הגאון הרוגצ'ובי, היה עוד בחייו, לאגדה. המעיין והחוקר את תולדותיו, אף שלא בעומק רב, יוכל לגלות זאת בקלות רבה. לא זו בלבד שכל גדולי הדור ללא יוצא מן הכלל, חסידים כליטאים, ספרדים כאשכנזים, העריצו את דמותו וגאונותו ושיגרו אליו רבבות שאלות הלכתיות מכל קצווי תבל, הגאון מרוגצ'וב זכה לפרסום ותהילה גם מחוץ לעולם התורני, ואף מחוץ לעולם היהודי.

בעיתונות של אותה תקופה מתואר כיצד היו תיירים מגיעים אל ביתו בדווינסק להביט ולהציץ אל הפלא, חלקם אף מוציאים מצלמה ומתעדים את הרגע, משל היה זה אתר תיירותי. ראיונות עיתונאיים התפרסמו עם הרוגצ'ובי, כשהכותבים מתארים את דמותו, עוד בחייו, כדמות פלא.

כך כותב אחד ממקורביו של הרוגצ'ובי, יליד לטביה וחסיד חב"ד, הרב אברהם גודין בזכרונותיו[1]: "מי שראה את הגאון הרוג'צובי זצ"ל אפילו פעם אחת, המבט העמוק של אותו ענק-תורה נחרט בזכרונו לנצח. הגאון היה נראה ברחוב לעתים נדירות – וכל פעם דמותו עוררה תשומת לב וענין רב אצל כל העוברים, יהודים כמו לא יהודים, להבדיל".

הרב גודין מספר כי דמותו של הגאון מרוגצ'וב השפיעה אף על שליט האימפריה הרוסית באותם ימים, הצאר ניקולאיי ועל משפחתו, כך על פי עדותו של יהודי תושב דווינסק בשם מר מיזראק[2].

גם הגאון רבי חיים קריזוויריט רבה של אנטוורפן תיאר כיצד התקבל הגאון מרוגצ'וב על ידי הקהילה היהודית בוורשא שבפולין, בעת שביקר במקום[3]: "אין לתאר את הכבוד שעשו לו בהגיעו לוורשא. זקני וורשא התבטאו אז, שמתקופת הגאון רבי עקיבא איגר, שביקר בוורשא, לא ראו מפגן כזה של כבוד התורה. שטיחים נפרסו מתחנת הרכבת עד מקום האכסניה שהוכנה לו מבעוד מועד".

אין כל תימה, אם כן, שביקורו של המשורר העברי המפורסם ביותר בדורו, שזכה למעמד איקוני ברחוב היהודי הלא־דתי, אצל הגאון הרוגוצ'ובי – זכה לסיקור חריג בהיקפו שהדהד ברחבי העולם היהודי באותם ימים.

הדים לרישומה של פגישת של הגאון מרוגצ'וב והמשורר חיים נחמן ביאליק, שהתקיימה בז' טבת תרצ"ב (17/12/1932) וארכה, לפי הדיווחים, כשעה אחת בלבד – נשמעו במשך שנים, ואף עשרות שנים[4] לאחר מכן, בספרות העברית ברחבי העולם היהודי.

נוסיף לכך את התפעלותו של ביאליק מהרוגצ'ובי, התפעלות שבאה לידי ביטוי בציטוט המפורסם "מהרוגצ'ובי ניתן לחצוב שני איינשטיינים", משפט שצוטט שוב ושוב בעיתונות של אותם ימים, ותרם את חלקו להילה סביב דמותו של הגאון בעולם העברי.

להלן נסקור חלק מהפרסומים.

ביאליק אצל הגאון הרוגצ'ובי

התיאור הראשון והאותנטי ביותר לפגישת השניים (אם כי, כדלקמן, לא מדויק לחלוטין) מצוי בעיתון "דואר היום" (10/1/1932, ב' שבט תרצ"ב).

תחת הכותרת "ביאליק נוסע בלטביה" שסקרה את מסעו של ביאליק בלטביה, פרסמה העיתונאית רחל שמחונית כתבה על תחנות המסע, בהם העיר דווינסק, תחת כותרת הביניים – "ביאליק אצל הגאון הרוגטשובי".

