"כמדומה שלכל בר דעת מובן שמדובר בסיטואציה שיכולה להיות מתסכלת בצורה שאין כדוגמתה. ואיני יכול לומר שאין בו תסכול גם כן. אבל "אבא תמיד היה אומר, שאם אתה יכול לרוץ – תרוץ. ואם אינך יכול לרוץ – תלך. ואם אינך יכול ללכת – תזחל. אבל תעשה משהו. תתקדם. ומדהים לראות איך הוא ממש מיישם זאת, בכל כוח, בכל ההשקעה ובכל המאמץ. זה פשוט מעורר השראה במובן הכי פשוט של המילה" - שיחה

שיחה מיוחדת עם שני בניו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), מגדולי המדברים התורניים בדורנו

מנחם ברונפמן

יהיה בזה משום עלבון לאינטלגנציה אם אאריך במילים אודות אחד מגדולי מלמדי התורה והמדברים בה בשפה בת ימינו בדורנו, הגאון החסיד הרב עדין אבן ישראל שליט"א. היכולת המיוחדת שלו לטעת בתוך המילים הקולחות מפיו ומעטו את האמירות המדויקות, לתווך את העמוקים שבהגיוני מחשבת ישראל לקורא המשכיל שאינו מכיר כלל את שפתה ומונחיה וזאת בחדות אמנותית של ממש ובשובבות נעורים פיקחית מלאת חן – הפכו אותו למותג ולמושג שאין איש מחובבי תורה והגות יהודית שאינו מכירו ומוקירו.

הרב אבן ישראל מצוי כעת בנקודה משמעותית בחייו. כמה ממפעליו הכבירים – לביאור הקאנון היהודי: תנ"ך, משנה, תלמוד, משנה תורה לרמב"ם, תניא – הגיעו ומגיעים לידי סיום; הוא משלים את שנת השמונים לחייו, ומתאושש בצורה מופלאה של ממש מאירוע מוחי קשה שפקד אותו בתחילת השנה שעברה.

לקראת חג השבועות, חג קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, שני מאפיינים מאוד בולטים בהגותו של הרב אבן ישראל – אופטימיות צלולה ותביעה נוקבת לפנימיות חב"דית שורשית – ישב,תי – עבור מגזין כפר חב"ד – לשיחה עם שני בניו, שתי ידיו הימניות, העומדים בראש מערכת ההוצאה לאור של מפעליו הפרשניים והגותו: הרב מנחם (מני) אבן ישראל, מנהל המערכת והמוביל האדמיניסטרטיבי; והרב אמחי"ה (=אברהם משה חיים הלל), שמשמש כעורך בכמה מן הפרויקטים.

"אתחיל עם מעט רקע, בתמצית". פותח הרב מני את השיחה. "בשנת תשכ"א החוברת הראשונה של 'התלמוד המבואר' של אבא יוצאת לאור. התבנית והמתכונת של החוברת דומות מאוד לתלמוד המבואר בצביונו הסופי. עם השנים קיבל אבא מהרבי ברכות ועידוד אינסופי, כמו גם הנחיות והצעות, כמו למשל חלוקת הדף כפי שהיא במהדורה המבוארת. בשנת תשע"א זכה אבא לברך על המוגמר כשנסתיימה מלאכת הכתיבה של ביאור כל הש"ס.

"התפיסה במשרד הייתה שמקפלים את הדברים והולכים הביתה"

"התפיסה בחדרי המערכת הייתה – הגענו לקו הסיום, תם ונשלם, הגיע העת והולכים הביתה. סיימנו מפעל חיים, עשינו דבר גדול, והדבר – ככל דבר בעולם – הגיע לסיומו.

"חשוב להבין שבינתיים בזמן הזה, ובמקביל למפעל ההוצאה לאור של הביאור לש"ס, אבא הספיק לעשות דברים שרוב האנשים בעולם לא עושים אותם. הוא הקים חמישה מוסדות חינוך שחלקם קיימים עד עצם היום הזה וחלק נסגרו בתהפוכות הזמנים – ואני מדבר על מוסדות כמו הישיבה הגבוהה "שפע"; בית ספר וישיבה תיכונית "מקור חיים"; בית ספר דתי לאומנויות שאותו אף ניהל ממש בעצמו בנקודה מסוימת של זמן; הישיבה הראשונה ברוסיה (אחרי המהפכה הקומוניסטית) בשנת תשמ"ח, שפתח וניהל אבא עוד לפני הפרסטרויקה; כתיבת הביאור הנודע שלו לתניא; וכשכל העת הוא המשיך למסור בקביעות בל תימוט את השיעור הכי וותיק בחסידות בארץ שנמשך ברצף משנת תשי"ח ועד שנה שעברה.

