כצפוי, הריאיון המעמיק, הכן והמקיף שקיימתי עם הגאון החסיד השליח הרב מ"מ חיטריק שליט"א, עורר תהודה רבה.
התגובות, אף הן כצפוי, נעות על טווח הסקאלה.
מסיכום התגובות אפשר לומר שצודקים ה"משיחיסטים" בטענתם שרוב חב"ד הם "משיחיסטים", כלומר: שיש רוב חסידי חב"ד מאמינים בוודאות גמורה שהרבי הוא מלך המשיח. ועד כדי כך הדברים מגיעים, שיש מן המגיבים לריאיון הנ"ל (ואני מדבר כעת על מגיבים שהן חברי הצד ה"לא-משיחיסטי" בחב"ד) טוענים שאסור – כחב"דניק – בכלל לומר או לחשוב אחרת.
מחלק מן התגובות – במחנה ה"לא-משיחיסטי" כמובן – עלתה אף תרעומת וביקורת על דברי הרב חיטריק בריאיון בהקשר לאמירותיו באשר לזהות המשיח, (זאת לצד הבעת הערכה גדולה על פועלו במסירות נפש כשליח בטורקיה ועל המהפכה העצומה שהוא מחולל שם בתחיית חיי שמירת תורה ומצוות בקרב מאות משפחות כ"י).
יחד עם זאת, אם לשפוט על פי התגובות שקיבלתי באופן פרטי ואפילו באופן גלוי, יש אחוז משמעותי בתוך חב"ד – בהחלט קיים ונוכח, ביניהם רבנים חשובים, משפיעים ואנשי הגות – הסבור כי עמדה זו, הטוענת שעם ההסתלקות בג' תמוז הרבי הוא "כשאר מלכי בית דוד הכשרים" שלא זכו להיות המלך המשיח, אינה מהווה סתירה לאושיות התיאולוגיה החב"דית והיא לגטימית בתוך המסגרת החב"דית.
תגובה לרב חיטריק: המקורות התורניים הכלליים, הם "מקורות חיצוניים" ביחס לדברי הרבי
תגובה אחת, חשובה במיוחד, רצה בקבוצות הווטספ החב"דיות, והיה אפילו מי שטרח להעלותה כתגובה בדף הריאיון עצמו. אני בהחלט מודה לאותו מגיב על העלאת הדברים, הם בלי ספק תורמים להעשרת הדיון ולהעמקתו.
מדובר בתגובה חשובה מאוד, לא רק מפני שניכר כי כותבה עמל עליה וחשב היטב בטרם כתב את דבריו, אלא בעיקר משום שהיא מאוששת לגמרי את דברי הרב חיטריק שליט"א ומדגימה נקודה עמוקה ויסודית שחשוב כי תלובן.
הנה הדברים בלשונם:
"פעם היה אצלי כתב/הוגה דעות/סופר מחוג שלא רואים בקהילה החבדית שלנו. ידידי ׳שידך׳ לי אותו לראש השנה.
כבר ביום הראשון הוא שאל אותי משהו בסגנון ׳למה בחבד…?'. עצרתי אותו ואמרת:. אתה כעת כאן אצל חבדניק. ברור לך ולי שאני כחבדניק מחוייב להוראות הרבי והנהגות החינוך החבדי, אני לא סניגור של הרבי ולא של חבד. אתה הולך להיות פה שלשה ימים, בא נעשה הסכם. אם אתה רואה שאני עושה משהו וברור לשנינו שזה ׳הגיע מלמעלה׳ וזו הצפייה של הרבי ממני כחסיד אז אין לך שאלה למה אני עושה כך. רק באם נראה לך שאני או חב"ד עושים משהו וזה לא מגיע מהרבי אלא יוזמה שלנו אז אתה יכול לשאול. הוא הסכים וכך חלפו לנו שלשה ימים בנעימים. אני זוכר שביום האחרון הוא שואל אותי ׳מה זה העניין הזה שמדפיסים תניא בכל מקום..׳ ואז הוא קטע את עצמו ושאל בבהלה ׳רגע, זה מלמעלה?!׳..
אני חושב שיש ויכוחים שהמילים היפיפיות כמו ׳למה לשלול את הזולת?׳ או ׳למה אתה חושב שרק אתה צודק?!׳ לא רלוונטיות.
