הרצאה עשירית: ביטול חוזה בשל הפרת חוזה ופיצויים בשל הפרת חוזה

ביטול חוזה בשל הפרה

ראשית כל, יש להבחין בין שני סוגים של פגמים בחוזה:

1. פגמים בכריתה ופגמים בחוזה בשל הפרה; סוג זה של פגמים יכול לגרום לביטול אוטונומי של החוזה. צד הנפגע מבטל את החוזה בשל הפגם.
2. פגמים בתוכן החוזה – במקרה זה, הביטול אינו אוטונומי אלא אך ורק ע"י  בית המשפט.

כעת נעבור לנושא של הרצאה זו: ביטול חוזה בשל הפרה. המהות של ביטול בגין הפרה שונה מביטול בשל פגמים אחרים.

• בכל הביטולים האחרים – שכבר דיברנו עליהם במסגרת פ"ב של דיני חוזים וכיו"ב – המשמעות של הביטול היא ביטול מדעיקרא, כאילו לא נכרת חוזה: באמצעות הביטול חוזרים אנו למקום שבו היינו לפני התהוות החוזה.
• לעומת זאת, בביטול חוזה בשל הפרת חוזה המשמעות של הביטול היא שונה – הביטול הוא מחמת ההפרה. היה חוזה, אך הוא הופר.

הנפקות (=ההבדל) היא, שבביטול בשל הפרה ניתן לזכות לא רק בפיצויי קיום אלא גם בפיצויים המוסכמים, ותכף נסביר.

שני סוגי חיובים מכוח חוזה

בשפה המשפטית חוזה מכיל בתוכו סוגי חיובים: 1) יש חיובים ראשוניים (העסקה עצמה); 2) ויש חיובים משניים (מה שהצדדים סיכמו למקרה שתהיה הפרה, למשל אם נכתב בחוזה: "במקרה של הפרה המפר ישלם פיצויים מוסכמים").

ככל שמדובר בביטול חוזה מחמת הפרה אכן ביטול זכזה משחרר את המפר מן החיובים הראשוניים (החובות שמכוח החוזה הקשורים לעסקה אינם ברי תוקף עוד), אך לא משחרר את המפר מן החיוביים משניים.

לעומת זאת, הביטולים האחרים (פגמים כמו כפיה, עושק, בעיות בתוכן שקשורות לחוקתיות וכיו"ב) מבטלים את כל החיובים שמכוח החוזה, משניים כראשוניים, ולכן ניתן לתבוע פיצויי הסתמכות בלבד.

הפרה יסודית והפרה לא יסודית

לגבי ביטול חוזה בשל הפרה יש הבחנה בין שני סוגי הפרה:

1. הפרה יסודית
2. הפרה לא יסודית

כללי הביטול בשני סוגי הפרה אלו הם שונים.

הפרה יסודית = הפרה משמעותית, גדולה, חשובה.

הפרה יכולה להיות חשובה בגלל שהצדדים החליטו שהיא תהיה חשובה מבחינתם, כלומר זוהי הפרה יסודית מוסכמת (המבחן הוא סובייקטיבי: מה הצדדים רצו שיוגדר כהפרה יסודית וחשובה); והפרה יכולה להיות מוגדרת כהפרה יסודית בגלל שכך סביר לומר, כלומר כי זוהי הפרה יסודית מסתברת (מבחן אובייקטיבי – האם מדובר בהפרה שהייתה משפיעה על אדם סביר אם להיכנס לחוזה או לא).

יש לשים לב בהקשר זה לסעיף 6 בחוק התרופות –

לענין סימן זה, "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.

אם אתם רוצים לעשות הפרה יסודית מוסכמת, יש לעשות זאת את בצורה הזאת:

• לכתוב בסעיף עצמו, אחרי פירוט ההתחייבויות: "הפרת סעיף זה היא יסודית". 
• אבל לא לעשות את כתיבת הפרת יסודית מוסכמת בסעיף סל (תניה גורפת);
• נקיטה בדרך של "סעיף סל" להסכמות יסודיות עלולה לעורר צורך של הנמקה בפני בית המשפט מדוע הפרת סעיפים אלו – המפורטים בסעיף סל – מהווה הפרה יסודית, וזאת משום שביהמ"ש רואה בהכנסת כלל הסכמות להפרות יסודיות בסעיף אחד משום נקודה בעייתית שמצריכה בירור. ואם יוברר כי אפילו אחת מההסכמות היסודיות הללו לא באמת מוצדקת (פס"ד שלום נ' מוטה).