"כמו שאמרתי, בשנת תשע"א התפיסה הייתה שהולכים הביתה. ניגשתי לאבא ושאלתי אותו, נו, מה אנו עושים כעת? מתקפלים? אבא הביט עליי בתימהון ושאל אותי: 'יצאת מדעתך?! רצים קדימה!' הוא התווה לי אז מתווה לחמישה פרויקטים חדשים:

פרויקט ביאור התנ"ך בעברית – לצורך פרויקט זה מסר אבא 929 שיעורים מיוחדים בתנ"ך לצורך הפרויקט הזה, יום יום במשך קרוב לשלוש שנים, שיעורים שצולמו בוידאו ומהם נערך הפירוש בידי צוות מומחים.
פרויקט ביאור המשנה – שאחי, הרב אמחי"ה, בטח יוכל להרחיב עליו את הדיבור.
פרויקט ביאור הרמב"ם – לראשונה בנה אבא צוות מתלמידיו שעמלו על כתיבת הפירוש בהדרכתו הצמודה ביותר, תוך הגהה קפדנית תכופה של כל עמוד (שזה דבר שקורה גם היום, ועוד נגיע לזה) מצדו של אבא, שגם מוביל ומנחה את הצוות לתוצאות הרצויות שלהן ציפה.

אגב: בכל פירושיו, הקו של אבא הוא קו אחד ועקבי: לתת פירוש בהיר, שאינו מעיק ואינו כובל את המחשבה, פירוש מאגד, שפותח לך את העיניים כדי שתראה בעצמך. כך נהג אבא גם בפירוש לתלמוד: אבא השתדל לפרש את דברי הגמרא באופן שמאגד ומאחד והולם את הפירושים הגדולים – למשל רש"י ותוספות, או רשב"ם ורבנו חננאל. וגם במקום שנחלקו, השתדל למצוא את הקו המאחד, את הניסוח המתאים כך שהארת הפשט תתן מקום לשני הפירושים, ומשם (באמצעות ההרחבות או לימוד עצמאי) ירחיב הלומד לצלול לפרטי הדברים.

שני הפרויקטים הבאים הם פרויקטים של תרגום, (וזה לא דבר שהופך את המלאכה לפשוטה יותר, במידה שהתרגום שאותו מבקשים לעשות צריך לעמוד בסטנדרט איכות ספרותי עליון גם בשפה החדשה):

התחלנו לתרגם את הביאור לש"ס לאנגלית (התחלנו בשנת תש"ע וכעת אנו עומדים כבר ב"ה בכרך ה-35 שתורגם).
גם התחלנו לתרגם את הביאור לתנ"ך לאנגלית.

את כל הפרוייקטים האלה אנחנו מגישים באמצעו האכסניה המכובדת, הוצאת קורן. אנשי המקצוע שם אמונים על הפקת הספרים בכל הקשור לעיצוב ועימוד, הפקה, הדפסה ושיווק.

"בנוסף לכל אלו, כדי לשׂבר את האוזן, במשך הזמן הזה החלים אבא פעמיים מהמחלה הידועה, שבר כמה פעמים את הכתף – ובכל העת הזאת התפיסה הייתה: ממשיכים ביתר שאת. ועדיין, כמות החומרים המצויה בכתב שטרם פורסמו היא עצומה, אני מדבר על כך שיש בין 4000 ל-5000 מאמרים של אבא שעדיין לא פורסמו, מלבד עוד כמות עצומה – מאות שעות – של שיעורים באודיו ובווידאו.

"על כל פנים, התפיסה של אבא, שיונקת ונובעת כמובן מהשיחות של הרבי, היא לדאוג לתת לכל יהודי את היכולת ללמוד ולהגיע לתורה בכל מקום באשר הוא שם, להעניק לו חומרים יהודיים שהם שלו, ושיהיו קריאים לו בצורה המותאמת לרקע שלו.

"זה פחות או יותר העבר וההווה, בקליפת אגוז, המפעל להנהרת הקאנון היהודי בביאור הייחודי של אבא".

