המאמרים עריכה מחודשת, יחד עם ספריית מעיינותיך שבראשות הרב משה שילת, ובמסגרת זאת נוספו ביאורים רבים וכן נתבארו מאמרים חדשים שלא נתבארו בעבר, סגנון הכתיבה עבר ליטוש ודקדוק ותוקנו טעויות רבות. בעבודה זו השתתפו גם הרב אברהם וולף והרב מנחם ברוד (שערך גם את תקצירי המאמרים).

הסדרה יצאה לאור בהוצאת קה"ת, ההוצאה הרשמית של חב"ד שמנהלה היה הרבי עצמו. 

בשורות הבאות אבקש לצלול – בין היתר, בעזרת שיחות שקיימתי עם חברי המערכת שליט"א – אל תוך הסדרה החשובה ביותר הזאת, לדרכי עריכתה, לחידושיה, למעלותיה ולבשורה הגדולה שנושאת היא בכנפיה לכל לומדי תורת חב"ד.

 ה"תורה אור" וה"לקוטי תורה" – רקע היסטורי

כדי להבין מה שנתחדש בסידרת "תורה אור ולקוטי תורה המבואר", נפתח תחילה ברקע היסטורי.

מהו אפיים של ה"תורה אור" וה"לקוטי תורה"?

כ"ק אדמו"ר הזקן, מייסד ומחולל שיטת חסידות חב"ד, מלבד ספר התניא שכתב ובו תימצת עיקרי תורת חב"ד, היה דורש ברבים מדי שבת בשבתו ומדי מועד במועדו במשך עשרות שנות נשיאותו ברמה. בדרושים אלה האריך והרחיב כיד ה' הטובה עליו בביאור פרטי עניני חסידות חב"ד.

אכן, אדמו"ר הזקן מיעט בכתיבת דרושיו ומאמריו, וכתב בעצמו רק את חיבוריו ספר תניא והשולחן ערוך, תשובות ואגרות, וגם מספר קטן של דרושים.

לעומת זאת, את הדרושים הרבים מאוד שמסר בעל פה לא היה כותב, אלא המובחרים שבשומעים – ה"חוזרים" – היו משחזרים את דבריו ומעלים אותם על הכתב. רשימות אלו שהועלו על גבי הכתב על ידי השומעים – מכונים בשם "הנחות".

ראש וראשון לכותבי ה"הנחות" היה המהרי"ל. כפי שמסופר, אדמו"ר הזקן היה אומר את המאמרים כשהוא ישוב על הבימה ליד השולחן, ועל הבימה עמדו, ליד רבינו, שני הכותבים, המהרי"ל ותלמידו המפורסם החסיד רבי פינחס רייזעס, כדי לקלוט כל הגה שיצא מפיו הקדוש.

גם בניו של רבינו – אדמו"ר האמצעי ור' משה, תלמידו המובהק הרה"ק ר' אהרן הלוי הורביץ מסטראשעליע, נכדו אדמו"ר ה"צמח צדק", היו מניחים על הכתב את הדרושים שהיה אומר אדמו"ר הזקן.

אחד ממפעלי חייו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ, נכדו ותלמידו המובהק של  רבינו הזקן, היה להוציא לאור בדפוס ליקוט מבחר מ"הנחות" אלו של דרושי אדמו"ר הזקן על פי סדר פרשיות השבוע.

עשרות בשנים יגע אדמו"ר הצ"צ ללקט וללבן מבין רשימות דרושי זקנו את המאמרים שראה אותם ראויים לצאת לאור בספר זה וכן הוסיף בהם ציונים לש"ס, וזוהר, וכתבי האריז"ל, וגם ביאורים והגהות משלו וכו'. במקום אחד אף מסופר שאת הדרושים שבליקוטי תורה בחר רבינו הצמח צדק מתוך אלפיים מאמרים.

חיבור זה יצא לאור בשני חלקים: 1. החלק הראשון על ספרי בראשית שמות ומגילת אסתר בשם "תורה אור", 2. והחלק השני על ספרי ויקרא במדבר דברים ושיר השירים וקצת מס' שמות בשם "ליקוטי תורה". (אדמו"ר הריי"צ מסביר באחת מאיגרותיו בהרחבה טעם פרשת הדפסת הספר בשני שמות ובשני זמנים שנים).

מאז ראו אור עולם, היו ספרים אלה לספרי היסוד של תורת חסידות חב"ד, מבחינת ספרי היסוד של "תורה שבעל פה", בנוסף על ספר התניא שהוא בבחינת "תורה שבכתב".

מני אז אף נקבע מנהג החסידים שיחד עם לימוד וקריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום יחד עם פירוש רש"י, נקבע מדי שבת בשבתו ומדי מועד במועדו הלימוד ב"פרשה החסידית", "די חסידישע פרשה", של אותו שבוע והם הדרושים שבספרי תורה אור וליקוטי תורה.

