הבחירות מתקרבות, ואני מקבלת הודעות ספאם המאיימות על מי שמעז לצאת "נגד הרב ונגד השם", כביכול.

אמנם קהל היעד של כותבי ההודעה  אינו  הקהילה שלי, אבל המעורבות של רב בבחירת הקהל את נציגיו, היא בהחלט עניין כללי הנוגע לבחירות הארציות, המוניציפליות, ולכל אירוע בחירות אפילו לגבאי בית כנסת קטן כלשהו. משום שהוא נוגע במושג ההלכתי "דעת הקהל", ולפיכך נוגע לכולנו, כל קהל הממנה לו נציגים ושליחי ציבור לפעול לטובת הקהילה.

הלכתית, המצווה לשמוע לדברי חכמים היא בנוגע לתורה שבעל פה, הכוללת את ביאור מצוות התורה שבכתב, וגזירות ותקנות מדרבנן שחכמים ראו לנכון להוסיף מדעתם לפי הצורך. אין מדובר במצווה לשאול חכמים בכל דבר ועניין.

אמנם אנו, חסידי חב"ד, התרגלנו וזכינו לשאול את הרבי בכל נושא, ויש לדבר גם סימוכין וגם התנגדויות[1] בדברי רבותינו נשיאינו.

אך עדיין ברור לכל, כי המצווה לשמוע דברי חכמים לא התרחבה לשאלת מעבר דירה או התייעצות רפואית. את הרבי אנחנו שואלים כי יש לו רוח הקודש בנושאים הללו, יותר על תקן נביא וצדיק, כמו שאול שחיפש אתונות והלך לשאול את שמואל הנביא. בשום אופן  אין זו שאלת רב, שעליה נסוב הפסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

ניסיון הסילוף הגדול של מצוות התורה

מקור למצוות הללו מתחיל בדברים י"ז ח':

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: "

אם כן האדם הקטן מגיע אל בית דין שבעירו/ אזורו, והם פוסקים הלכה. אין ערכאת ערעור[2] בתורה, כל פסק הלכה של בית דין הוא דבר ה'.

בהלכה, בית הדין הגדול מיועד למקרה שהרבנים המקומיים עצמם לא יודעים את התשובה, ולכן עולים לבית המקדש ללשכת הגזית. ועל בית הדין הזה, במקום אשר יבחר ה'  – שהוא סמכות אחת מרוכזת ובלתי ניתנת לערעור, עליו חלה חובת הציות של האיסור "לא תסור" ומצוות עשה "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך".

התחלת הפסוק מגדירה דוגמאות על מה השאלה. דיני טומאה וטהרה, או דין (=בין אדם לחברו, נזיקין סכסוכים וכדומה) או נגעים. כלומר, תחומים תורניים – משפטיים מובהקים. לא שאלה פוליטית את מי למנות לוועד הבית שידאג לניקיון הבניין, או במי לבחור לראשות העיר להקצות שטח לגן, או מה שנוגע לימיהם, את מי למנות למלך.

בנוסף, הסמכות הדורשת ציות מוחלט שכזה נתונה הייתה לבית הדין הגדול בירושלים[3], ולא לכל אחד. שכן בית הדין בירושלים הכריע את כל הדינים, ויצר פסיקה אחידה שאין אחריה ערעור[4].  

ממילא, כאשר אנחנו באים לברר הלכה מסוימת, כיום, כשאין סנהדרין או בית דין שכל ישראל שומעים לו, ואין תקנה או מנהג שפושטת בכל ישראל אלא העם מחולק לספרדים אשכנזים ועוד חילוקים, עלינו לשאול את החכמים. אם החכמים יחלקו ביניהם, זכותו של אדם לאמץ את אחת הדעות. אם כל החכמים מחזיקים בדעה אחת, ודאי שחובה עלינו לשמוע לדבריהם.