הרב אמחי"ה: "בראש ובראשונה מוכרח אני לומר פה משהו, שהוא לא רק הוגן בגלל החובה הנימוסית לנתינת קרדיט למי שמגיע לו, אלא גם בשביל הצגת העובדות ההיסטוריות. מאז שאחי הרב מני נכנס להיות המנהל של כל מפעל ההוצאה לאור של אבא, על כל מה שכרוך בו, הדברים הגיעו לקצב שהמקום הזה לא הכיר קודם לכן. כמו שנאמר למעלה, מפעל הוצאת הביאור לתלמוד ארך ארבעים וכמה שנים. הדבר נבע גם בגלל עניין הראשוניות של הפירוש וכמובן על שום העבודה הקשה, ובפרט שאבא למשך תקופה ארוכה עבד כמעט לבד־לבד, ואט אט נכנסו אנשי צוות נוספים והשתלבו בעבודה – אבל כנראה שאף אחד לא מיהר לשום מקום יותר מדי. אבא עסק גם בפרויקטים נוספים, מפעלים חינוכיים, הרצאות מסביב לעולם ועוד ועוד – עניינים שמטבע הדברים נטלו אף הם את הזמן שלהם, דבר שעיכב את משך הפרויקטים בהתאמה. אכן כשאחי מני נכנס, הוא הכניס את עניין הקצב, עיצב ואירגן את הפרויקטים באופן כזה שהם מתחילים, נכנסים לתוך סד זמן נתון, ומבלי לוותר על קוצו של יו"ד מבחינת האיכות הפנימית והחיצונית, חותרים להגיע לידי הבשלה וקו הסיום בלוח הזמנים שנקבע. זאת הסיבה לכך שכל הפרויקטים שמני הזכיר קודם לכן התקדמו בקצב שקשה מאוד להשוות אותו לקצב ההוצאה של המפעלים הקודמים. על כך באמת מגיע לו קרדיט, מעבר לעובדה שזה כאמור חלק עובדתי של הסיפור".

ומה תפקידך שלך בכוח?

"האמת שאני נכנסתי קצת מהדלת האחורית. בתחילה נכנסתי לעזור בעריכת מפתח עניינים למסכת חולין, כשנוצר הצורך במשבצת מסוימת, וכך לאט לאט נכנסתי יותר ויותר לעניינים, אני מוצא בעבודה זו השגחה פרטית מיוחדת, מפני שכשהייתי בן 9 ועברתי עם הוריי בחלוקת הדולרים, בפעם האחרונה שזכיתי לה, שאל אותי הרבי אם אני עוזר לאבא שלי. הרבי נתן לי דולר נוסף ואמר: "מכאן ולהבא תעזור לאבא שלך ויהיה בהצלחה רבה". אני לא יודע אם לזה בדיוק הרבי התכוון, אבל בוודאי שהעבודה במכון מקבלת אצלי נופך של שליחות לאור הדברים הללו. שני הדברים שאני עושה בתקופה הזו הם: ניהול הפרויקט של "המשנה המבוארת", ופרויקט נוסף, שממש בימים אלה הגיע לקו הסיום שלו – פרויקט אותו עשינו בשיתוף פעולה מלא עם הרב משה שי' שילת (הוגה הרעיון) ועם הצוות שלו – סדרת ספרים שנקראת "סודות היהדות", שבימים הקרובים מגיעה למדפי חנויות הספרים. סדרה זו פונה באופן מאוד חד משמעי דווקא אל הקהל שניתן להגדיר אותו כ"חוצה ביותר", הקהל הכי חסר רקע, הקהל שאין לו את הידע והרקע הבסיסיים. נקודת המוצא של הפרויקט הזה הייתה "מבצע בית מלא ספרים" של הרבי, כשהכוונה היא להגיע למצב שיש סט של ספרי יהדות שמכיל חומר מאוד בסיסי שיעניק לכל בית את הזהות של "בית יהודי". אלו הם אפוא שני הפרויקטים שאני אחראי עליהם, הפרויקט של סודות היהדות – ופרויקט ביאור המשנה שהוא פרויקט מאוד שאפתני—".

על פרוייקט המשנה המבוארת, תרגום הביאור לש"ס לאנגלית, ועל ההבדלים בין ביאור "שטיינזלץ" לביאור "שוטנשטיין"

בעניין המשנה המבוארת אינני מבין דבר מה. אתה מדבר על הביאור למשנה כ'פרויקט שאפתני'. אבל לכאורה הביאור למשנה של אביכם הגדול שליט"א כבר נכתב והוא מצוי ועומד בפירושו הנודע לתלמוד. מהי אפוא העבודה הגדולה על ביאור המשנה, פשוט נוטלים את הביאור במשניות שבתלמוד, והביאור מוכן?

הרב אמחי"ה: "זוהי שאלה מצוינת. כמובן שאנו נעזרים בביאור למשנה שמצוי במסגרת הביאור לתלמוד. ברם דבר ראשון יש לזכור שלחלק לא מבוטל מש"ס משנה אין ש"ס גמרא. יש 63 מסכתות משנה, והרבה פחות – קרוב לחצי – מסכתות גמרא. רוב מוחלט של סדר זרעים וסדר טהרות לא קיים לו תלמוד בבלי.