למה הדבר דומה (קיצוני ביותר לחידוד העניין) לאחד שלא יבין למה אנחנו לא מתייחסים לשיטת הרפורמים כשיטה ביהדות? למה אנחנו שוללים ולא נותנים לשיטתם מקום? וההסבר שלנו פשוט מאוד. שיטה ביהדות זה לא כל שיטה שמדברת על יהדות ושיהודי סובר אותה. שיטה ביהדות היינו שיטה שמבוססת על אחד משבעים פנים לתורה. אבל כשיהודי הולך בשיטה שמקורה לא ביהדות, גם אם היא מדברת על יהדות וגם אם היא נאמרת על ידי יהודי זה לא הופך אותה לשיטה ביהדות.
יש חסידים ששואבים את אמונתם מהשיחות של נ"א-נ"ב. יש חסידים שמתחזקים מהשיחות של תש"י. אלו ואלו שואבים את כל חיותם רק מדברי הרבי. אז אתה יכול לקרא לזה דעה חסידית ולזה דעה חסידית. הם מתווכחים ועומדים בחירוף נפש על עמדתם אבל אלו ואלו שואבים את אמונתם וחיותם מהתורה של הרבי!
יש בעולם עוד יהודים יראים ושלימים אוהבי ומעריצי חב"ד שהשקפתם בנושא של הרבי והתקופה של ׳דור השביעי׳ לא נובעת מהתעמקות בדבריו של הרבי, אלא ממקורות חיצוניים (על פי שכל או מקורות אחרים ביהדות), אז אולי אני לא שולל אותם כשיטה ביהדות אם המקור שלהם בהבנת התקופה היא על פי הרמב"ם ולא על פי שיחות של הרבי…
"אבל הם בפירוש לא צד כשדנים בדעתו של הרבי, כי הם לא מצטטים את הרבי בנושא אלא מביעים את דעתם בנושא שהרבי דיבר עליו.
אם [הרב חיטריק] היה מצטט שיחות של הרבי שאפשר להבין מהם שמה שאמרתי שאנחנו דור השביעי התכוונתי רק שבעזרת השם נהיה דור השביעי… ומה שאמרתי שיש גדר של נבואה שהמלך מבית דוד של הדור הוא לא כמו שאר מלכי ישראל הכשרים התכוונתי רק לומר שהלוואי שזה יהיה בגדר של נבואה…
אז אולי היה אפשר להחשיב זאת כצד בדיון בדברי הרבי. אבל לא זה מה שנאמר וזה מה שהקפיץ רבים, לא הבנה שונה בשיחות של הרבי. אלא ההסתכלות שונה על המצב והתקופה שהרבי הביע עליהם את דעתו.
ולכן כל עוד זה לא דיון בדברים של הרבי ואין לדעה הזו מקור בדברי הרבי, זו דעה חיצונית לשיח החב"די ובפירוש אפשר וצריך לשלול דעה כזו כדעה חסידית חב"דית."
עד כאן דברי המגיב, שהתקבלו בתשואות חן רמות בקבוצות הווטספ החב"דיות למיניהן.
העמדה אותה ייצג הרב חיטריק: חב"ד היא חלק משרשרת המסורה התורנית, ולא עולם סגור בפני עצמו
אני חושב שזו תגובה מצוינת, מפני שהיא באמת מעבירה את הדיון למוקד האמיתי שלו. השאלה האם הרבי משיח או לא היא, כלפי לייא, שאלת משנה שולית. בסוף, בלאו הכי, ההחלטה מי יהיה משיח ומתי הוא יבוא היא של הקב"ה. לא באמת לדעתי, או לדעת כל אחד אחר, יש איזשהו משקל אמיתי בנוגע לעניין…
לעומת זאת, בנוגע לתפיסת היהדות, מהי יהדות, מהי נאמנות לתורה ולמצוות, מה המשמעות של תורה, של חיים תורניים וחסידיים – פה לעמדות שלנו יכולות להיות אפליקציות קונקרטיות ומידיות.
והשאלה האמיתית שהרב חיטריק מעלה לדיון בריאיון שלו היא: לא האם הרבי משיח, אלא האם חב"ד היא חלק מן היהדות המסורתית וחלק משרשרת המסורה התורנית; או שהיא יחידה נפרדת, עצמאית לגמרי, שחיה בתוך עולם סגור משלה שאינו יונק מהעולם היהודי התורני הכללי.