אכן, וודאי שאי אפשר לעיתון אחד או מפלגה לומר לאיזה רב עלינו לשמוע, בטענת ככל אשר יורוך, כאשר רבנים אחרים אומרים ההיפך. כי המטרה המקורית של ככל אשר יורוך הייתה לתת הכרעה לסנהדרין כדי שלא תיווצר מחלוקת.

וכיום כשיש הרבה חכמים ואין גוף שיכריע[5], ממילא ציווי התורה הנ"ל אינו מדבר על כך אלא אנו נשמע לחכמים מדין הפסוק "אחרי רבים להטות" ומצד הסברא[6], שהרי בכל תחום נשמעים למי שמבין, ובהלכה נשאל את מי שלמד תורה ויודע ומוסמך להשיב.

בכל מקרה, לכל הדעות המצווה מדברת על שאלת רב בנושאים הלכתיים, כפי מה שכתוב בפסוק, ולא על כל נושא ונושא מענייני החולין[7].

יוצא אם כן, שכל אלו המצטטים על ימין ועל שמאל את "לא תסור", נגועים בבורות רבה בנוגע למצווה זו, והרחיבו אותה מדעתם לכל רב באשר הוא רב, ולכל תחום שבו יחפצו לכפות משהו על הקהל[8].

על פי רוב, לא על פי הרב

לא זו בלבד, אלא ההשוואה לימינו לכוחו של בית הדין בירושלים היא דווקא להכרעת הקהל ולא להכרעת הרב: "שכל ציבור רשאין לגדור ולתקן בעירם כמו שבית הדין הגדול יכולים לגדור ולתקן על כל ישראל"[9]..

אם כן, כוח בית הדין בירושלים עבר להיות כוחו של הציבור המתאספים לתקן תקנות על פי הכרעת הרוב מדעתם, ולא על פי שאלת חכם. גם השו"ע כתב:  "כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב"[10].  ולא על פי הכרעת הרב.

בחירות ארציות

בנוגע לבחירות ארציות, הרבי התווה דרך שונה למדי משאר החרדים דהיום. אצלם  הרב אומר לאיזו מפלגה להצביע, ואצלינו הרבי מתווה קווים כלליים ולא נוקב בשמה של מפלגה ספציפית,למעט בחירות תשמ"ט שאז הרבי הורה מפורשות להצביע ג', בגלל המחלוקת שהיתה אז נגד חב"ד. הרבי סייג גם אז בכל התעמולה ש"בדרך כלל אנחנו לא פוליטיים אלא שהפעם באופן יוצא דופן נצביע ג'". החסידים הבינו לבד מדעתם מהי המפלגה החרדית ביותר, ולפעמים בחרו פא"י, במיוחד כשהיה עניין מיהו יהודי והרבי כתב בחריפות נגד אלו הקוראים לעצמם מפלגה חרדית אבל רושמים גויים כיהודים.

כללו של דבר, אצל הרבי אין מפלגה קדושה אלא תורה קדושה, ושום אילוץ קואליציוני לא יעקם ממנה אות אחת. בנוסף לקו הדמוקרטי שהרבי מנהיג להנחות קווים כלליים מה צריכים להיות השיקולים של חסיד בבחירות, כל השנים הרבי עודד ללכת ולהצביע בבחירות וכתב אינסוף מכתבים, אבל לא אמר שמות מפלגות.

הפיכת חב"ד לפוליטית

כלומר, הרבי לא מאכיל אותנו בכפית ולא קובע עבורינו את בחירתנו, אלא סומך על שיקול דעתנו שנחליט לפי ראות עינינו מי המועמד המתאים ביותר לקידום היהדות.  עקב כך, מתלבטים חסידי חב"ד בכל מערכת בחירות מחדש, מי המועמד המתאים לפי הקווים שהנחיל הרבי.

לצערנו, יש כאלו שהופכים את חב"ד לפוליטית על ידי הכרזות תמיכה במועמד זה או אחר שסיפר להם סיפורים, והפכו את התמיכה הזו לא רק ללגיטימית אלא להכרחית, על ידי השימוש הלא נכון במצווה לשמוע דברי חכמים, תוך העתקה מהציבור החרדי ונטישת הדרך אותה התווה הרבי.