"מעבר לכך, נקודת המוצא שונה לגמרי. בביאור לתלמוד, מאחר שהסוגיה בגמרא עוסקת בהמשך בביאור דברי המשנה, לפיכך פירוש המשנה הוא מאוד קצר ותמציתי שכן ביאור המשנה כולו מגיע ומשתכלל בסופו של דבר בהמשך. לעומת זאת, בביאור למשנה – מאחר שלא באה אחריה הסוגיה התלמודית, גם באותן מסכתות שיש עליהן תלמוד – נקודת המוצא היא שונה לחלוטין. הביאור הרבה יותר רחב ומפותח, כך שניתן ללמוד אך ורק את המשנה ולהבין מה קורה כאן. כמו כן – כמו שנהוג בכלל ספרי ביאוריו של אבא – הביאור מחולק למדורים שונים שמאפשרים ללומד ללמוד כמה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה: אם בחפצו ללמוד רק את הפירוש הבסיסי, הוא יכול; אם הוא מבקש להרחיב, הוא יכול; ומקום מיוחד שמור – כבכל הפרויקטים שלנו – לעניין של הריאליה, לצמחים, לחקלאות שהייתה בזמן המשנה, להיסטוריה, ללשון, לכל הצדדים הללו – שזו כמובן שכבה ייחודית המוספת בביאוריו של אבא. לנוכח העובדה שהפרויקט התחיל מבחינת סדר הזמנים בשלב מאוחר יותר, העיצוב הגרפי והתמונות מופיעים בצבע מלא – מה שמעניק למהדורה נראות מיוחדת מאד".

נחזור לרגע לדבר מה שהרב מני אמר קודם לכן. הפרויקט הרביעי של מפעל ההוצאה לאור כעת, כך אמר, הוא מפעל לתרגום הביאור לתלמוד לאנגלית. וכשלעצמי אני תוהה: הרי נקודת המוצא של הביאור לתלמוד בהוצאת ארטסקרול (המוכר כביאור "שוטנשטיין" על שם התורם) הייתה ביאור בשפה האנגלית, ולאחר מכן תורגם הביאור לעברית. האם מלאכת התרגום לאנגלית כדאית, האם אינה מיותרת, כשכבר מצוי ביאור נפוץ כזה בשפה זו מזה שנים?

הרב מני: "מה שאנו נותנים בביאור לתלמוד הוא תפיסה אחרת מאשר התפיסה שמונחת בבסיס הפירוש של ארטסקרול, שהוא פירוש מאוד רחב שנועד להאכיל את הלומדים את כל החומר ב"כפית" – כל מה שהם צריכים, איך שהם צריכים, כמה שהם צריכים. הביאור של ארטסקול הוא ביאור מאוד ארוך, מעמיק, וגם מייגע ברמות מסוימות, ולכן או שאתה מאוד אוהב אותו או שאתה מתקשה להסתדר איתו. ובאמת הוא כבש את השוק כולו בארה"ב. עד שנת תשע"ב הוא החזיק כמעט 97% מהשוק (יש הוצאה נוספת, אקדמית, שמחזיקה באופן קבוע ב 3% אחוז מהשוק). אכן מאז שהחילונו להופיע באנגלית, אנו תופסים בערך כ-15% מנתח השוק, אחוז שהולך וגדל, ועוד לא סיימנו את כל הש"ס.

"על כל פנים ברמה הפרקטית, הספרים שלנו הם ספרים אחרים. הפירוש שלנו קצר יותר ובהיר יותר. האנגלית שלנו היא אנגלית מודרנית שמסוגלת להיקרא על ידי כל דובר אנגלית אינטליגנטי. זה פשוט הבדל ברמה הלשונית, בשפה. הצוות שעובד אצלנו הם רובם, בנוסף להשכלתם התורנית, ניסיון בהוראת גמרא בישיבות והסמכה לרבנות ברמה הכי גבוהה – גם מלומדים בתחומים אקדמיים ומומחים בשפה האנגלית על בוריה, ולכן המוצר שלנו הוא מוצר אחר לגמרי. בנוסף לכך אנו מוסיפים דברים נוספים, כמו למשל שיבוץ על אתר של כל השמטות הצנזורה לאורך השנים. ועוד הרבה מעלות".

ברשותכם אני חש צורך לציין באופן אישי דבר מה. אני מחזיק בספרייתי גם מהדורה שלמה של ביאור לתלמוד של אביכם. אני מוצא את עצמי משתמש עם ביאור זה הרבה, דווקא כשאני מתוך לימוד סוגיה או עניין מסוים מופנה לעיין בסוגיה כזאת או אחרת. זמני באותו שלב קצוב, איני יכול לצלול לעומקה של סוגיה אחת אגב עיון בסוגיה אחרת – שאין לדבר סוף. אני זקוק בנקודת זמן זו לכלי שיאפשר לי כניסה מהירה לסוגיה אליה הופניתי – דרך אגב. והביאור של אביכם מעניק לי אפשרות זאת, בגדול. לפעמים די בניקוד, בפיסוק, ובפה־ושם מילה או שתיים בביאור התמציתי כדי להעניק לו את אלומת האור הדרושה כדי לקצר את הדרך ולהגיע ללב העניין שלשמו הופניתי לסוגיה זו.