האתגר שבלימוד "תורה אור" ו"לקוטי תורה"

כפי שציינתי קודם לכן, במכתבו על הדפסת התורה אור כותב הצמח-צדק, שהמאמרים שבו הם "דברים כהוייתן כפי אשר יצאו מפורש מפה קדוש רבנו הגאון ז"ל נשמתו עדן", והם נרשמו על ידי השומעים סמוך לאמירתם מפי אדמו"ר הזקן.

אולם העניין הוא, שה"דברים כהוייתן" – נאמרו על ידי אדמו"ר הזקן בקיצור, ולכן הלומד במאמרים אלו מתקשה לעתים להבינם על בורים. במיוחד קשה היא תפיסת מהלך העניינים הכולל שנתפרשו במאמר, הבונה את הנושא המבואר נדבך על גבי נדבך.

הקושי בתורה-אור ובלקוטי-תורה בא לידי ביטוי בשלשה עניינים:

• ראשית, המשפטים קצרים ולפעמים סתומים, והרבה פעמים מורגש שחסרות עוד כמה מלים שיבהירו את הנקודה.
• בנוסף, הרבה פעמים קישור העניינים ומבנה הדרוש אינו מובן דיו.
• ועוד זאת, שהמאמרים בלולים מהרבה מאד מושגים, שלאו דווקא שכולם נהירים ללומד הממוצע.

אפשר לומר באופן כללי כי חסידים הורגלו ללמוד את מאמרי התורה-אור והלקוטי-תורה באופן כזה ש'כללות המכוון' של המאמר מובנת, אולם יחד עם זאת משפטים רבים נשארים חתומים, ולפעמים לא מובן למה נכנס לכאן קטע זה או אחר. נדמה, כאילו אנשים פשוט הפסיקו לחשוב על שאלות אלו בעת לומדים במאמרים אלו.

"מאליו מובן כי הלימוד האמיתי של מאמרים אלו", כפי שאמר לי הרב משה לינק, מעורכי הסידרה החדשה, "צריך להיות שונה בתכלית: הלוא כל מילה שאמר אדמו"ר הזקן בוודאי היא מדוקדקת ומכוונת בתכלית. ובפרט בלקו"ת שנערך על ידי הצ"צ, הרי הוא דקדק בכל תיבה של המניחים, הוסיף וגרע, והכין כמה וכמה מהדורות עד שהגיע למהדורה הסופית לפנינו בלקו"ת".

אבל הקושי האובייקטיבי, שבא לביטוי בשלושת ההיבטים שצוינו לעיל, מקשים על לימוד באופן כזה.

הרב חיים זקס שליט"א, מעורכי הסידרה החדשה, מוסיף ומחדד על הקשיים שבלימוד מאמרי תורה-אור ולקוטי-תורה בתבניתם המוכרת:

"למעשה, הספר הקדוש ליקוטי תורה הוא בחלק חשוב מאד מהמאמרים שבו, ספר מאוד קשה ללימוד עבור הלומד הממוצע, וכוונתי גם לבן תורה שיודע לפענח אל נכון טקסט תורני, וגם למי שמושגי החסידות הבסיסיים מוכרים לו.

"יש כאן גם קשיים טכניים יחסית – למשל: ריבוי הגהות הצמח-צדק המשולבות בפנים המאמר המקשות על הקריאה הרציפה, (שעניין זה הוא רק בלקו"ת ולא בתו"א); או מה שיש אומרים שלשון מהרי"ל אחי אדמו"ר הזקן קשה בסגנונה (שעניין זה הוא בעיקר בתו"א, שכן בלקו"ת רבים מן המאמרים אינם מכתיבת מהרי"ל). אבל יש גם כאן עניין מהותי, והוא שמעצם יסודם של דרושי אדמו"ר הזקן – קשה לעמוד עליהם בלימוד רגיל כי אם בעיון מיוחד".

מה הכוונה שמצד "עצם יסודם" קשה לעמוד על כוונת אדמו"ר הזקן בלימוד רגיל?

הרב זקס:  "ידוע מה שאמר הרבי להרב ר' יואל כהן שליט"א, שהורה לו ללמוד דא"ח – שבנוסף ללימוד העיוני שלו ילמוד גם חסידות 'לגירסא', וזאת בכדי לדעת ולרכוש מושגים בחסידות – הנה הרבי הפנה אותו שילמד בספר 'דרך מצוותיך' אך לא בתורה-אור ולקוטי-תורה. והטעם לכך הוא, כי במאמרים שבתורה-אור ובלקוטי-תורה בכל מספר שורות מתחיל ענין אחר.