כך, ועוד יותר מכך, בבחירות מוניציפליות או וועד קהילה כלשהו, שאז הבחירה אינה בין דתיים ללא דתיים בדרך כלל, אלא בין שני מועמדים ללא שיש כאן עניין דתי לכאן או לכאן.

אפילו בירושלים עיר הקודש, בה יש יותר בעיה הלכתית להצביע, שהרי שותפים לכל מימון העבודה זרה ושאר תועבות בפלטרין של מלך, גם שם אין הבדל בין מועמד חרדי לשאינו דתי, שניהם יממנו חילול שבת וג' העבירות מכספי הארנונה, ואם כן כל הסיפור מתבטא במי יקצה לי שטח לגן ילדים. שבזה יכול להיות על ידי מועמד חילוני תומך חב"ד, ומן הצד השני עלול להיות מועמד חרדי שיצר את רגלי השלוחים.

ולכך אין כאן עניין הלכתי אלא כל אחד יפעיל שיקול דעתו בקלפי, מי המועמד שלדעתו יועיל לקהילה.  

בבחירות בתוך הקהילה עצמה, לרב אסור להתערב

בקראון הייטס, שכונת המלך, הרבי הורה לעשות בחירות לוועד הקהל ולנציגים, ובו זמנית הורה לרבנים להשאיר את הבחירות חופשיות לדעת הקהל, בלי שרב יתערב ויאמר מי המועמד הראוי[11]. שהרי התערבות כזו תשנה את התוצאה ואין כאן בירור אמתי של דעת הקהל.

גם על הרבי עצמו "לחצו" אנשים שונים בכתיבת ניחושים מה רצונו, ואיזה מועמד הכי ראוי בעיניו[12]. הרבי סירב לענות או לרמוז – אלא הדגיש שהדבר נתון להצבעת תושבי השכונה לחלוטין.

סיכום:

הרבי מגלגל את הכדור לפתחינו. על כל אחד לחשוב בצורה הכי פשוטה מי הכי טוב להנהגת הקהילה/ הכפר/ העיר, בלי ליצור מחנות ומחלוקות של אלו שבעד ההוא ואלו שנגד ההוא. הבחור יבחר בקלפי בשקט, ובלי מעורבות של רבנים, שאף הם אמורים להיות ממונים על ידי הציבור[13] ולפעול מכוח הקהל ומכוח התורה ולא מכוח הפוליטיקה והעסקנות[14].

ואלו שבשם ה"אחדות" פועלים למנוע בחירות או להחליט על רשימה מוסכמת מראש שכולם יבחרו רק בה, הרי הם מזלזלים בקהל שמכוחו הם אמורים לפעול, ואל יתפלאו כשהקהל מתרעם ומזלזל בהם בחזרה. הם אלו ששמו אנשים בפינה של "אתה נגד הרב", במקום שלכתחילה אמורה להיות בחירה אמתית ללא הנחיית רב[15].

דרכו של הרבי היא היא דרך השו"ע, שבו מפורש שמינוי פרנס על הציבור ייעשה על דעת הציבור, ומי לנו גדול ממשה רבינו שהיה גם רב וגם מלך וגם נביא ובכל זאת ה' אמר לו לשאול את הציבור לדעתם על מינוי בצלאל לבניית המשכן, משום שאין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בדעתם.

מקורות לדברי הרבי: שיחות ומענות קודש בקשר לבחירות בקראון הייטס, נדפסו בספר "על דעת הקהל" מאת הרב יוסף רייצעס. שם מביא בהרחבה את דעתו הקדושה של הרבי בקשר לחשיבות דעת הקהל וההתחשבות בהם. מצורף בזה צילום חלק מהמענות.