הרב אמחי"ה: "דומני שמה שאתה אומר כעת מאוד משקף את ההבדל בין שני הביאורים שהזכרת. אתה שאלת את השאלה על המהדורה האנגלית, אך אם להיות כנים עם עצמנו עלינו לשאול את אותה שאלה גם על המהדורה העברית. בסך הכל גם הפירוש העברי של מהדורת ארטסקרול חדר מאוד לשוק והוא מקובל היטב; אבל אני סבור שההבדל התוכני בין הביאורים הוא ממש תהומי: הפירוש של ארטסקרול מייתר, במידה רבה, לימוד אחר. הוא מאפשר, ברמה מסוימת לפחות, לימוד שלם של הסוגיה בצורה מעמיקה, כולל צלילה לפרשנים ראשונים ואחרונים, והכול מובא באופן מעובד ולעוס "Well done". אתה קורא מהתחלה ועד הסוף ויש לך, בעצם את הכול. אך דווקא הפירוש של אבא, באופן שבו הוא בחר לכתוב את הפירוש לתלמוד ויתר מפעליו הפרשניים, עשוי בצורה כזאת שהוא מאפשר ללומד לעמוד במקום שלו. הוא לא עושה את כל העבודה עבור הלומד אלא מצעיד אותו פנימה באמצעות מלווה מאוד אדיב, אבל הנכנס פנימה אל היכל הגמרא זה הלומד, הוא ולא אחר, והוא נדרש להתייגע, לחשוב ולהרוויח את הדברים בכוחות עצמו".

מעניין, לגודל האירוניה, שחלק מהביקורת בזמנו בחוגים מסוימים (מ"אוהבי" חב"ד) נגד הביאור לתלמוד של אביכם היה, שפירוש זה מקהה ומחליש את הלימוד העצמאי והיגיעה בלימוד הש"ס… אבל האמת היא שזה בדיוק הפוך, כי הביאור של אביכם מאפשר ללמוד את הטקסט התלמודי – באמצעות גשרים לקורא בן ימינו – אך הוא אינו תחליף ללימוד העצמאי עצמו…

הרב אמחי"ה: "ממש כך. חוץ מהתרומה הגדולה של המדורים שמאירים גם את ההיבטים הריאליים שבתלמוד – זואולוגיה, בוטניקה, לשון וכו' – שאלו דברים שלא אחת חשובים מאוד ללימוד אמיתי ומלא של דברי חז"ל.

"אתן לך דוגמא שהיא מאוד חזקה, לה נחשפתי דווקא כעת כשאנו עובדים על הביאור למשנה. בסדר זרעים במסכת כלאים המשנה עוסקת בכל הנושא של פירות שהם כלאיים זה בזה. המשנה מביאה שם דוגמה של כלאיים בין שקדים לאפרסקים, וזו לשון המשנה (פרק א משנה ד): "באילן, האגסים והקרסתומלין, והפרישים והעוזרדים, אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה". הלומד הרגיל הפותח את המשנה הזו ולומד שאפרסקים ושקדים הם כלאיים זה בזה – ולא מבין מה ראתה המשנה לציין שני מינים אלו בחדא מחתא? ברור ששקדים ואפרסקים הם כלאיים זה בזה – אלו שני פירות שונים לחלוטין זה מזה. זה כמו שאומר שתפוח ותפוז הם כלאיים, והרי זה דבר המובן מאליו, מדוע בכלל שנחשוב אחרת? אבל הלומד במהדורה שלנו לא יתקשה כלל בשאלה זו. משום שבמדור הריאליה – וגם באמצעות התמונות – הוא ילמד כי בשלב מסוים בהבשלה של הפירות הללו, השקד והאפרסק נראים מאוד דומים זה לזה. הלומד הרואה את התמונות של שני הפירות בשלב המסוים ההוא, מבחין בדמיון עד כדי זהות. זה שופך אור אחר על כל הלמידה. וכך גם בנוגע להארות בנוגע לכלים שנהגו באותו זמן, נוהגים שרווחו באותה תקופה – כל זה מאפשר הסתכלות אחרת לחלוטין על כל הלימוד".

הרב מני: "מעניין באמת, שאם קוראים את ההסכמה של רבי משה פיינשטיין זצ"ל לביאור של אבא, מבחינים שהוא כותב שהספר הזה מיועד בראש ובראשונה לתלמידי חכמים – בדיוק מפני כל הסיבות שאמחי"ה כעת ציין… תלמיד חכם אמיתי הוא זה שיידע להעריך, להיות מועשר ולהתבשם מהביאורים הללו!"

ומה עם הירושלמי?