"ובאמת ניכר למעיין שאדמו"ר הזקן – למרות הפשוט והברור, מה שגם ניכר לעין רגילה למעיין, שכל דבריו מחושבים בתכלית בעומק רב, וכי יש בנין מסודר וקו ברור לכל דרוש – הרי שאופן הרצאת הדרושים שלו הייתה באופן של 'דילוג'; שהרבה מאד פעמים קשה לתפוס איך נכנס מאמר חז"ל מסויים במבנהו של המאמר, ואם הוא שייך לשלב קודם או לשלב גבוה יותר וכו'.

"ואכן מוצאים שינויים גדולים בין המניחים השונים שרשמו את המאמרים סמוך לאמירתם – גם בפרטים חשובים של בנין המאמר. ומוכח מזה, שהוא משום שלא היה ניתן לתפוס בבירור את כוונתו, ושבעים פנים לתורה כשאינה נאמרת חתוכה.

"זאת ועוד: אדמו"ר הזקן דיבר תמיד בקיצור. וכמו שאמר אדמו"ר הרש"ב בתורת שלום אודות אדמו"ר הזקן שכל דרושיו, גם שלאחר פטרבורג נאמרו בקיצור. ומה זאת אומרת שאדמו"ר הזקן דיבר תמיד בקיצור? הכוונה היא, שלא פירט בכל פעם כל כוונתו אלא סמך על דברים שנאמרו על ידו בעבר. וזו כמובן מטרת ציוני הצ"צ בהגהותיו, המהווים הפניות למקומות אחרים שבהם דיבר אדה"ז בעניין, שלדעת הצ"צ מקומות אלו הם המתאימים למבואר כאן, ועל ידי עיון בהם יפורשו דברי אדמו"ר הזקן כאן. 

"והיות שכך, מאחר שדברי אדמו"ר הזקן נאמרו בקיצור – הנה הרבה פעמים (וכוונתי שכמעט בכל מאמר יש פרט כזה, ולפעמים הוא בשדרת המאמר ממש), תימצא סתירה או משהו שנראה כמכשיל את הבנין.

"ובגלל כל סיבות אלו, אפוא, הקורא בליקוטי תורה, אף אם יתעורר מעניין מעורר לבבות שבו, או יתחבר לפירוש מופלא על איזה כתוב – הנה את כללות מבנה המאמר, והיאך כל פרטיו מתאימים לנקודה הפנימית שלו וכו', חזקה שלא יבין".

רגע, אבל כאן המקום לשאול למה חשוב ללמוד גם תוא ולקות?

"לדעתי פשוט – משיב הרב לינק – אשר הענין של לימוד תו"א ולקו"ת הוא חלק מתבנית נוף המולדת הרוחנית שלנו. אין ציור כזה של חסיד חב"די שאינו לומד תו"א ולקו"ת. והרי זה על דרך כמו בנגלה, אם יבוא מישהו וישאל למה חשוב ללמוד מסכת כתובות, ומה לא די בבבא קמא. הציור של 'תלמיד חכם' הוא מי שגם כתובות היא חלק מהווייתו.

"גם מבחינת הלחלוחית והרגש, יש משהו מיוחד בתורת אדה"ז. וכפי שכתוב בשער בלאט של הלקו"ת "מעוררים הלבבות לעבודת ה'"… אינני יודע אם מצאנו הגדרה כזו בשאר ספרי רבותינו. כמדומה, ישנה אימרה של אדנ"ע "תורה אור איז אהבה ויראה".

"מענין מאד, שבלקו"ת ותו"א יש די הרבה מאמרים שהם מ'לפני פטרבורג', שידועים בסגנונם הנלהב. הצ"צ – שהדפיס את התו"א והלקו"ת – לא חשב שאבד הכלח ח"ו על המאמרי הללו, ושאדה"ז חזר בו מדרכו הראשונה וממילא יש לגנוז את המאמרים ההם ח"ו. הצ"צ הכניסם כחלק בלתי נפרד מתורת חב"ד. ואכן יוצא שבלקו"ת פוגש הלומד סגנונות שונים מאד.

"[אגב, בלקו"ת נקודה זו פחות מורגשת מבתורה אור, כי שם באו מאמרי אדה"ז הקצרים בצירוף ושילוב הגהות הצ"צ, שעשו אותם מבוארים יותר, וב'התיישבות'. אך מ"מ גם בלקו"ת ניכר היטב סגנונם, ואפשר להבחין מיד אם מאמר זה הוא מתקופת 'הקצרים'].

"בנוסף, כל הדרושים של רבותינו בנויים ומיוסדים על אדה"ז (בתורת שלום אמור להיות פתגם: כל מה שאני אומר הוא ממנו (מאדה"ז), ובאם לא – אזי… (היינו, שאינו בסדר). אמור להיות גם פתגם מהרבי מהר"ש שהלקו"ת הוא 'אם כל חי'). ולכן, כדי לתפוס את תורת החסידות בצורה מסודרת ויציבה, מן ההכרח להכיר היטב את תורתו וסגנונו של אדה"ז, ולאחר מכן מבינים טוב יותר מה הוסיף כל אחד מרבותינו.