מן הסתם, התשובה של הרב חיטריק (וגם של אחרים, כשלי, אם כי כמובן דעתי פחות חשובה ופחות מעניינת) תהיה: שחב"ד היא חלק אורגני מן היהדות, ולא עולם סגור.
לפי תפיסת המחשבה הזאת, לא יתכן לומר שדברי הרבי ואמונתו של הרבי – וממילא של חב"ד כחסידות – מנותקים ממסגרת היהדות והמחשבה והפסיקה התורנית הכללית, חלילה.
ההגדרה, של אותו מגיב שציטטתי לעיל היא, שהסתמכות על מקורות תורניים ככלי לפיענוח תפיסת עולם חב"דית היא מעשה לא לגיטימי,
ובמילותיו: [עמדתו] "לא נובעת מהתעמקות בדבריו של הרבי, אלא ממקורות חיצוניים (על פי שכל או מקורות אחרים ביהדות), אז אולי אני לא שולל אותם כשיטה ביהדות אם המקור שלהם בהבנת התקופה היא על פי הרמב"ם ולא על פי שיחות של הרבי…".
האמת היא שהגדרה כזאת היא לא רק לא נכונה ושגויה, אלא בעיקר פעלת פוטנציאל עם סיכון, ואין ספק כי אילו הרבי היה שומע דברים כאלו הוא היה לא היה מסכים עמהם.
אולם כאמור, התגובה הנ"ל מביעה עמדה שונה. לפי תפיסה זו, חסיד חב"ד חי רק מפי הרבי, וכלשונו של המגיב: "יש חסידים ששואבים את אמונתם מהשיחות של נ"א-נ"ב. יש חסידים שמתחזקים מהשיחות של תש"י. אלו ואלו שואבים את כל חיותם רק מדברי הרבי."; "מקורות חיצוניים (על פי שכל או מקורות אחרים ביהדות), – אולי אני לא שולל אותם כשיטה ביהדות אם המקור שלהם בהבנת התקופה היא על פי הרמב"ם ולא על פי שיחות של הרבי… – אבל הם בפירוש לא צד כשדנים בדעתו של הרבי".
אכן, הרב חיטריק מכיר היטב את הגישה הזאת, אך הוא סבור – בצדק רב – שהיא מוטעית. לא בכדי הוא אומר לי בריאיון כי:
"נכון שכחסידים הרי במובן מסוים ציור החיים הרוחניים שלנו צריך להיות מצויר כפי שהדברים היו אצל הרבי, בליובאוויטש, מנהג ליובאוויטש וכולי.
"אלא שעם זאת, מן ההכרח לזכור שאחד היסודות שעוברים כחוט השני הן בשיחותיו הן בהנחיותיו של הרבי הוא, שחב"ד היא חלילה וחלילה לא 'אומה בפני עצמה' הנפרדת חס ושלום משאר מנהגי היהדות ומשאר קהילות הקודש עמך בית ישראל. כל מנהגי היהדות – מנהגי אשכנז ומנהגי ספרד, הן אלה שנתקבלו אצלנו הן אלה שלא, הם כולם חלק מהמכלול הגדול של תורה ומצוות.
"בהחלט, חב"דניק שמקבל על עצמו להיות חסיד בוודאי שהוא צריך להתנהג בהתאם למנהגי חב"ד ולהוראות רבותינו – ובפרט שהרבי השקיע מאמץ כביר באיסוף ובקיבוע של מנהגי חב"ד אחרי האבדון הגדול שחוללו הקומוניזם והנאציזם. וזה גם נכון, והדבר מושרש היטב בשיחותיו הקדושות של הרבי, שיש לנו קו שלנו, ויש לנו העניין שלנו, וחב"ד היא 'אי' מיוחד ומרומם.