מהכתבה עולה כי ביקורו של ביאליק בדווינסק, כך גם הפגישה בין השניים, התקיימה בז' טבת תרצ"ב:

"בז' טבת בא ביאליק לדבינסק. אלפי איש באו לקדם את פניו. כל תלמידי בתי הספר, כל ההסתדרויות, וכל העסקנים באו לבית הנתיבות לראות ולברך את ביאליק. קבלת הפנים היתה נהדרה מאד. ביאליק בא אל ילדי דבינסק ויספר להם על החיים בארץ ישראל, על החנוך, חגים וקבלת השבת בארץ ישראל. הרושם היה אדיר וחזק…. 

"בדבינסק ביקר ביאליק את הגאון הרוגטשובי וישוחח אתו שעה אחת. הגאון קם והכריז כי ביאליק למדן הנהו[5]. וביאליק מצדו הגיד כי הגאון הרוגטשובי הוא גאון תקופתנו. מרוגטשובי אחד יכולים לחתוך שני אינשטינים. לו יכלו להשתמש בגאונותו היו מעשירים את המדע העברי בעשרות כרכים גדולים, ויכלו ליצור תרבות גדולה.

"את הגאון הרוגטשובי צריכים להושיב בירושלים ולהשתמש בידיעותיו העשירות לטובת המדע העברי – הרב קוק הוא דמות מוסרית גדולה, גדול הדור, הרוגטשובי יחיד הדור – רכוש תרבותי גדול! יחיד במינו הנהו!".

איזכור נוסף לפגישת השניים מצוי באחת הכתבות הגדולות באותם ימים על הרוגצ'ובי שהתפרסמה תחת הכותרת "שיחה עם הגאון הרגצ'ובי על עניני העולם" מאת מ' גערץ בעיתון "דער מארגען זשורנאל" (11/12/1933, כ"ג כסלו תרצ"ד).

העיתון מגדיר את הרוגצ'ובי במילים "הגאון היהודי הגדול ביותר בזמננו"[6].

וכך כותב העיתונאי מ' גערץ שפגש את הרוגצ'ובי בריגא שבלטביה[7]:

היטיב לאפיין את הרגצ'ובר ח.נ. ביאליק: "הרגצ'ובר – סבור ביאליק – הוא הגאון התלמודי הגדול ביותר שיצא לו לפגוש. מרגצ'ובר אחד ניתן לחצוב שני איינשטיינים. הרגצ'ובר הוא כיום יחיד, מכניזם נדיר שיש רק אחד ממנו, יחיד במינו. את הרגצ'ובר יש להעריך כרכוש רוחני עצום של האומה". 
"אילו היו מנצלים את הידיעות התלמודיות העצומות של הרגצ'ובר למטרת מדעיות, היה אפשר להעשיר את המדע בחיבורים נחשבים. אילו היו שואבים את הידע התלמודי של הרגצ'ובר, היו יכולים להקים מפעל תרבותי מלא". זוהי בקיצור דעתו של המשורר היהודי הגדול ביותר על הרגצ'ובר. ניתן לחצוב שני איינשטיינים מרגצ'ובר אחד[8].

באותם ימים, כך מסתבר, פרסום ידיעה על מאורע שהתרחש מספר שנים קודם לכן, היה דבר לא נדיר, אולי בשל חוסר הזמינות במידע. כך או כך, בעיתון "דבר" (17/4/1935, י"ד ניסן תרצ"ה) שלוש שנים לאחר פגישת השניים, מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "בענין הפגישה בין ביאליק והגאון הרוגצ'ובאי" הסוקרת גם היא את המפגש בין השניים. כאן כבר הופך הציטוט מביאליק על הרוגצ'ובי שניתן לחצוב ממנו "עשרה אינשטיינים":

