זהות המשיח: סוגיה משנית שמעלה לדיון שאלה הרבה יותר יסודית

תגובה לרב חיטריק: המקורות התורניים הכלליים, הם "מקורות חיצוניים" ביחס לדברי הרבי

תגובה אחת, חשובה במיוחד, רצה בקבוצות הווטספ החב"דיות, והיה אפילו מי שטרח להעלותה כתגובה בדף הריאיון עצמו. אני בהחלט מודה לאותו מגיב על העלאת הדברים, הם בלי ספק תורמים להעשרת הדיון ולהעמקתו.

מדובר בתגובה חשובה מאוד, לא רק מפני שניכר כי כותבה עמל עליה וחשב היטב בטרם כתב את דבריו, אלא בעיקר משום שהיא מאוששת לגמרי את דברי הרב חיטריק שליט"א ומדגימה נקודה עמוקה ויסודית שחשוב כי תלובן.

הנה הדברים בלשונם:

"פעם היה אצלי כתב/הוגה דעות/סופר מחוג שלא רואים בקהילה החבדית שלנו. ידידי ׳שידך׳ לי אותו לראש השנה.

כבר ביום הראשון הוא שאל אותי משהו בסגנון ׳למה בחבד…?'. עצרתי אותו ואמרת:. אתה כעת כאן אצל חבדניק. ברור לך ולי שאני כחבדניק מחוייב להוראות הרבי והנהגות החינוך החבדי, אני לא סניגור של הרבי ולא של חבד. אתה הולך להיות פה שלשה ימים, בא נעשה הסכם. אם אתה רואה שאני עושה משהו וברור לשנינו שזה ׳הגיע מלמעלה׳ וזו הצפייה של הרבי ממני כחסיד אז אין לך שאלה למה אני עושה כך. רק באם נראה לך שאני או חב"ד עושים משהו וזה לא מגיע מהרבי אלא יוזמה שלנו אז אתה יכול לשאול. הוא הסכים וכך חלפו לנו שלשה ימים בנעימים. אני זוכר שביום האחרון הוא שואל אותי ׳מה זה העניין הזה שמדפיסים תניא בכל מקום..׳ ואז הוא קטע את עצמו ושאל בבהלה ׳רגע, זה מלמעלה?!׳..

אני חושב שיש ויכוחים שהמילים היפיפיות כמו ׳למה לשלול את הזולת?׳ או ׳למה אתה חושב שרק אתה צודק?!׳ לא רלוונטיות.

למה הדבר דומה (קיצוני ביותר לחידוד העניין) לאחד שלא יבין למה אנחנו לא מתייחסים לשיטת הרפורמים כשיטה ביהדות? למה אנחנו שוללים ולא נותנים לשיטתם מקום? וההסבר שלנו פשוט מאוד. שיטה ביהדות זה לא כל שיטה שמדברת על יהדות ושיהודי סובר אותה. שיטה ביהדות היינו שיטה שמבוססת על אחד משבעים פנים לתורה. אבל כשיהודי הולך בשיטה שמקורה לא ביהדות, גם אם היא מדברת על יהדות וגם אם היא נאמרת על ידי יהודי זה לא הופך אותה לשיטה ביהדות.

יש חסידים ששואבים את אמונתם מהשיחות של נ"א-נ"ב. יש חסידים שמתחזקים מהשיחות של תש"י. אלו ואלו שואבים את כל חיותם רק מדברי הרבי. אז אתה יכול לקרא לזה דעה חסידית ולזה דעה חסידית. הם מתווכחים ועומדים בחירוף נפש על עמדתם אבל אלו ואלו שואבים את אמונתם וחיותם מהתורה של הרבי!

יש בעולם עוד יהודים יראים ושלימים אוהבי ומעריצי חב"ד שהשקפתם בנושא של הרבי והתקופה של ׳דור השביעי׳ לא נובעת מהתעמקות בדבריו של הרבי, אלא ממקורות חיצוניים (על פי שכל או מקורות אחרים ביהדות), אז אולי אני לא שולל אותם כשיטה ביהדות אם המקור שלהם בהבנת התקופה היא על פי הרמב"ם ולא על פי שיחות של הרבי…

"אבל הם בפירוש לא צד כשדנים בדעתו של הרבי, כי הם לא מצטטים את הרבי בנושא אלא מביעים את דעתם בנושא שהרבי דיבר עליו.