"אבל עם זאת, חובה גדולה היא לזכור שאנחנו לא 'אי בודד' באוקיינוס חס ושלום, אלא שאנו אי המחובר לעוד קבוצה של איים. אנחנו – חב"ד – לא עומדים במנותק חס ושלום מקהילות ישראל וממורשת קהילות ישראל – על הלכותיהן, מנהגיהן ותורותיהן. חייבים כולנו לזכור ולפעול על פי נוסחת איזון שהיא חיונית – מצד אחד להדגיש את ההדגשה של הייחוד שלנו כחסידי חב"ד וכולי, ומצד שני לא לוותר על ההדגשה החשובה לא פחות של השייכות שלנו ליהדות התורנית ולשלשלת המסורה של עם ישראל.
"וזה גם קשור לענייני הלכה. לפעמים אני רואה את זה אצל בחורים או אברכים שלומדים הלכה מתוך שלחן ערוך אדמו"ר הזקן, ושוכחים שאדמו"ר הזקן לא התחיל על מצע ריק. ה'שלחן ערוך' בנוי על הראשונים ועל האחרונים ועל השתלשלות ההלכה".
ולגופו של עניין, הערה בסוגיית זהות המשיח
המיתקפה הגדולה והחריפה ביותר של הרבי נגד הציונות הדתית ונגד תפיסת "אתחלתא דגאולה" (עד כדי האשמת תפיסה זו בקורבנות ובדם יהודי שנהרגו ע"י אויבינו, כפי שכתב הרבי בזו הלשון:
"וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – הכרזת "אתחלתא דגאולה" – ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד.
והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו – נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב נסי והצלה וגדולה של מליונים מישראל, אבל – אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה – על פי כל הסימנים זהו – ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא – דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו ועוד, הי"ד" – אגרות קודש חכ"ו איגרת 'טתריג).
– הייתה מבוססת על הילכת הרמב"ם. הרבי קבע כי לא ניתן להסתמך על מדרשים בקשר לגאולה (שהרי הציונות הדתית מסתמכת על לא מעט מדרשים שמהם עולה תפיסת גאולה הדרגתית) – אלא ההכרעה היא כדברי הרמב"ם, שפסק להלכה בנושא זה, והוא הפוסק היחיד בנושא זה, ולכן הלכה כמותו.
וכך כתב באיגרת הנ"ל (שהייתה ממוענת לגאון רבי שלמה יוסף זווין זצ"ל):
"ועד"ז בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פס"ד גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע הי' לו הכתוב בכל מקומות הנ"ל – הי' המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים – ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס – לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו".
הנה כי כן, דברי הרבי עצמו מפנים אותנו לעיון בהלכות הרמב"ם בנושאים אלו, והרמב"ם קבע ברור כי מלך מבית דוד שהוכרז כבר כבחזקת מלך המשיח אך נהרג, אינו משיח יותר.
שלילת דברי הרמב"ם בנושא כ"מקור חיצוני" לדברי הרבי ולפיכך ככאלו שהם אינם צד בדיון, לוקה על פניו בכשל תורני חמור, אבל משקף ככל הנראה עמדה רחבה בקרב החסידים.
יפה, אבל לדעתי פספסת נקודה עיקרית, והיא שגם לדעתו המעוותת של המגיב ההוא שהכל צריך להיות רק עפ"י השיחות – הוא הרי מזייף:
בשנים הראשונות אחרי ג' תמוז היו בזה וויכוחים סוערים במחננו, והיו דעות שבפירוש כן הוכיחו מהשיחות שהזהות של הרבי כמשיח היא הוצאת דברים מהקשרם או החדרת הרעיון בתוך המילים של הרבי ושלא לזה הרבי התכוון בכלל
(לדוגמא הציון על המילים בסיום המאמר הראשון "והוא יגאלנו" המלמד שמילים אלו בכלל לא באים לומר שהרבי הוא המשיח, אלא אדרבה – עיי"ש בפנים המדרש המצויין, עובר לציטוטים רבים בהם הרבי אמר שהרבי יוליכנו לקראת משיח צדקנו, ושכשמשיח יבוא וילמד תורה את כל העם עדיין כל חסיד ילך לרבו ואנו לרבי הנשיא שלנו, ועוד הרבה דיונים עניניים בתורת הרבי בנדון, חלקם נדפסו בקבצי עניני משיח וגאולה שיצאו לאור באותם שנים ע"י הרב שלום בער לוין שי')
והרב חיטריק לא רצה להכנס לכל הפולמוס הזה שהוא בבחינת מים שאין להם סוף, ובעיקר זה ביטול זמן שהרי התווכחו בזה מספיק ואף צד לא ישכנע את השני ואין בזה שום תועלת,
נמצא שמה שהמגיב כתב זה סתם חוצפה כאילו שרק דעת המשיחיסטים על דרגותיהם השונות (למחצה לשליש ולרביע) לגיטימית ואילו הבנת אחרים – ובפירוש גם בתורת הרבי – לא לגיטימית ושהם בכלל מחוץ לקונצנזוס החב"די, טקטיקה משיחית מובהקת לטעון שבלי האמונה הזאת לא אדם בכלל לא יכול להיחשב חב"דניק.