"ב"פאסט" הלונדונית (גל' 221) פרסם י.אלימלך מאמר על הגאון הרוגצ'ובאי ובתוך דבריו הוא מזכיר ענין הפגישה שבין הגאון הזה וביאליק לפני שנים אחדות, בהיות המשורר בלטביה.
"הייתה זו", כותב בעל המאמר, "פגישה מיוחדת במינה, פגישה של הלכה ואגדה. ביאליק הגדיר אחר כך, בשיחה עם כותב הטורים האלה את הגאון הרוגצ'ובאי בזה הלשון: הגאון הרוגצ'ובאי הוא אוניקום[9] יקר מציאות, מנגנון יקר מציאות, הוא הוא החד בדרא, הגאון הרוגצ'ובאי אפשר לגזור ממנו עשרה איינשטיניים. אילו היו מנצלים את הסגולות הנדירות של הגאון אפשר היה להעמיד היסטוריה שלמה של התרבות היהודית, אפשר לשאוב מן הרוגצ'ובאי מה שבאקדמיות שלימות לא יתנו אלא בקושי.
דרך אגב, למשל, אתה רוצה לידע ענין תלבושת או תסרוקת בימי התלמוד, והרי הגאון הרוגצ'ובאי לא זו בלבד שהוא עורם לפניך רגע כמימריה את כל המקומות בכל ספרות-התרבות הדנים בענין זה אלא שישמיע לפניך הרצאה שלימה ככל שתמצא בו צד של ענין ואתה יוצא מלפניו ובידך חומר לספר שלם"[10].

הרוגצ'ובי מעניק את ספרו לביאליק

גם מקורביו של הרוגצ'ובי תיעדו את קיומה של הפגישה עם ביאליק בזיכרונותיהם, תיעוד שיש בו גם כדי להעשיר במידע על המפגש ועל מה שהתרחש בו ולאחריו.

ר' ניסן גורדון פרסם מאמר בעיתון יהודי-אמריקאי[11] בו תיאר את זכרונותיו של הרב פנחס טייץ (רבה של אליזבט ניו ג'רזי, שהתגורר כבחור ישיבה בדווינסק והיה מבאי ביתו של הרוגצ'ובי, ולימים, אחד המוציאים לאור של תורתו בסדרת ספרי "צפנת פענח").

במאמר מתואר זכרונו של הרב טייץ, כיצד בשנות העשרים הגיע ביאליק לדווינסק לצורך ענייניו, ובתור בחור ישיבה בוולוזין לשעבר הוא לא ויתר על ההזדמנות להפגש עם הרוגצ'ובי.

"כשהוא נכנס אליו לחדר לימודו, ביאליק שאל אותו מה היה הבגד היהודי הלאומי בימי התנאים והאמוראים, ועוד קודם בזמן הבית. ולא עבר הרף עין, והרגצ'ובי מנה 36 סוגי בגדים, מיוחדים לגברים ומיוחדים לנשים.
כאשר ביאליק יצא מהרוגצ'ובי, הוא אמר: "הרי העולם סבור שאיינשטיין הוא הגאון הגדול ביותר בעולם, אבל האמת היא שהרוגצ'ובי מנער משרוולו עשרה איינשטיינים"…

גם העיתונאי והסופר ר' נח זבולוני  שהתגורר בדווינסק והיה מבאי ביתו של הרוגצ'ובי, פרסם בזכרונותיו על הפגישה עם ביאליק[12], הייחודיות שבזווית זו – זבולוני עצמו לא נכח בפגישה, והוא העלה את תיעודה על הכתב, כפי ששמע את שחזור הפגישה מהרוגצ'ובי בעצמו.

"בשהותי בדוינסק כאמור, היתי מבאי ביתו של הרוגצ'ובר מידי יום ביומו במשך שנה. הרוגצ'ובר סיפר לי על ביקורו של המשורר חיים נחמן ביאליק בדוינסק.

המשורר והרוגצ'ובי קיימו ביניהם שיחה על דא ועל הא (ביקור זה השאיר רושם כביר על המשורר שאמר בשעתו בעיתונות, כי מן המוח של הרוגצ'ובר אפשר להרכיב שני איינשטיינים). הרוגצ'ובר נתן לח.נ. ביאליק את ספרו "צפנת פענח". המשורר הודה על המתנה ונפרד ממנו.

למחרת הביע הרוגצ'ובר תרעומת בפני בני ביתו על ביאליק על שלקח ספר ולא נתן תמורה עבורו, באמרו: הלכה היא "דבר תורה מעות קונות"… לא חשוב, הוסיף רבה של דוינסק, כמה שיתן, אבל דברי תורה אינם הפקר… כשנודע הדבר לביאליק מיהר אליו והתנצל בפניו".