הערות: 

[1] אדה"ז בתניא אגרת הקודש כב עמוד קלד, ויש לעיין במה שאמר על כך הרבי בשיחת שבת פרשת שופטים תנש"א שאדה"ז המשיך לענות על שאלות גשמיות גם אחרי כתיבת האגרת

[2] בבא בתרא קלח ע"ב "בית דינא בתר בי דינא לא דייקי"

[3] ספר המצות לרמב"ם, מצוה קע"ד, משנה תורה לרמב"ם הלכות ממרים א', א'-ב'

[4] רמב"ן לדברים י"ז, י"א,  דרשות הר"ן, הדרוש השנים עשר, ועוד

[5] הרמב"ם בהקדמתו לספר היד: "ואחר בי"ד של רב אשי… נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר… ונתמעט לימוד התורה, ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם, אלא מתקבצים יחידים, השרידים אשר ה' קורא… וכל בי"ד שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר והתקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות, לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני ריחוק מושבותיהם ושיבוש הדרכים והיות בי"ד של אותה מדינה יחידים, ובי"ד הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור הגמרא. לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה אחרת"

[6] אברבנאל – דברים פרק י"ז: מה שצותה התורה לשמור ולעשות כפי הסכמת חכמי הדור, שאינו מאותה סיבה וטעם שציווה בסנהדרין, אבל בחכמי הדור נתחייבו ממה שכתוב (פרשת משפטים) "אחרי רבים להטות", ולסנהדרין נתחייבנו מ"לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך…"

[7] הרמב"ם והרמב"ן נחלקו על מה חל הלאו "לא תסור". הרמב"ן סבור שרק על דברי חכמים שבאו להכריע במצוות דאורייתא, כלומר הלכות של ציוויי התורה, והרמב"ם סבור שהלאו חל גם על תקנות וגזירות שגזרו לעשות סייג לתורה ולתקן העולם ולחזק הדת. לכולי עלמא מדובר על תחום של קיום התורה.

[8] מדברי הרבי "אי אפשר שאדם אחד או ועד של כמה אנשים יכפה דעתו על הציבור כולו ויגרום לריב ומחלוקת…. שוב באים אלו שרוצים למשול ולשלוט על הציבור" (שיחת שבת פרשת מטות מסעי תשמ"ו)

[9] שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, רפ

[10] שולחן ערוך חושן משפט קסג א

[11] כמצורף כאן מענה הרבי לרבני קראון הייטס שפסלו מועמדות של כמה אנשים שביקשו להתמודד בבחירות לוועד הקהל. הרבי כותב להם שעליהם לנמק כל פסק בפירוט עם הסבר מה הסיבה והטעם על פי שולחן ערוך. כלומר שהרב מחויב לציבור לפרש מהיכן דנתוני ולא להחליט באופן שרירותי של ניצול סמכות "אני הרב תשמעו בקולי וזהו".

[12] ראו צילום כתי"ק מצורף כאן, ובו ביקשו הנציגים מהרבי לגלות להם "דעת עליון" על בחירת הרבנים, והרבי שולח אותם לברר את כל השאלות אצל תושבי השכונה "כפשוט בשו"ע".

[13] שיחת שבת פרשת משפטים תשמ"ז "מהקהילות היחידות שבהם נבחרו הרבנים על ידי הציבור כולו, הרי זו קהילת קראון הייטס… עובדה שמעניקה לרבנים תוקף הכי חזק שאין למעלה ממנו"

[14] "מתפקידו של רב ומרא דאתרא להיות על מפלגתי, והיינו שהנהגתו תהיה באופן כזה שהוא נמצא ממעל להם ובמילא תפקידו לתווך ביניהם ולהביא שלום" אגרות קודש א'תשפג י"ג מנחם אב תשי"ב

[15] "לכן הצעתי זה מכבר שיבחרו בועד, ושהבחירות יהיו דוקא חשאיות, כדי שיהא ברור דעת הקהל לאמיתתו, בלי כל כפיה". ממכתב הרבי להנהלת כפר חב"ד, י' מנחם אב ה'תשי"ד