סיכום כללי לדיני חוזים

סעיף 14 ו-15: עילת הטעות ועילת ההטעיה (תמיד יבואו כצמד…)

סעיף 14 א, סעיף הטעות, כשהצד השני ידע על הטעות

14.א מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

חמשה תנאים מצטברים שבהתגבשותם יחד רשאי הצד לבטל את החוזה, שיש להוכיח את קיומם:

1. "מי שהתקשר בחוזה" – יש להוכיח כי התקיימה התקשרות בחוזה.
2. "עקב" – הטעות היא זו שהובילה את הצד המוטעה להתקשרות.
3. "טעות" = פער בין המציאות לבין תפיסת המציאות.
4. "וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה" –"יסודיות הטעות": יש להראות שכל אדם סביר, לו היה טועה טעות כזאת, לא היה מתקשר בחוזה.
5. "והצד השני ידע או היה עליו לדעת את הטעות" – ידיעת הצד השני.

סעיף 14 ב, סעיף הטעות, כשהצד השני לא ידע על הטעות

14.ב מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

במקרה זה:

1. התקיימו כל ארבעת התנאים הראשונים (ראה לעיל), אבל
2. " והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך" – אי ידיעת הצד השני.

במקרה כזה, רשאי הצד המוטעה לבטל את החוזה; אך עליו – א. ללכת לבית המשפט. ב. בית המשפט צריך למצוא שיקולי צדק שבגינן ראוי לבטל את החוזה. ג. רשאי בית המשפט לפסוק על הצד הטועה המבטל לשלם פיצויים לצד השני.

טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

טעות במה?

14.ד "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

מהי טעות בכדאיות עיסקה ומהו טעות בעובדה ובחוק? 3 מבחנים:

1. מבחנו של פרופ' גד טדסקי –אם הטעות היא ביחס למה שיקרה ביחס למה שיקרה אחרי הכריתה – זוהי טעות בכדאיות. אולם היא הטעות היא ביחס למה שכבר קרה, זוהי טעות רגילה שאפשר בגינה לבטל חוזה.
2. מבחנו של פרופ' דניאל פרידמן – אם מדובר בסיכון שצד לקח על עצמו, זאת טעות בכדאיות. אם מדובר במשהו שלא עולה כדי סיכון, הרי זו טעות שבעובדה.
3. מבחנו של השופט אשר: אם הטעות היא ביחס לתכונות של העסקה זו טעות רגילה. אולם אם הטעות היא ביחס לשווי של העסקה, זאת טעות בכדאיות.

סעיף 15 , עילת ההטעיה:

מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

3 תנאים מצטברים להוכחת הטעיה:

1. שיש חוזה.
2. שההטעיה היא שגרמה לטעות, ושהטעות היא שגרמה להתקשרות.
3. שהייתה הטעיה – שהייתה הצהרה טרום חוזית כוזבת.

כשמדובר בהטעיה אין צורך להוכיח ש"האדם הסביר", אלמלא הטעות, הוא לא היה מקיים את העסקה.

בפס"ד ספקטור נ' צרפתי נקבעה חובת גילוי רחבה: גם פרטים שהצד השני יכול לגלות בעצמו מוטל על הצד הראשון לגלותם. לאידך בשפיגלמן נגד שפניק – ביהמ"ש פוסק בעד חובת גילוי מצמצת.