את הטענה המעוותת הזאת יש לעקור מכל וכל (אחרי שגרמה כבר לעשרות לעזוב את חב"ד ולהרבה מהם גם את דרך התומ"צ בכלל).
כבודו בא לכלל כעס, וממילא לכלל טעות… א. המגיב, הגיב לדברי הרב חיטריק, אשר שלל את האמונה בזהות המשיח, אחרי ג תמוז, לא בגלל שהרבי לא אמר זאת, כי כאמור הוא היה אלו שכללו עת עצמם בפרסום זהותו של משיח עד אז…
ב. האמונה שהרבי הוא המשיח היא משוואה פשוטה, לכל אחד שלומד את המאמר באתי לגני. ומאמין שנשיא הדור השביעי זה הרבי וממילא משיח שבדור. לא לשווא הדיונים הנל הופסקו, פשוט בגלל שהזמן עשה את שלו, והנקודה מתבררת הייטב. השאלה היסודית, האם אנחנו עדיין בדור השביעי, כן או לא. כל השאר, זו תוצאה. לאור מאמר באתי לגני לא יכולה להיות אחרת. אלו גם רוח הדברים שכתבו ר' יואל כהן בקובץ משיח וגאולה הנל, ור' טוביה בלוי בפרדס חב"ד.
כאן המקום גם להעיר לדברי הרב ברונפמן, שישנה קבוצה חשובה בחב"ד כוללת משפיעים שמסכימה עם דעת הרב חיטריק. כפשוט קבוצה בחב"ד שתימנע מלישון מחוץ לסוכה, לא תשנה בכהוא זה את שיטת חב"ד, היא מקסימום תגיד שבתוך חב"ד יש כאלו שלא מבטלים את דעתם בפני שיטת הרבי בכל תחום, עד שתבוא שיטה שתהיה מבוססת על הכרחים מתורת הרבי עצמו.
א. כפשוט, גם בחב"ד יודעים שההלכה היהודית והתפתחותה ומסורתה מדור לדור לא החלה בשנת תקע"ו – שנת הדפסת שו"ע אדה"ז… אגלה לך סוד: שמע שם הרמב"ם גם הוא, הגיע אף לאזניהם… ואעפ"כ;
אם כי חשובים הם הדברים כשלעצמם, וטוב שחודדו בראיון ע"י הרב חיטריק שיח' שהנני מוקירו ומעריכו, וחזרו והודגשו שוב על-ידך בכאן, ואם כי אין בכונתי כלל לפגוע בכבוד הכותבים, אך לאחר בקשת מחילתך הרב ברונפמן, אין הם שייכים לנידו"ד. ואסביר;
הרבי בודאי ידוע הי' לו הכתוב במכתביו הנ"ל המצוטטים על ידך, ואעפ"כ הי' המענה מפיו מבלי להגיב ולהזכיר כלל את דברי הרמב"ם הנ"ל, דאם לא הצליח וכו'. כך אמר:
שאלו אצלי על זה שאני אומר שבקרוב יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא – כ"ק מו"ח אדמו"ר – בתוכם, והוא – הרבי – יוציאנו מהגלות – הרי הסדר הוא (כפי שמובא גם בתורת החסידות) שתחילה תהי' ביאת המשיח וימות המשיח, ורק לאחרי משך זמן יחיו המתים? והמענה על זה: אף שבכללות הסדר הוא: ביאת המשיח, בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות ותחיית המתים, מ"מ, תחיית המתים של יחידים היתה ותהי' גם לפנ"ז. וכידוע כמה סיפורים בש"ס ומדרשים ומצדיקים שהחיו מתים, וכמארז"ל "זוטי דאית בכו מחי' מתים".