זאת אולי הזדמנות לשאול: ומה עם הביאור לירושלמי? נעצרתם במסכת פאה, ודווקא פה הצורך הוא אדיר. נכון הוא שארטסקרול מוציאים ביאור על הירושלמי, אבל שוב יש לו את המעלות אך גם את החסרונות שמאפיינים את הפירוש הזה – ודווקא בירושלמי פערי השפה והקושי מאוד גדולים, ומכאן שהנחיצות של הסגנון הפרשני של אביכם גדולה ביותר.

הרב מני: "במקרה הזה של הירושלמי – הסיפור הוא אחר לגמרי. בעניין הירושלמי יש בעיה מסוימת של נוסח. בגלל העובדה שהירושלמי הוא ספר שמפאת קושיו ווגם מצד הארמית הארצישראלית שבו, השונה מזו שבתלמוד הבבלי, ועוד כמה סיבות – הירושלמי נלמד פחות מהבבלי, הוא גם היה נפוץ פחות, וכך גם הנוסח נשמר פחות. כתב היד היחיד שנשאר בידינו בשלמותו הוא כת"י ליידן. בכל ספרות חז"ל – משנה, תוספתא, מדרשי הלכה, תלמוד בבלי ומדרשי אגדה – אין עוד חיבור שתלוי כולו בכת"י יחיד. את כתב היד העתיק הסופר ר' יחיאל ברומי בשנת ה'מ"ט [1289], והוא העתיקו מכת"י יחיד (ראה בכל זה בספר מבוא לירושלמי כת"י ליידן). כתב היד משובש, ובתוך כתב היד עצמו ישנן הגהות רבות מכמה מגיהים שונים. מכתב היד הזה נדפס הדפוס הראשון. והשיבושים כמובן הלכו ונתעצמו בהדפסות שונות. לכן חלק גדול מהפירוש מוקדש בכלל לבירור טיב הנוסח ולחילופי גרסאות.

"אבל בסוף, העיכוב בהתקדמות בפרויקט זה תלוי בדבר אחד: כסף. מדובר בפרויקט שעל פי הערכותינו הוא הרבה יותר יקר מאשר כל פרויקט מקביל. העובדה שהלימוד בירושלמי אינו נפוץ גורם לא רק לשיבושי הנוסח אלא גם לכך שהנכסים המפרשיים הם מאוד דלים, כך שהעבודה היא מסובכת הרבה יותר. בגישושים שלי בחמש־שש שנים האחרונות לא הצלחתי להגיע רחוק בזה".

ההתמודות של הרב אבן ישראל עם האירוע המוחי הקשה שעבר

בז' בכסלו תשע"ז עבר אביכם שליט"א אירוע מוחי חמור מאוד. איפה ואיך זה תופס אתכם?

הרב אמחי"ה: "זה כמובן נפל עלינו כרעם ביום בהיר. ערב לפני כן הוא חזר מטיסה, הוא היה עסוק ופעיל עד לרגע שלפני האירוע, ובהחלט היינו בהלם מוחלט. באותו בוקר הרופאים הבהירו לנו בצורה מאוד ברורה ש"אין ביכולתנו להבטיח שום דבר"… והמצב היה של סכנת חיים מוחשית. הכניסו אותו לפרוצדורה רפואית חדשנית, אך מסוכנת, והסבירו לנו באופן מאוד ברור שהסיכויים הם לא גבוהים. זו אפוא הייתה נקודת הפתיחה…

"ברוך ה' הניתוח הצליח, ולאט לאט התחיל תהליך של שיקום. האירוע המוחי היה מאוד קשה, והפגיעה שלו הייתה קשה בהרבה מאוד מובנים, אבל כנראה הפגיעה המשמעותית ביותר היא הפגיעה בכושר הדיבור והכתיבה – שהם שני הכלים המרכזיים בחיי אבא. אבל ב"ה תהליך השיקום ממשיך עד לרגע זה, וניתן לומר שהוא עצמאי ומתפקד במידה רבה מאוד, בתפקוד רגיל למדיי. עדיין, הצד המאתגר ביותר הוא הצד של הדיבור והכתיבה, שהם דברים שהיו מרכז עולמו – אדם שכל הזמן דיבר וכל הזמן כתב וזה היה כל החיים שלו, ופתאום הוא לא יכול. אבל לאט לאט יש שיפורים גם בהקשר הזה. זה מהצד הפחות מלא של הכוס. מהצד השני, מהרבה בחינות הוא מאוד חזר לעצמו והתפקוד שלו – כמו שאמרתי – מלא למדי. הוא מגיע לעבוד במשרד, הוא פוגש אנשים, הוא מגיע לישיבה שלו פעם בשבוע להתוועדות".

אבל מה הוא עושה במשרד? בהיעדר היכולת לכתוב ולדבר?