בסיפור חייו של זבולוני כפי שתועד בוידאו והועלה לאתר לזכרו[13] מוסיף זבולוני פרט נוסף, כי התנצלות זו הגיעה כאשר ביאליק הגיע למחרת לבית המדרש של הרוגצ'ובי, שילם על הספר והתנצל. אז אמר לו הגאון: "חיים נחמן, כתוב 'דבר תורה מעות קונות', כמה תתן לא חשוב, אבל צריך לשלם".

הרוגצ'ובי מכחיש את דבריו על ביאליק

כעולה מהסיקור בעיתון "דואר היום" יוחסה לרוגצ'ובי התבטאות כי ביאליק הנו "למדן". עובדה זו הוכחשה באופן די נמרץ על ידי הרוגצ'ובי.

מהתיעוד בספרות התורנית, ספרי השאלות ותשובות של הרוגצ'ובי "צפנת פענח"[14], עולה כי אחד ממקורביו בשם ר' דוד פוטש, שהתגורר באותם ימים בישראל, שיגר לו את קטע העיתונות הנ"ל מ"דואר היום" (יחד עם קטע עיתונות נוסף), תוך שהוא מביע את צערו על עצם קיומה של הפגישה ועל כך שהרוגצ'ובי הכריז על ביאליק "למדן".

פוטש היה יהודי אמיד שליווה את הרוגצ'ובי במסעו לפטרבורג, בתקופה בה עזב הגאון את העיר דווינסק בעקבות המלחמה (לאורך כעשור שנים, תרס"ה-תרפ"ה)[15]. פוטש, שעלה כעבור שנים לישראל היה מהחרדים הקנאים המוכרים בארץ ישראל של אותם ימים.

אותו פוטש, שלפי עדותו במכתבו זה התגורר בשכנות לביאליק, הרחיב לתאר במכתבו לרוגצ'ובי את דמותו של ביאליק במילים קשות:

"ועתה ארהיב בנפשי עוז להביע את צערי לפני כבוד פאר תורתו שקראתי במכתבי עת [- עיתון]… אשר שטנו של יעקב אבינו ע"ה אשר נגע בכף ירכו הלא הוא ביאליק עוכר ישראל אשר בלהגי עמקי שפה, טימא והדיח נערים עם זקנים יחדיו, וסיבב ארצות להפיץ את ספרי המינות אשר מוציאים כתות שונות בארץ הקודש… והוא הרשע הנ"ל, זכה לפי מכתבי עת הנ"ל כי כבוד פאר תורתו "קם והכריז כי למדן הנהו" ולהבדיל הוא הרשע הגיד כי "כבוד פאר תורתו גאון הנהו" (הקטעים האלו מצרף אני בזה)… אותו האיש ביאליק בשמו, כרחב בשמה, אך לדאבוננו אנחנו הדרים בעיר אחת ובשכונה אחת עמו יודעים היטב מעלו אשר תמיד מועל בהקדש ברבים בזדון ולהכעיס כאחז וכאחאב וכירבעם. ויעיד ויגיד עליו רעו הלא הוא הכופר העז והנמר זשאבאטינסקי המורד כנמרוד בשעתו מה שכתב עליו ואודותיו… לא יכולתי להבליג על צערי לגלותו לפני הדרת כבוד פאר תורתו, ונשען על טובו וחסדו כי יסלח על שהארכתי במקום שאמרו לקצר, וידנני לכף זכות כי איש קשה רוח הנני מפני הרשעים הזידונים הללו המטמאים בעודם ובמותם את הארץ".

הרוגצ'ובי קיבל את המכתב והכחיש מיד את הציטוט המיוחס לו. את קטעי העיתונות המסקרים את ביקורו של ביאליק אצלו, אשר שצורפו למכתב, הוא כינה "סמרטוטים" ו"כתבי פלסתר":

"לידידי ה' ר' דוד שי'. קיבלתי מכתבו עם סמרטוט מהני סרמיטין עיין כתובות דף י"ז. ומאוד אני תמה עליו, מה הם מתפלאים על השקרים שהם מדפיסים כתבי פלסתר, חס וחלילה, אני לא אמרתי עליו שום גדר של שבח, וכל שכן חס וחלילה תואר למדן, חס וחלילה לא תהא כזאת בישראל. רק היה אצלי עם איזו מהמונם… מדבר פטומי מילין בעלמא, ואני חס וחלילה לא מהם ולא מהמונם ולא נח בהם…".