מענה זה בא מרבנו שידע שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים – ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס – לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו.
כונתי בזה היא, וכבר אמרו זאת רבים וטובים ממני, וחזר ונדפס, אשר האמונה בהיות נשיא דורנו משיח שבדורנו, גם ע"י הרבי, לא היתה מבוססת על 'ראיה' מהרמב"ם. אלא, שכמובן, אינה בסתירה לדבריו.
ובאשר לכן, אם אמנם אין ראיה מהרמב"ם וכדברי הרמ"ח שיח', זה משנה בזה משהו? זהו היה איוויו והשקפתו – שהשתמעה ממנו לקהל חסידיו, של רבנו, אודות הרבי הקודם. השקפה שלא השתנתה גם לאחר תש"י. חסידיו, כן רואים זאת בו ומאמינים שיקויים בו, לא מצד ראיות כאלו ואחרות, ואולי גם, מבלעדיהן. מה פסול בכך ומדוע שימנעו עצמם מכך? (אגב, דומני ואולי אני טועה, שאף תלמידי רבי ינאי, בחיים חיותו בעה"ד, לא האמינו בו כמשיח מצד ראיה מהגדרות הרמב"ם).
ב. באשר להנחתו הפשוטה, שבדברי רבנו כל השנים אודות חמיו, (הבנו ש) התכוון הרבי לעצמו, עד כדי התבטאות חמורה "אבל לא עלה על דעת אף אחד מהחסידים שהרבי התכווין "באמת" לכך שהרבי הקודם הוא המשיח": לעניות דעתי, זו קביעה מחוצפת. שמלבד שאינה 'חסידית', באשר הרבי אומר עניין מסוים ובא החסיד ומפרשו כאוות ליבו, היא גם הוכחשה לא פעם ע"י הרבי בעצמו. ואכמ"ל בדוגמאות בזה. ואולי אכן הגיע הזמן להבנה מחודשת וראויה בנושא זה.
עכ"פ, בעניין זה, הדברים מדברים בעד עצמם. כאשר הרבי מדבר אודות תחייתם של יחידים – כמענה לשאלה אודות אמירתו 'והוא יגאלנו', ודאי לא התכוון לעצמו אלא לחותנו, והוא פשוט.
ג. בקשר לדברים שבאו בתגובה, אמנם בשולי הדברים, אך גם עליהם יעבור שבט הביקורת, וגם כך נחוצים וראויים הם הדברים שיאמרו:
האמנם יקל בעיניך יהודי שימנע עצמו מלישן בחג הסוכות מחוץ לסוכה?
לא שמענו ולא ראינו בשום מקום הוראה או הקפדה לישון מחוץ לסוכה. אדרבה, שמענו וראינו אין ספור פעמים בדברי רבנו, את מאמרם ז"ל, שלא טעמנו טעם שינה.
יהודי שמונע תנומה מעפעפיו מחוץ לסוכה, מקיים הלכה פשוטה בשו"ע וקדוש יאמר לו.
(ידעתי גם ידעתי שבחב"ד אין ישנים בסוכה…)
יתכן, וגם הכותב לא התכוון להבנת הנקרא בדבריו, עליה באה תגובתי זאת. אך גם על כגון דא הוזהרו החכמים להיזהר בדבריהם.
הראני אאמו"ר שי' מכתב נפלא מהרבי זי"ע:
מה שכתב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מאמר חז"ל או דין שהובא בדא"ח, כי זהו בעצמו המקור – אני לא כן הוא עמדי. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח. ולכאורה הוא גם חסידישער לומר אשר ישנו מקור ואני לא מצאתיו, מלומר שאני יודע ברור שאין מקור והרבי חידש זה ע"פ הוראה וכו'. ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ בדא"ח עד כמה נתיגע בזה.
מה הקשר בין מציאת מקור לנאמר בדאח לבין הצבעה על מקורות הסותרים זאת (כביכול).
כאן אתה מבסס את הדברים וכאן מנסה לערער אותם!!!