הרב אמחי"ה: "יכולת הקריאה, חוש הביקורת החד, והיכולת להגיה לצד כל הכושרים האנליטיים והקוגניטיביים האחרים הייחודיים שמאפיינים אותו תמיד – כל אלו לא ניטלו מאבא. הוא עובר אפוא על כל החומרים ומגיה אותם. מוחק מילים מיותרות, מסמן סימונים לשיפורים. יש סימונים שאכן איננו מבינים והוא – לדאבוננו – לא תמיד מצליח להסביר לנו את כוונתו, אבל ברבים אחרים הסימונים וההכוונות מובנות (וכפי שציינתי גם בתחומים אלו חל שיפור כל העת), כך שיש לו הרבה מאוד עבודה, והוא ממשיך להכווין – גם אם באופן אחר ושונה – את מלאכת הכתיבה של הפרויקטים השונים".

האם האלם הזה שנגזר עליו, לא מתסכל אותו?

הרב אמחי"ה: "אני חושב שזו אחת הנקודות הכי מיוחדות בסיפור הזה. תן דעתך: כפי שאמרתי קודם, מדובר באדם שכושר ההבעה – בדיבור ובכתב – הוא מרכז הווייתו ותשתית חייו במשך ששה וחצי עשורים, ופתאום הוא לא מדבר ולא כותב. כמדומה שלכל בר דעת מובן שמדובר בסיטואציה שיכולה להיות מתסכלת בצורה שאין כדוגמתה. ואיני יכול לומר שאין בו תסכול גם כן. אבל וודאי שלפי ערך, וגם לפי מה שאני הייתי מצפה, שהדבר יעיב על רוחו והוא ישקע לתוך זה וכו' – הרי שהמצב הוא ממש לא שם. הוא באמת מקור של השראה גם בעניין הזה, באופן מופלא לגמרי. הוא פעיל, ערני, משתף מאוד פעולה בכל הפעילויות שקשורות בשיקום, ושואף כל העת לעשות ועוד ועוד ומשתדל לנהל את חייו כפי שהיו עד עכשיו כל כמה שהוא יכול במגבלות הנתונות, כדי לחזור למקסימום של פעילות ונורמליות. ואכן, יש מגבלות הלכה למעשה, ומדובר במגבלות שהן מאוד לא פשוטות, ויחד עם זאת הוא באמת מתפקד תפקוד משמעותי מאוד. וזו השראה מאוד גדולה גם בשבילנו. כוח הרצון, ההתעקשות, להמשיך, להגיע, לעשות עוד".

הרב מני: "אני נמצא ליד אבי הרבה זמן ביום, משרדי שוכן ליד משרדו. ביכולת שלו להמשיך הלאה ולהמשך הלאה, חרף כל הקשיים, יש הלימה מדהימה ומשום המשך ישיר למה שהוא כל החיים האמין בו ושוחח עליו.

"אחד הדברים שאבא היה מציין תמיד, שהדבר אולי הנפלא ביותר אצל הרבי – שאותו אפשר היה לראות בכל מה שעשה, לשמוע כמעט בכל שיחה שניהל ובכל משפט שאמר ולקרוא כמעט בכל מה שכתב – היה הדחף הכביר שלו להתעלות כל הזמן על עצמו, כל הזמן לעשות עוד.

"אבא סיפר שהוא חווה זאת אישית בקשר שלו עם הרבי. בסוף שנות המ"מים הוא כתב לרבי מכתב, שבו תיאר את מעשיו וציין, כי כל אחד ואחד מהפרויקטים שהוא מעורב בהם די בו כדי להעסיקו מדי יום ביומו מבוקר ועד לילה. על אלה נוסף עוד פרויקט, שגם בו היה די כדי למלא את יומו לחלוטין, ומלבד כל אלה היה פרויקט נוסף, שגם הוא היה "משרה מלאה". אבא כתב אפוא לרבי שקשה לו להמשיך לעשות את כל הדברים הללו, והוסיף וכתב שכל יום קשה יותר מקודמו. השאלה הייתה: מה צריך להיות סדר הקדימויות? על מה יש לוותר? על זה השיב הרבי (זה היה המכתב האחרון שהוא קיבל ממנו): "המשך את כל מה שאתה עושה, והוסף עוד".

"זה מה שהרבי דרש. איך אפשר להסביר זאת? יש סיפור מפורסם על איכר, אשר בא אל הרבי והתלונן בפניו על כך שיש לו בית קטן מלא ילדים, והמצב קשה מנשוא. הרבי אמר לו להכניס לבית עז – בעל חיים רעשני, מלוכלך ומדיף ריח רע. לא עבר זמן רב ואותו איכר חזר אל הרבי וזעק: "אבוי, רבי, כל הבעיות שהיו לי רק החמירו!" ואז הורה לו הרבי להוציא את העז. האיכר עשה כדבריו, ואחרי ימים אחדים חזר אליו וסיפר לו כמה הבית שלו מרווח ונפלא.