הכחשה מהרוגצ'ובי פורסמה גם בכתבה שהתפרסמה תחת הכותרת "כיצד חי ועובד הגאון מרוגצ'וב" בעיתון "דואר היום" (6/8/1932, ו' תשרי תרצ"ג). בכתבה מתואר באופן חי ומרתק מפגש עם הרוגצ'ובי, שכלל ראיון עיתונאי קצר:

"כוח זכרונו של הגאון שייך לפלאי הטבע.. כוחותיו הרוחניים עצומים הם בכלל. ביאליק ביקר, אצלו בדוינסק, והצהיר אח"כ: מהגאון מרוגצ'וב היה אפשר ללוש ולעצב עשרה איינשטיינים".

ואז ממשיך הכתב לתאר:

ואז נפוצה השמועה, שהגאון אמר עליו על ביאליק, שהוא "מבין בגמרא". קשה להאמין, שדברים כאלה יצאו מפיו, בשעה שהוא מבטל כעפרא דארעא גאונים ורבנים קשישים. עתה הכחיש באמת את המימרא ההיא.

הכתב מספר כי הרוגצ'ובי נשאל על ביקורו של ביאליק, וכך אמר הגאון:

"מישהו הפיץ שמועה שאני היללתי את ביאליק. זהו שקר. באו אלי יהודים והודיעו, שביאליק מבקש רשות לבוא ולראותני, לא הבינותי את דבריהם. דלתות ביתי פתוחות תמיד. ביאליק בא וישב אצלי כשעה שלמה. אין אני יכול להגיד עליו מטוב ועד רע. הוא בדחן, לדעתי. אפשר שגם זה טוב".

אגב, מעניין בהזדמנות זו לראות את זווית ההסתכלות של הרוגצ'ובי על ענייני חולין[16]: "הקורא הרבי בעיתונים לפרקים?", נשאל הגאון על ידי העיתונאי באותו ראיון, והשיב:

"עיתונים יהודים אין אני קורא. עתים קורא עיתונים רוסים. רוסית מבין אני פחות, ופגיעתה פחות מזיקה"…

איך שלא יהיה, מסתבר כי פגישה זו הייתה משמעותית, לכל הפחות מבחינה ציבורית, עד כדי שהסעירה את הדמיון גם שנים רבות לאחר מכן, באופן שגרם ל"תוספות" ו"שידרוגים". תקוותי שכעת יואר רגע זה מההיסטוריה באור הנכון והראוי לו.

הערות שוליים:

[1] פורסם בבטאון "די אידישע היים" ברוקלין, תש"ל.

[2] הוא סיפר כי פעם הגיע הצאר ניקולאיי לדווינסק. מנהיגי העיר ביקשו את הגאון מרוגצ'וב להגיע בראש משלחת של הקהילה היהודית, הוא סרב, ורק לאחר מאמצים גדולים נאות להסכים. "היום המיוחל הגיע וברציף התייצבו משלחות שונות. תחילה הוצגו בפני הצאר המשלחות הרוסיות… מול המשלחת היהודית הצאר התעכב יותר זמן מאשר אצל האחרות. הדבר עורר אצל כולם תמיהה גדולה, כיון שהיה ידוע שהוא רחוק מלהיות אוהב ישראל. רק כעבור שנה התבררה למר מיזראק הסיבה לעיכוב התמוה".

מר מיזראק ניהל קשרים עסקיים עם נציגים של האריסטוקרטיה הרוסית. כאשר שוחח פעם עם בתו של אחד מהם, כשהזכיר את מוצאו, דווינסק, היא החלה לספר לו, להפתעתו, שהיא שמעה על הרב מדווינסק שהוא אדם גדול והיא היתה מאד רוצה לראות אותו. היא סיפרה ששמעה על כך מפי החברה שלה – בתו של הצאר הרוסי.  "כפי הנראה, באותה קבלת פנים בדווינסק הצאר הושפע מאד ממבטו של הגאון וסיפר על כך למקורביו. וזו אכן היתה הסיבה לעיכוב הממושך ליד המשלחת היהודית", מספר גודין.