"(אגב, ענין זה הוא ייחודי לחב"ד, במקומות אחרים אין זכר לדבר כזה, שתורתם של האדמו"רים הבאים מיוסדת על תורת הקודמים להם).

"נקודה חשובה נוספת, המאמרים הקלאסיים שרגילים ללמוד (אדנ"ע, מוהריי"צ, והרבי), הם כבר בסגנון רחב, שממוקד בנקודה מסויימת ומאריך בה. וכך נמצא, שחסרה ידיעה מקיפה במושגים רבים בחסידות, והדברים ברורים וגלויים – גם מי שלומד שנים בישיבות, יש מושגים (אפילו פשוטים) שאינם ידועים לו.

"דרושי אדה"ז, אין בהם אריכות במושג אחד בלבד, ולימודם הוא הדרך לקניית מושגים בעולמה הרחב של חסידות. כמדומני, זהו הטעם הפשוט שאמר הרבי על ענין לימוד החסידישע פרשה.

"ולהוסיף: אדמו"ר הזקן היה אומר כמה סוגי דרושים: א' הדרוש הרגיל הקבוע עבור החסידים, ב' ה'ביאורים' שנאמרו ליחידי סגולה בלבד, ג' מאמרים באירועים שונים, שהם אחרים בסגנונם מהמאמרים לחסידים (וכמו כן יש את סוג ה'קצרים', כדלעיל).

"בתו"א ולקו"ת, נכנסו דרושים מכל הסוגים [ומענין ה'יפוצו מעיינותיך', שדבר שאצל אדה"ז היה מיועד ליחידי סגולה בלבד, הפכוהו אדה"א והצ"צ לדבר שוה לכל נפש]. על כל פנים, הלומד תו"א ולקו"ת, מתוודע לכמה וכמה רבדים וסגנונות בתורת החסידות גופא.

"אציין דוגמא חריפה (וזו 'תובנה' שהתחדדה מאד תוך כדי העבודה): במאמרים הרגילים לחסידים, התפתל אדה"ז מאד כדי לא להזכיר מושג קבלי. הלומד ישים לב, שאפילו לא נזכרה במאמר 'ספירת מלכות' אלא 'מידת המלכות' (היינו, העובדא שה' הוא מלך, מושג פשוט ביותר). רק ב'ביאור' נתבאר, שמה שהוזכר במאמר 'מדת מלכות' הכוונה לספירת המל' דאצי'… (זהו הרי ענין הביאור, לבאר את המאמר בלשון הקבלה.

"בכל פעם במהלך העבודה כאשר מצאתי מושג מקבלה במאמר (אפילו מושג פשוט ביותר, דוגמת ז"א) נדלקה אצלי נורה אדומה: איך זה מתאים?… תמיד התשובה היא אחת מהשתים: או שזהו באמת ביאור (או מאמר שנאמר בשמחה משפחתית וכיו"ב), או שזו הוספה של הצ"צ…

"ולכן, גם בכתיבת הביאור הקפדתי על זה, שבאם אדה"ז החליט לומר את הענין בסגנון פשוט, לא אכתוב זאת בסגנון של ספירות.

"מה שחשוב לי בזה הוא, שאדה"ז בעצם מדריך אותנו (ונוגע בעיקר בלימוד לאחרים), שאינך צריך להשתמש כלל במושגים של קבלה, כל מושג יש דרך לומר אותו גם בשפה פשוטה.

"ואגב, בתניא רואים די בולט את ההקפדה הזו, שמושגים מקבלה בד"כ נכנסו רק כהגהה מן הצד".

הבשורה שבסידרת "תורה אור ולקוטי תורה המבואר"

כיצד אפוא ביקשתם להתמודד עם אתגרים אלו?

הרב זקס: "בראש ובראשונה, בדורנו זכינו שנדפסו רוב ההנחות של מאמרי אדמו"ר הזקן, מכל מאמר בתורה-אור ובלקוטי-תורה יש לנו עוד הנחה או אפילו עוד שתים ושלש. כמו כן, זכינו לספרי מאמרי אדמו"ר האמצעי, שכמעט כולם הם מאמריו של אדמו"ר הזקן בהרחבה, והרבה מהם מהמאמרים שבתורה-אור ולקוטי-תורה. זאת ועוד: שזכינו לסדרת אור התורה, שחלק חשוב מאד ממנה שם הוא הגהות וביאורים על מאמרי התורה-אור ולקוטי-תורה, וכן מאמרים שמיוסדים על מאמרי התורה-אור ולקוטי-תורה.