"הרבי עשה דבר דומה – ושונה. כאשר בני אדם התלוננו באוזניו שהם עובדים קשה מאוד, הוא היה מטיל עליהם עבודה נוספת; וכאשר הם חזרו והתלוננו שמצבם עוד יותר נורא וכל כך קשה להם להתמודד, הוא היה מורה להם לקבל על עצמם עוד משהו. אבל לעולם לא אמר להם "להוציא את העז…" כל זה מנוגד, כמובן, לחוקי הטבע. בעולם שלנו יש זמן וחלל מוגבלים, וישנן גם מגבלות היכולת האנושית. מה, אם כן, עשה הרבי? איך הוא יכול היה להטיל על אנשיו עוד ועוד מעמסה?

"כדי להשיב על כך אבא הביא משל מתחום הפיזיקה. בעולם החומר, כאשר מפעילים לחץ על משהו מגיעים לנקודה מסוימת שבה הוא אינו יכול לשאת זאת עוד. אבל כאשר מפעילים לחץ גדול פי עשרה או פי מאה, משהו קורה: המולקולות קורסות, והחומר עצמו משתנה. באסטרונומיה יש כוכבים הקרויים "ננסים לבנים". אלו כוכבים קטנים, בגודלו של כדור הארץ ואף פחות, שהמאסה שלהם גדולה פי כמה וכמה מן המאסה של השמש. מדוע? משום שהחומר קרס פנימה והפך להיות משהו אחר, וכתוצאה מזה גם כל החוקים הפועלים עליו השתנו.

"אפשר לומר שבמובן מסוים, זה מה שהרבי ביקש להשיג. הוא רצה לשנות את ה"חומר" האנושי, את ההתנהגות האנושית, את דרך ההתנהלות של בני האדם. הוא ניסה לשנות את עצם טיבם של כל בני האדם שפגש, להפוך אותם למשהו שונה לחלוטין.

"ואפשר לומר שאבא מיישם זאת הלכה למעשה בחייו. לפני האירוע, וביתר שאת גם אחרי האירוע. הקצב שבו הוא עובד כעת על חומרים הוא מרשים מאוד. אני מתבדח לא אחת שאם שאר העובדים היו עובדים בקצב הזה – זה לא היה רע בכלל…

"אבא תמיד היה אומר ברוח האמור, שאם אתה יכול לרוץ – תרוץ. ואם אינך יכול לרוץ – תלך. ואם אינך יכול ללכת – תזחל. אבל תעשה משהו. תתקדם. ומדהים לראות איך הוא ממש מיישם זאת, בכל כוח, בכל ההשקעה ובכל המאמץ. וזה פשוט מעורר השראה במובן הכי פשוט של המילה".

לסיום, עוד מעט נערך "דינר" חגיגי מיוחד לכבוד הגעתו של אביכם שליט"א לגיל השמונים. מה תוכל לספר לנו על כך?

הרב מני: "לאירוע הזה יש שני צדדים. הצד האחד הוא סגירת מעגלי עבר. אנו מציינים את מלאת שנת השמונים לחייו לאורך ימים שונים טובות. אנו גם מציינים, כמו שהזכרתי בתחילת הדברים, הגעתם לידי השלמה של כמה פרויקטים משמעותיים מאוד – תנ"ך, רמב"ם, הביאור למשנה, התנ"ך באנגלית בשלבי סיום. הצד השני של האירוע הוא מבט אל העתיד. פנינו כעת אל פרויקטים שאפתניים צופי פני עתיד – ובמרכזם דיגיטציה של החומרים המבוארים שכוללים כמעט את כל הקאנון היהודי. ילוו ליווי מרכזי את הערב המיוחד הזה, שישתתפו בו רבנים, אנשי ממשלה, שגרירים וידידים מתומכנו – הרב הלורד הד"ר יונתן זקס, שהוא ידיד קרוב ומעריך גדול של אבא, שינאם את הנאום המרכזי; וגם ר' אברהם פריד, שאנו חושבים שהוא מאוד מתאים לערב הזה (על שום היכולת שלו להביא אל הבמה עומק חסידי אותנטי ולתווך אותו לקהל שומעים יהודי מגוון באופן נעים ונגיש) שינעים את הערב מזמירותיו. ואנו מתפללים ומווים שנמשיך את הפעילות והשליחות של אבא, יחד עם אבא, להפצת התורה והחסידות לקהלים נרחבים, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ריאיון זה פורסם במגזין כפר־חב"ד, שיצא לאור לקראת חג השבועות

@ כל הזכויות שמורות