מר מיזראק סיפר לה שרבה של דווינסק מתגורר כעת בפעטערגרד. כעבור כמה ימים היא דחקה בו שהיא והחברה שלה, בתו של הצאר, רוצות לראות את הגאון, ואז: "בוקר אחד עצרה מול בית המדרש כרכרה מלכותית ושתי הנשים חטפו מבט על פני הגאון…".

[3] מים חיים, מאת רבי חיים קריזוויריט ע"ה, עמ' כ"ג.

[4] במאמר זה הובאו רק איזכורים של כתבות שהודפסו בסמיכות לפגישה זו, ובחייהם של השניים. ניתן למצוא הדים נרחבים לפגישה זו בעיתונות היהודית לאורך עשרות שנים, אך ציטוטים אלו הינם העתקה בלבד של המובאות שצוטטו במאמר זה, ואין בהם חידוש. לפיכך במאמר זה נתמקד רק בפרסומים ובידיעות מ"זמן-אמת".

[5] עובדה זו הוכחשה על ידי הגאון מרוגצ'וב, כפי שיובא בהמשך.

[6] הציטוט המלא מופיע בהערת שוליים מספר 8.

[7] תורגם מאידיש לעברית על ידי ר' משה מרינובסקי.

[8] וכך ממשיך הכתב לתאר: "נכון שהרגצ'ובר הוא מומחה גדול בעניני הגמרא ואילו במילי דעלמא הוא איננו נימנה על המומחים הגדולים. ובכל זאת, בהחלט מענין לשמוע את דעותיו על עניני העולם כיום.

ואת זאת יש לדעת, כי גם כדי לדבר עם הגאון בעניני העולם צריך להיות למדן, כי בשיחה הפשוטה ביותר הגאון שוזר כל כך הרבה קטעים של תוספתא, מיכלתא, ספרא וספרי שממש מתחילה סחרחורת מול העיניים.

לגבי הגאון, כל שאלת-חיים וכל ענין פשוט הם בעצם ירושלמי מפורש ("אן 'אפענער' ירושלמי")…

את השיחה עם הרגצ'ובר צריך לקלף אפוא מכל הגמרות והמדרשים ולמסור רק את המשמעות. ננסה לעשות זאת. הבה נשמע מה אומר על השאלות שמציקות לנו הגאון היהודי הגדול ביותר בזמננו".

[9] יחיד במינו, שאין דומה לו.

[10] כך גם כשנה לאחר מכן, ביום ה'שבעה' לפטירתו של הרוגצ'ובי, הופיעה כתבה תחת הכותרת "שבת עם הרב מרוגצ'וב" שפורסמה בעיתון "דבר" (19/3/1936, כ"ה אדר תרצ"ו). בכתבה זו, מספר הכותב י.ל. טויבמן, על קורותיה של שבת אצל הגאון בדווינסק. "אפשר לגזור ולהרכיב ממנו עשרה איינשטיינים". אומר ביאליק לאחרי שיחה איתו, עם "יורשו של הגר"א".

[11] המאמר התפרסם ב"אלגעמיינער זשורנאל" בסוף שנות השבעים ופורסם שוב באותו עיתון, בניסן תשס"ו. המאמר תורגם מאידיש לעברית על ידי ר' משה מרינובסקי ופורסם באתר שטורעם.נט בי"ב אדר תשע"ג.

[12] המאמר בשם "במחיצתו של הרוגצ'ובי" פורסם בכתב העת "טורי ישורון" 13/1/1975 עמוד 10.

[13] https://ranaz.co.il/gallery/gallery54.asp

[14] ראה שו"ת צפנת פענח החדשות (קרית ספר, ישראל) חלק ב עמ' תנ"ד וחלק ג עמ' תק"ו-תק"ז.

[15] על פי זכרונותיו של יודל פליאור בספרו "דווינסק, עלייתה ושקיעתה של עיירה".

[16] סקירות נרחבות מתוך הראיונות הנ"ל עם הרוגצ'ובי, יפורסמו אי"ה בספרי החדש על הרוגצ'ובי, שיצא לאור בקרוב.