"הצורך הראשון והבסיסי אפוא היה לרכז ולכנס את כל שפע המידע הזה למקום אחד. לכתוב ביאור רציף, כאשר בכל פעם שיש משהו עמום, להאיר אותו לאור מה שנתפרש בהנחות האחרות (שבהן, מה שקיצר זה האריך זה), וכן לאור מה שהרחיב אדמו"ר האמצעי ופירוש הצמח צדק. כך, למשל, באור-התורה לפעמים רואים ממש את ההתלבטות של הצמח צדק, האם לפרש כאן כך או אחרת. ולפעמים כותב זאת כקושיא ותירוץ.

"ואגב, תוך כדי העבודה מול ההנחות האחרות, עמדנו פעמים רבות מאד משתאים על דיוק הצ"צ בכל תיבה בעריכת הלקו"ת, כשמוסיף או גורע תיבה או כמה תיבות כדי שיובן העניין. והדוגמאות לזה רבות מאוד.

"מעבר לכך, שמנו את כל כובד המשקל בדגש על קישור העניינים לאורך כל המאמר. חילקנו את המאמר לפרקים (קצרים יותר מאשר במאמר המקורי) כאשר כל פרק הוא בעצם יחידה אחת מתוך מבנה המאמר, ובין יחידה ליחידה נוספו משפטי קישור: מה נאמר עד כאן, וכיצד היחידה הבאה נבנית על היחידות הקודמות.

"שלב זה היה כרוך במלאכה רבה מאוד, אבל ת"ל כמעט שלא נשארו מקומות בלתי מובנים מבחינת ההקשר. כמו כן הקפדנו שלא יישאר מושג לא מובן, אם בהשכלה של חסידות, או בקבלה".

זאת ועוד, כדי להקל על המעיין המבקש ללמוד את המאמר, ולאפשר לו סקירה מהירה על המאמר כך שיוכל בהמשך לצלול לעומקו כשהשדרה הרעיונית של המאמר כבר מונחת בכיסו, כתב הרב מנחם ברוד תמצית של כל מאמר בשפה ברורה ובהירה.

עשרות שעות של לימוד, ליבון ועיון בכל מאמר

באשר לגודל המלאכה שנעשתה בעת העבודה על הסדרה החדשה, מספר הרב אברהם וולף, שהשתתף אף הוא במלאכה הכבירה – כי "העורכים הקדישו עשרות שעות של לימוד ועיון בכל מאמר, ליבנו את מסתריו, והעלו לפני הקורא תוצאה ערוכה של המאמר כבמנה אחד שמודגש ככל הניתן קישור העניינים שבו, ואין משפט במאמר (אם אין פירושו מובן מאליו לדעתנו) שלא נתפרשה משמעותו וכוונת רבנו בשילובו במאמר".

"ברי", מוסיף הרב וולף, "כי השיטתיות, הדייקנות והמאמץ שהושקע בכתיבת ביאור זה יאפשרו ללומד לתפוס את דרך הלימוד בתורה-אור ובלקוטי-תורה, וישאל את עצמו לאחר כל משפט: להיכן המשפט הזה מוביל? מה היה חסר בלעדיו? ואיך הוא תורם למבנה השלם? וכמו כן בפירוש המילות, מהו ביאורו של מושג זה, ומהו ביאור של מושג זה, ולהגיע לתשובות מספקות בלא לדלג על תיבות מסוימות וכיו"ב.

"ומי יודע, אולי ריבוי הציונים להנחות המקבילות, לאדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח-צדק יכניסו את המודעות לעניין זה אצל הקורא, ויעוררוהו ללמוד בעצמו באופן כזה, כאשר דבר לא ברור לו במאמר של אדמו"ר הזקן יחפש היכן נמצא המאמר בספרי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח-צדק, ויעיין וירווח לו".

"ברצוני להוסיף שתי נקודות חשובות נוספת", מוסיף ואומר הרב זקס.

"א) הנקודה הראשונה היא, שבאותם מאמרים שיש מהם ביאור מהרה"צ ר' הלל מפאריטש הסתייענו בביאורו, וביאורו היה לעיניים ממש בדברי אדמו"ר הזקן.

"ב) הנקודה השנייה – שבעזרתו האדיבה של הרב אליהו מטוסוב (מהעורכים הותיקים במערכת אוצר-החסידים קה"ת), שבירר עבורנו בכתבי יד שטרם נתפרסמו (ולמשל, בהנחות של ר' משה בן אדמו"ר הזקן) עניינים שהיו טעונים ליבון לא נתבררו מההנחות שכבר נדפסו – וכך הגענו לכמה וכמה ביאורים בעניינים שהסתפקנו בהם מאוד, ורק על ידי הנוסח שבכתב היד שטרם הודפס, הצלחנו לברר את משמעות דברי אדמו"ר הזקן אל נכון".

 בטח הרבה ישאלו לשם צריך את הספר הזה? הרי יש חסידות מבוארת?