אם [הרב חיטריק] היה מצטט שיחות של הרבי שאפשר להבין מהם שמה שאמרתי שאנחנו דור השביעי התכוונתי רק שבעזרת השם נהיה דור השביעי… ומה שאמרתי שיש גדר של נבואה שהמלך מבית דוד של הדור הוא לא כמו שאר מלכי ישראל הכשרים התכוונתי רק לומר שהלוואי שזה יהיה בגדר של נבואה…

אז אולי היה אפשר להחשיב זאת כצד בדיון בדברי הרבי. אבל לא זה מה שנאמר וזה מה שהקפיץ רבים, לא הבנה שונה בשיחות של הרבי. אלא ההסתכלות שונה על המצב והתקופה שהרבי הביע עליהם את דעתו.

ולכן כל עוד זה לא דיון בדברים של הרבי ואין לדעה הזו מקור בדברי הרבי, זו דעה חיצונית לשיח החב"די ובפירוש אפשר וצריך לשלול דעה כזו כדעה חסידית חב"דית."

עד כאן דברי המגיב, שהתקבלו בתשואות חן רמות בקבוצות הווטספ החב"דיות למיניהן.

העמדה אותה ייצג הרב חיטריק: חב"ד היא חלק משרשרת המסורה התורנית, ולא עולם סגור בפני עצמו

אני חושב שזו תגובה מצוינת, מפני שהיא באמת מעבירה את הדיון למוקד האמיתי שלו. השאלה האם הרבי משיח או לא היא, כלפי לייא, שאלת משנה שולית. בסוף, בלאו הכי, ההחלטה מי יהיה משיח ומתי הוא יבוא היא של הקב"ה. לא באמת לדעתי, או לדעת כל אחד אחר, יש איזשהו משקל אמיתי בנוגע לעניין…

לעומת זאת, בנוגע לתפיסת היהדות, מהי יהדות, מהי נאמנות לתורה ולמצוות, מה המשמעות של תורה, של חיים תורניים וחסידיים – פה לעמדות שלנו יכולות להיות אפליקציות קונקרטיות ומידיות.

והשאלה האמיתית שהרב חיטריק מעלה לדיון בריאיון שלו היא: לא האם הרבי משיח, אלא האם חב"ד היא חלק מן היהדות המסורתית וחלק משרשרת המסורה התורנית; או שהיא יחידה נפרדת, עצמאית לגמרי, שחיה בתוך עולם סגור משלה שאינו יונק מהעולם היהודי התורני הכללי.

מן הסתם, התשובה של הרב חיטריק (וגם של אחרים, כשלי, אם כי כמובן דעתי פחות חשובה ופחות מעניינת) תהיה: שחב"ד היא חלק אורגני מן היהדות, ולא עולם סגור.

לפי תפיסת המחשבה הזאת, לא יתכן לומר שדברי הרבי ואמונתו של הרבי – וממילא של חב"ד כחסידות – מנותקים ממסגרת היהדות והמחשבה והפסיקה התורנית הכללית, חלילה.  

ההגדרה, של אותו מגיב שציטטתי לעיל היא, שהסתמכות על מקורות תורניים ככלי לפיענוח תפיסת עולם חב"דית היא מעשה לא לגיטימי,

ובמילותיו: [עמדתו] "לא נובעת מהתעמקות בדבריו של הרבי, אלא ממקורות חיצוניים (על פי שכל או מקורות אחרים ביהדות), אז אולי אני לא שולל אותם כשיטה ביהדות אם המקור שלהם בהבנת התקופה היא על פי הרמב"ם ולא על פי שיחות של הרבי…".

האמת היא שהגדרה כזאת היא לא רק לא נכונה ושגויה, אלא בעיקר פעלת פוטנציאל עם סיכון, ואין ספק כי אילו הרבי היה שומע דברים כאלו הוא היה לא היה מסכים עמהם.

אולם כאמור, התגובה הנ"ל מביעה עמדה שונה.  לפי תפיסה זו, חסיד חב"ד חי רק מפי הרבי, וכלשונו של המגיב: "יש חסידים ששואבים את אמונתם מהשיחות של נ"א-נ"ב. יש חסידים שמתחזקים מהשיחות של תש"י. אלו ואלו שואבים את כל חיותם רק מדברי הרבי."; "מקורות חיצוניים (על פי שכל או מקורות אחרים ביהדות), – אולי אני לא שולל אותם כשיטה ביהדות אם המקור שלהם בהבנת התקופה היא על פי הרמב"ם ולא על פי שיחות של הרבי… – אבל הם בפירוש לא צד כשדנים בדעתו של הרבי".