אותם "יש אומרים" הנזכרים במכתב הרבי זי"ע, הן הם הסוברים שחב"ד היא אומה בפני עצמה (כלשון המרואיין), אומה שנוסדה ע"י אדה"ז או ע"י הרבי, וסבורים הם שזהו "חסידישקייט" ו"שפיצקייט" לחשוב כך, ובא הרבי זי"ע ומעמידם על טעותם, שחב"ד היא נדבך נוסף ביהדות שהחלה באברהם אבינו ומשה רבינו, וזו הסיבה שהצמח צדק ובמיוחד נכדו הרבי כ"כ טרחו ויגעו במציאת וכתיבת מראי מקומות, ובחנו כל "חידוש" של חב"ד במשקפיים תורניים קלאסיים.
הדיון פורה ומעניין, קודם כל
הרב חיטריק במובן מסויים מבחינה חבדית חי באי/בועה. כי מה שכל דרדרק חבדי שלמד שיחות של הרבי מבין, שהרבי הוא לא משהו שניתן להתווכח עימו, אצל הרב חיטריק זה לא ברור, הוא חושב שהוא יכול להוות קונקורנציה לרבי. אז מילא כשהרב עובדיה יוסף חשב כך, הרי גם אם ברור לי כחסיד שהוא טעה, אני יכול להבין מאיפוא זה בא לו. הוא לא קיבל חינוך חבדי, לא באמת הכיר את הרבי, והיה אדם גדול בתורה לפי כל קנה מידה. אבל כשלרב חיטריק נדמה כך, למרות שהוא קיבל חינוך חבדי, למד שיחות ויודע על גדולתו של הרבי, ולא מתחיל להתקרב לידיעות של הרבי – כאן השאלה נשאלת איפוא הבעיה מתחילה? האם בחינוך? וכמו שידוע מה שנאמר פעם לגבי ר' שלמה קרליבך שההקפדה עליו היתה יותר מעל אחרים, כי על אחרים אין ציפיה כל כך, אבל הוא, שיודע מה זה חבד – ממנו מצפים למשהו אחר
זה תגובה א'
תגובה ב': הנושא העומד כאן לדיון הוא אחר. ונראה שהמראיין מכוון לשם. הנושא הוא כמה יש מקום לפרט בתוך הקהילה לחשוב ולהביע דעותיו באופן עצמאי מבלי שינודה מקהילתו. וזה באמת נושא אחר. כלומר, אין ספק שדעת הרבי היא דעת עליון וכוליה. אבל אני דעת תחתון. האם מותר לי להתבטא בדעת תחתון שלי, למרות שברור לי שאני דעת תחתון, ושהרבי הוא דעת עליון. כי הרי אני לא הרבי. אני בהחלט תחתון, אבל זה אני… ניקח לדוגמא נושא של לימודי חול בחיידרים חבדיים (ועכשיו מישהו יגיד שהרבי בכלל לא התנגד. הלוואי! תוכיחו את זה) שבדעת תחתון יכול להיראות כאילו כן כדאי ללמוד. ועוד. בכלל, ברור שכל חסיד ביום יום שלו לא יכול להתנהג כמו הרבי שהיה צדיק של תניא. השאלה היא אם מו שאני הולך לתדלק ויוצא למסעדה ועושה עוד שאר דברים גשמיים, מותר לי גם להביע דעה גשמית בנושא רוחני
לשיטת הרב חיטריק זה מותר והכרחי. ולא מסתפינא לאמר שהוא נמשך בכך אחר משפחתו גוראריה, שתמיד שמרה לעצמה זכות העצמאות בתוך הקהילה. כמובן, לתכונה זו היו גם צדדים חיוביים, ואין כאן המקום לפרט. אבל הרוב החבדי הכללי לא היה כך, גם בדורות שבהם חסידים הרשו לעצמם להביע דעה מול הרבי.
אני לא חב"דניק, אבל אני קורא מפעם לפעם את הפוסטים כאן, ועקבתי אחרי הדו-שיח בענין המשיח עם א' משליחי הרבי בטורקיה ואני צריך להודות שאני ממש נפעם מהחשיבות שניתן לחילוקי דיעות בעניני אמונה כאלו בשיח החב"די. הרי כל נושא המשיח הזה אינו נוגע למעשה, ומה משנה מה כל אחד מאמין? השליחים הרי מקיימים את הדרכותיו של הרבי לקרב יהודים בכל מקום בעולם, ולמה זה כ"כ חשוב כל הדיון הזה?