"יש לשאלה זו תשובה בשני רבדים", כך הסבירו לי הן הרב זקס והן הרב לינק. "רובד "טכני", ורובד מהותי יותר. ברובד ה"טכני" התשובה היא, שחסידות מבוארת היא על מועדים, ועוד כמה נושאים מוגדרים (תפילה, שבת וימי שמחה), ואילו הסדרה דנן מיועדת כדי ללמוד חסידישע פרשה בכל שבוע, כאשר יש לפני הלומד מאמר מבואר לכל פרשה.

"אך לאמיתו של דבר יש כאן נקודה חשובה יותר. הסדרה דנן נכתבה ל'מתקדמים' יותר בלימוד החסידות, אלו שכבר למדו חסידות מבוארת, ועיקרי הדברים כבר ידועים להם. מטעם זה, הרשינו לעצמו מחד לקצר יותר, היינו לא להאריך בהרחבת הביאור כמו בחסידות מבוארת, ומאידך הרשינו לעצמנו לכתוב (בעיקר בהערות, אך גם בפנים) ביאורים עמוקים ומופשטים יותר.

"וההסבר בין שני סוגי הביאורים הללו הוא, שחסידות מבוארת, מכיוון שעניינה הוא להביא לראשונה את המושגים לציבור הרחב, ביארה כל מושג כפי שהוא מתפרש בתורת החסידות באופן כללי.

"אכן, למעשה, כשמתקדמים בלימוד, אין ללמוד בצורה כזו. אנו פוגשים לומדים רבים, שבכל פעם שהם מוצאים מושג במאמר, הם מסבירים אותו לעצמם ממה שידוע להם מכבר. ולא היא, בכל מאמר יש 'קנייטש' חדש בביאור המושג, והעניין מואר מזווית אחרת. אפילו עניינים פשוטים ונפוצים מאד כמו "ממלא כל עלמין", נוכל לומר שבכל מאמר הוא מוסבר אחרת! לומד דא"ח צריך להתרגל לרוקן את מוחו ממה שידוע לו מכבר, ולשאול את עצמו "מה כתוב כאן".

"כך עשינו בביאור כל מושג בספר דנן. בבסיס הדברים, לא השתמשנו מהגדרות הלקוחות ממאמרים אחרים, אלא נסינו להיצמד ככל האפשר למאמר שלנו, ולראות, איך נתבאר כאן המושג הזה. ואכן, בכל פעם מוצאים עניינים חדשים".

מבנה הביאור של "תורה אור ולקוטי תורה המבואר"

כך בנויה סדרת "תורה אור ולקוטי תורה המבואר":

• לכל פרשה הובא מאמר אחד. בדרך כלל הוא נבחר מתוך המאמרים המובאים בתורה אור ולקוטי תורה באותה פרשה, אך לעתים הובאו המאמרים מפרשיות אחרות, בהיותם קשורים אליה.
• תחילה מובא המאמר המקורי, בלי ביאור, אך בחלוקה לפרקים התואמת את החלוקה בביאור. כמו כן נפתחו ראשי התיבות והוספנו פיסוק וחלוקה לפסקאות.
• הגהות הצמח צדק שענינן ציון או תוספת (גם אלו שנדפסו בלקוטי תורה שלא במוסגר בחצאי עיגול או ריבוע) לא נתפרשו בביאור, והן הובאו בפני עצמן בשולי המאמר שבתחילת כל פרשה. ההכרעה מה נכלל בגוף המאמר ומה נדון כהגהה נעשתה על פי השוואה עם שאר ההנחות, ועל פי שיקול דעת העורכים.
• לאחר המאמר המקורי מובא תקציר המאפשר ללומד לקבל תמונה כללית של הנושא הנדון בו.
• בהמשך מובא המאמר המבואר, כאשר כל פסקה מגוף המאמר באה באותיות מודגשות ולאחריה בא הביאור. גם כאן מלבד פתיחת ראשי התיבות, הפיסוק והחלוקה לפסקאות – נוספו אלפי מראי מקומות, הערות וציונים הבאים בשולי הגליון.
• בפתיחת הביאור בכל מאמר צוין בשולי הגליון תאריך אמירתו. כן פורטו שם המקורות העיקריים שעליהם מיוסד הביאור, וגם במהלך המאמר צוין להם בדרך קצרה (כגון: תקס"ט, אור התורה, פלח הרמון וכדומה).
• ולתועלת הלומדים צוינו בפתח הספר מאמרים לפרשיות השבוע מתורה אור ולקוטי תורה שלא הובאו בסדרה זו ונתבארו בספרי "חסידות מבוארת".

על חשיבות לימוד תורה-אור ולקוטי-תורה

האם היום, כשיש לנו ריבוי מאמרי חסידות בהרחבת הביאור, כולל 'המשכים' וכו' – האם שוב יש באמת צורך כה מהותי ללמוד את ספרי תורה-אור ולקוטי-תורה, שהם מאמרים יותר ראשוניים בתורת חב"ד?

