הרצאה שנייה: פיתוח המשפט, או: ניתוח פס"ד "קול העם"

הפיתוח של המשפט

לעיל שאלנו: כיצד התערב בית המשפט בשיקול דעתו של שר הפנים? היכן הוסמך לכך?

זאת הוא עושה כך:

ראשית, הוא מסתמך על אקסיומה: לדעת בית המשפט, כשאני בא ללמוד ולפרש משפט של עם, עלי לעשות זאת לפי הקונטקסט התרבותי של העם, לפי "מערכת החיים הלאומיים שלו".

פיתוח המשפט הוא פעילות שיפוטית שיוצרת נורמות חדשות שלא היו קיימות קודם לכן (לא פרשנות).

במקרה של קול העם בית המשפט עושה זאת כך:

1. חוקי הבחירות – משמע השלטון הוא דמוקרטיה ייצוגית.
2. בהכרזת העצמאות נאמר שהמדינה תהיה מושתתת על יסודות החירות.

מכאן, שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית.

מעקרון הדמוקרטיה מסיק בית המשפט את עקרון חופש הביטוי הפוליטי.

בית המשפט, בעצם, אומר כך: אינני יוצר פה עקרונות יסוד, אני רק מאתר ומגלה אותם ממה שאתם – העם – קבעתם באמצעות הנציגים שלכם.

לאחר שבית המשפט מגלה וקובע שחופש הביטוי הוא עקרון יסוד בשיטה, כעת הוא ניגש לפרש את החוק הקונקרטי.

ואגרנט השתמש בעקרונות היסוד ככלל הכרעה פרשנית.

נוסחת האיזון

למעשה, בבסיס הפסיקה עומדת נוסחת האיזון.

רעיון האיזון נקבע במסגרת הפעילות הפרשנית של בית המשפט (ב"קול העם", לדוגמא, בית המשפט פירש את המונח עלול). בבסיס פעילות זו עומדת החשיבה החוקתית (קביעה על פי עקרונות היסוד).

נוסחת האיזון היא זו:

1. איתור עקרונות היסוד הרלוונטיים לחוק.
2. הענקת משקל לעקרונות.
3. לאור המשקל נקבעת נוסחת איזון קונקרטית ("מבחן הוודאות הקרובה", במקרה של "קול העם").
4. לאור הנוסחה, מוכרעת ההכרעה במקרה הנידון.

הנוסחה ממלאת 3 תפקידים:

1. קובעת את עקרונות היסוד (חופש הביטוי – – זכות עילאית),
2. מגנה על עקרונות היסוד (ע"י רף הלכתי גבוה שרק כאשר הוא מתמלא הרשות רשאית לפגוע בזכויות האדם),
3. קביעת פרשנות של מונח בחוק (עלול=וודאות קרובה).

כללי פרשנות

פרשנות תכליתית

– לכל נורמה יש תכלית. ואני צריך להתחקות בפרשנותי אחרי התכלית.

הפרשנות התכליתית נחלקת ל2 סוגים:

• פרשנות תכליתית אובייקטיבית (מהי תכלית המשפט, מהן תכליות עקרונות היסוד),
• ופרשנות תכליתית סובייקטיבית (מה התכוון המחוקק).

[במקרה של "קול העם" הייתה התנגשות בין התכלית הסובייקטיבית (כוונת סעיף 19 לפקודת העיתונות שחוקק הנציב העליון, שלא כ"כ עניין אותו זכויות האדם של הילידים בפלשתינה) לבין התכלית האובייקטיבית (של עקרונות היסוד של השיטה).

השופט אגרנט הגיע למסקנה שמשקלה של התכלית האובייקטיבית במקרה הזה גובר על זה של התכלית הסובייקטיבית.

(אגרנט עושה זאת משלוש סיבות:

1. שינוי דרמטי באופי המשטר, מקולוניאלי לדמוקרטי;
2. גיל הנורמה הוא גבוה מאוד, חלוף הזמנים מחייב גישור בין הכוונה הסובייקטיבית של יוצר הנורמה לבין תפיסותיה וערכיה של החברה בזמן נתון;
3. הנורמה עוסקת בתפיסות העולם, בעקרונות היסוד; ולכן בית המשפט לא מהסס לקבוע על פי עקרונות היסוד באופן ישיר). ]

פרשנות יצירתית

פרשנות הטקסט של החוק לאור עקרונות שאינם מופיעים בטקסט תוך היצמדות לטקסט.

שתי רמות הכרעה

בפסקי דין עקרוניים יש שתי רמות הכרעה.

1. רמת ההכרעה העקרונית (שיש בה גם מרכיב מחנך ברמה הציבורית על אגפיו השונים) – ממלאת את מרבית פסק הדין.
2. רמת ההכרעה הקונקרטית – ממלאת את החלק הקטון של פסק הדין.

לשתי רמות ההכרעה – משמעות כבירה.

לבסוף דובר אודות (וסוכמו) ארבעת שלבי הפסיקה:

1. בג"ץ ז'ורנו.
2. בג"ץ קול העם.
3. החלת הלכת קול העם על כלל הנורמות (פס"ד של השופט משה לנדוי).
4. עיגון הלכתי של כל זכויות האדם המקובלות במדינות דמוקרטיות נאורות.

אם כך, מדוע צריכים חוקה? כדי להגן על עקרונות היסוד מפני הכנסת.