אכן, הרב חיטריק מכיר היטב את הגישה הזאת, אך הוא סבור – בצדק רב – שהיא מוטעית. לא בכדי הוא אומר לי בריאיון כי:

"נכון שכחסידים הרי במובן מסוים ציור החיים הרוחניים שלנו צריך להיות מצויר כפי שהדברים היו אצל הרבי, בליובאוויטש, מנהג ליובאוויטש וכולי.

"אלא שעם זאת, מן ההכרח לזכור שאחד היסודות שעוברים כחוט השני הן בשיחותיו הן בהנחיותיו של הרבי הוא, שחב"ד היא חלילה וחלילה לא 'אומה בפני עצמה' הנפרדת חס ושלום משאר מנהגי היהדות ומשאר קהילות הקודש עמך בית ישראל. כל מנהגי היהדות – מנהגי אשכנז ומנהגי ספרד, הן אלה שנתקבלו אצלנו הן אלה שלא, הם כולם חלק מהמכלול הגדול של תורה ומצוות.

"בהחלט, חב"דניק שמקבל על עצמו להיות חסיד בוודאי שהוא צריך להתנהג בהתאם למנהגי חב"ד ולהוראות רבותינו – ובפרט שהרבי השקיע מאמץ כביר באיסוף ובקיבוע של מנהגי חב"ד אחרי האבדון הגדול שחוללו הקומוניזם והנאציזם. וזה גם נכון, והדבר מושרש היטב בשיחותיו הקדושות של הרבי, שיש לנו קו שלנו, ויש לנו העניין שלנו, וחב"ד היא 'אי' מיוחד ומרומם.

"אבל עם זאת, חובה גדולה היא לזכור שאנחנו לא 'אי בודד' באוקיינוס חס ושלום, אלא שאנו אי המחובר לעוד קבוצה של איים. אנחנו – חב"ד – לא עומדים במנותק חס ושלום מקהילות ישראל וממורשת קהילות ישראל – על הלכותיהן, מנהגיהן ותורותיהן. חייבים כולנו לזכור ולפעול על פי נוסחת איזון שהיא חיונית – מצד אחד להדגיש את ההדגשה של הייחוד שלנו כחסידי חב"ד וכולי, ומצד שני לא לוותר על ההדגשה החשובה לא פחות של השייכות שלנו ליהדות התורנית ולשלשלת המסורה של עם ישראל.

"וזה גם קשור לענייני הלכה. לפעמים אני רואה את זה אצל בחורים או אברכים שלומדים הלכה מתוך שלחן ערוך אדמו"ר הזקן, ושוכחים שאדמו"ר הזקן לא התחיל על מצע ריק. ה'שלחן ערוך' בנוי על הראשונים ועל האחרונים ועל השתלשלות ההלכה".

ולגופו של עניין, הערה בסוגיית זהות המשיח

המיתקפה הגדולה והחריפה ביותר של הרבי נגד הציונות הדתית ונגד תפיסת "אתחלתא דגאולה" (עד כדי האשמת תפיסה זו בקורבנות ובדם יהודי שנהרגו ע"י אויבינו, כפי שכתב הרבי בזו הלשון:

"וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – הכרזת "אתחלתא דגאולה" – ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד.

והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו – נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב נסי והצלה וגדולה של מליונים מישראל, אבל – אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה – על פי כל הסימנים זהו – ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא – דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו ועוד, הי"ד" – אגרות קודש חכ"ו איגרת 'טתריג).

– הייתה מבוססת על הילכת הרמב"ם. הרבי קבע כי לא ניתן להסתמך על מדרשים בקשר לגאולה (שהרי הציונות הדתית מסתמכת על לא מעט מדרשים שמהם עולה תפיסת גאולה הדרגתית) – אלא ההכרעה היא כדברי הרמב"ם, שפסק להלכה בנושא זה, והוא הפוסק היחיד בנושא זה, ולכן הלכה כמותו.

וכך כתב באיגרת הנ"ל (שהייתה ממוענת לגאון רבי שלמה יוסף זווין זצ"ל):

"ועד"ז בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פס"ד גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע הי' לו הכתוב בכל מקומות הנ"ל – הי' המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים – ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס – לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו".

הנה כי כן, דברי הרבי עצמו מפנים אותנו לעיון בהלכות הרמב"ם בנושאים אלו, והרמב"ם קבע ברור כי מלך מבית דוד שהוכרז כבר כבחזקת מלך המשיח אך נהרג, אינו משיח יותר.

שלילת דברי הרמב"ם בנושא כ"מקור חיצוני" לדברי הרבי ולפיכך ככאלו שהם אינם צד בדיון, לוקה על פניו בכשל תורני חמור, אבל משקף ככל הנראה עמדה רחבה בקרב החסידים.