"למעשה", השיבו לי הרב זקס והרב לינק, "אין ציור כזה של חסיד חב"די שאינו לומד תורה-אור ולקוטי-תורה. והרי זה על דרך כמו בלימוד נגלה דתורה, אם יבוא מישהו וישאל למה חשוב ללמוד מסכת כתובות ומה לא די במסכתא בבא קמא? התשובה היא, שהציור של 'תלמיד חכם' הוא מי שגם כתובות היא חלק מהווייתו.

"זאת ועוד: גם מבחינת הלחלוחית והרגש, יש משהו מיוחד בתורת אדה"ז. וכפי שכתוב בדף-השער של הלקו"ת שהם מאמרים ה"מעוררים הלבבות לעבודת ה'"…; ולא בטוח שמצאנו הגדרה כזו בשאר ספרי רבותינו.

"ומעניין מאד, שבתורה-אור ובלקוטי-תורה יש די הרבה מאמרים שהם מ'לפני פטרבורג', שידועים בסגנונם הנלהב, ובכל זאת אדמו"ר הצמח צדק – מי שהדפיס את התורה-אור והלקוטי-תורה – השקיע מאמץ אדיר בבחירת המאמרים ועריכתם, מצד שסבר שחיוני לחסיד ללמוד בהם.

"נקודה נוספת שעולה בקשר לחשיבות לימוד המאמרים שבתורה-אור ובלקוטי-תורה היא, כשל הדרושים של רבותינו למעשה בנויים ומיוסדים דרושי אדמו"ר הזקן. ולכן, כדי לתפוס את תורת החסידות בצורה מסודרת ויציבה, מן ההכרח להכיר היטב את תורתו וסגנונו של אדמו"ר הזקן, ולאחר מכן מבינים טוב יותר מה הוסיף כל אחד מרבותינו.

"זאת ועוד: המאמרים הקלאסיים שרגילים ללמוד (מאמרי הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ, והרבי), הם כבר בסגנון רחב, שממוקד בנקודה מסויימת ומאריך בה. וכך נמצא, שחסרה ידיעה מקיפה במושגים רבים בחסידות, והדברים ברורים וגלויים – גם מי שלומד שנים בישיבות, יש מושגים (אפילו פשוטים) שאינם ידועים לו.

"דרושי אדה"ז, לעומת זאת, אין בהם אריכות במושג אחד בלבד, ולימודם הוא הדרך לקניית מושגים בעולמה הרחב של חסידות. וזהו גם הטעם הפשוט שאמר הרבי על ענין לימוד החסידישע פרשה".

ומה ה"טיפים" שלכם לאופן הלימוד הנכון ב"תורה אור" וב"לקוטי תורה"?

"הרבה ממאמרי תורה אור ולקוטי תורה כתובים כמו 'דרוש'. דהיינו, חלקים חלקים שמתחברים. לא כמו המאמרים שאנו מורגלים אליהם שהם בנושא אחד מתחילתו ועד סופו. הבא ללמוד מאמרים אלו חייב להבין את המבנה הזה, להבין שעליו להתמקד בכל חלק כענין בפני עצמו, ואחר כך לראות כיצד משתלבים החלקים.

"עוד כלל: לא להיבהל! אם אם יש מילה, משפט, או אפילו קטע לא מובנים, יש לסכם את הקושי (מה לא הובן: פירוש המילה, ההקשר, נראה כסתירה), ולהמשיך הלאה.

"כאשר מתרגלים בלימוד המאמרים הללו, מקומות כאלה שבהם עולים קשים ממין זה פוחתים והולכים, או על כל פנים מצטמצמים. הקושי מוגדר יותר, ואינו גורם להרגשה שהמאמר כולו עמום".

מילה אישית

לסיום, הייתי מבקש לשאול ברמה האישית, כמי שהשתתף בעריכת הסדרה, כיצד עברה עליו חווית העבודה על הספר ברמה האישית?

הרב מנחם ברוד: "קודם כל, אני מודה לקב"ה על הזכות להיות שותף חלק במפעל גדול כזה. הלוא זה ממש בבחינת 'עולמך תראה בחייך', לשבת וללמוד חסידות בשופי ואפילו לקבל על כך שכר…

"ויש עוד משהו. הרצף הזה, שבו עבדתי במשך כמה חודשים באינטנסיביות והייתי שקוע במאמרי אדמו"ר הזקן, מביאים לך פרספקטיבה אחרת. בדרך כלל אני לומד פה מאמר של אדמו"ר הזקן ושם מאמר, שהרי היום אנו לומדים גם מאמרים של שאר רבותינו, ובטח של הרבי, ולכן לא יוצא ללמוד ממש ברצף ולהיות שקוע דווקא במאמרי אדמו"ר הזקן. אכן, עתה פתאום שמתי לב את הנקודות שבהן אדמו"ר הזקן היה שקוע וכל הזמן היה עסוק בהם. למשל, בתורת הרבי אנו יודעים שהרבי כל הזמן "קאך'צאך" בסוגית "דירה בתחתונים" – ואצל אדמו"ר הזקן רואים שעוסק בלהט בכל מיני עניינים שוב ושוב. למשל, אתה יכול לראות שוב ושוב שאדמו"ר הזקן שואל במאמרים: "למה ירדה הנשמה למטה"? וזה כבר אחרי ששאל זאת עשיריות פעמים במאמרים קודמים…

"עוד נקודה ששמתי לב אליה היא הבדל מסוים שיש בין אדמו"ר הזקן לרבי. אצל הרבי אנו רואים תדיר איך שהוא נוטל סיפור מהתורה ומבאר אותה הפלא ופלא כפתור ופרח כך שנובעת ממנה הוראה מעשית גם בחיי היום-יום שלנו. אמנם, אצל אדמו"ר הזקן, מראש הסיפור עצמו מצוי בעולמות אחרים… לבן הוא לא לבן, עשיו הוא לא עשיו וכו' וכו'…"

הרב חיים זקס: "יש מכתב של כ"ק אדמו"ר לנשיא המדינה שז"ר שבו מעיד הרבי על עבודתו האישית בעת שערך את כתב ידו של אדמו"ר הזקן – מאמרים תקס"ב, וכך כותב הרבי:

"כשנגשתי לעריכת כתבי-יד הנ"ל שערתי כמה שימת לב, התעמקות וכו' ידרוש הענין, ולכתחילה שערתי במדה בלתי מצומצמת, והנה כשבא הדבר לפועל נוכחתי שאין הזמן ושימת לב וכו' המשוערים מספיקים כלל וכלל, ולא עוד אלא שעצם ההתעסקות וההכנה לדפוס ואפילו ההגה' לאחרי הסידור של מאמרים הנ"ל מעבירים ל"עולם אחר", עולם עליון…

"רגילים לומר בכגון דא, שאילו היו משערים מראש כל הטורח והיגיעה הכרוכים בעבודה כזאת, ובפרט אם יש בה גם ענינים של עג"נ, הנה מי יודע אם היו נכנסים לכל הענין. אבל בנידון דידן, הנה למרות, שכאמור, לא שערתי אפילו בערך שכל כך יודרש לענין, ובפרט בהנקודה שההתעסקות מעמידה בד' אמות אחרות, אף על פי כן הייתי עושה זאת, אף כי אולי בהכנה ארוכה יותר. וכיון שכ' הי' מהגורמים בזה, הרי גם לו חלק בכל הטוב שבדבר. בצירוף ת"ח על שהביאני עד הלום". עד כאן לשונו של הרבי.

"דומה אני, כי אפשר לומר שאפס קצה של הרגשה זו שהרבי מעיד עליה במכתבה הייתה גם נחלת כל אלו שהתעסקו בכתיבת סידרה זו.

"וברמה האישית, הנה הרבי הורה בכתי"ק  לסבי הרה"ח הרב ר' שלום פלדמן ע"ה לסיים את הלקו"ת בכל שבוע, ואכן כל ימיו לצד עיסוקו הנרחב בדא"ח של דורות האחרונים בעיון, היה מחובר מאד ללקוטי תורה, ואפילו ביום הולדתו היה חוזר מאמר מלקו"ת בסגנון בנוי לתלפיות  שכל העניינים מקושרים.  מרגיש הנני השגחה פרטית שנתגלגלתי לעסוק בעניין זה סמוך לפטירתו".

הרב לינק: "ראשית, להיות שרויים בדברי הרב משך שעות ארוכות, מכניס אותך לעולם שכולו אור. גם כאשר אתה גומר את העבודה אתה נשאר במידה מסויימת בתוך עולם מרומם.

"תוך כדי העבודה הבנתי את החשיבות של לימוד החסידישע פרשה (של הפרשה המלאה! לא מתוך הסדרה דנן…) כאשר יהודי נדרש להקדיש זמן בכל יום לדף שלם או דף וחצי לקו"ת, הרי הוא מתמלא ב'אותיות' קדושות. ה'שיטפון' הזה עושה משהו, אינו דומה מי שמתמקד בקטע חסידות ומנסה להבינו, למי ש'נשטף' בחסידות.

"בנוסף, תוך כדי העבודה אתה בהכרח מדייק במלים, ברמה כזו שבלימוד רגיל (ואפילו די עיוני) לא היית מגיע אליה. אתה קורא שוב ושוב את המשפט ורואה כיצד הוא נכתב בצורה מחוכמת, מה נרמז בו, וכולי.

"לדברים הללו, אתגעגע מסתמא…".