משמעות ההבחנה בין הפרה יסודית להפרה לא יסודית

• הצורך במתן אורכה. בהפרה יסודית הנפגע יכול לבטל את החוזה מיידית. אך אם מדובר בהפרה לא יסודית הנפגע לא יכול לבטל מיידית. עליו תחילה לפנות אל המפר ולתת לו אורכה לתיקון ההפרה תוך זמן סביר.
• שיקולי צדק: בהפרה יסודית אין לביהמ"ש שיקול דעת, החוזה מתבטל; אך בהפרה לא יסודית ביהמ"ש יכול לשלול את זכות הביטול בשל שיקולי צדק.

חידוש זכות הביטול

לנפגע מהפרת חוזה יסודית – יש הזכות לבטל את החוזה תוך זמן סביר. אכן, כל עוד ההפרה נמשכת – הנפגע לא מאבד את זכות הביטול, כך שגם אם חלף זמן סביר, הוא יכול לחדש את זכות הביטול אך לא יכול לבטל מיידית.

איך מחדשים את זכות הביטול? באמצעות מתן אורכה לצד שכנגד לתקן את ההפרה.

פס"ד עיריית מעלה אדומים נ' שיכון ופיתוח. עיריית מ"א התקשרה בחוזה עם החברה לרכישת המבנה לבניין העירייה. משרד השיכון התחייב להעביר 50 אחוז מהסכום, ומשרד הפנים את חמישים האחוז הנותרים. נקבע בחוזה כי איחור בתשלום הוא הפרה יסודית. בפועל, משרד הפנים שילם 50 אחוז מהתמורה, אך משרד השיכון לא שילם. עברו חלפו 5 שנים, ואז החליטה החברה המוכרת כי היא מבטלת את החוזה בשל הפרה יסודית. מ"א מבקשת מבית המשפט שלא יאפשר את ביטול החוזה, ואכן ביהמ"ש קובע כי אחרי שעבר הזמן הסביר, אפשר לבטל אמנם את החוזה בשל הפרה יסודית, אבל זאת רק אחרי מתן אורכה למפר.

בפס"ד ארדמן נ' אורנים: המדובר על ויכוח שהתגלע בין רוכש הדירה למוכר על חוב שלא שולם. בחוזה נאמר כי איחור בתשלום מהווה הפרה יסודית. אכן המדובר הוא על חוב של 10-20 אל"ש, בעוד מחיר הדירה עמד על 2 מל"ש, וכמו כן חלפו 4-5 שנים ממועד העסקה. המוכר ביטל חוזה בתואנה שיש כאן הפרה יסודית מצד הקונה.

בדו"ד זה קבע בית המשפט כדלהלן: אכן, באותה נקודת הזמן שבה נוסח החוזה, עניין האיחור בתשלום היה תנאי יסודי. אבל מן העובדה שבמשך 4-5 שנים הנפגע מן ההפרה שתק, ניתן ללמוד שכעת זוהי כבר לא הפרה יסודית כעת, ולכן מצד שיקולי הצדק לא ניתן לבטל את החוזה.

הנה כי כן, מן ההתנהגות של הנפגע ניתן ללמוד האם "ההפרה היסודית" היא כאן הפרה יסודית. במקרים קיצוניים בביהמ"ש אף יכול לומר: בשתיקתך, וויתרת למפר. להתנהגות של הנפגע אפוא יש השלכה על סיווג ההפרה כהפרה יסודית.

פיצויים במקרה של הפרה

ביטול חוזה גורר השבה – כפי שמופיע בסעיף 9 לחוק החוזים תרופות:

משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.

ביטול חוזה אפוא גורר פיצויים.

איך נערכים לתביעת פיצויים בשל הפרת חוזה?

שלב 1: רשימת נזקים

כשנפגע רוצה לקבל פיצויים, הדבר הראשון שהוא צריך לערוך זו רשימת נזקים (בד"כ הפרה גורמת ליותר מנזק אחד).

איך עושים זאת? באמצעות בחינת אינטרס הקיום: כלומר, בחינה של מה היה לי בארנק אלמלא התרחשה ההפרה.

הנה סיפור דברים שאותו ננתח לשם הדגמת עריכת רשימת נזקים:

אדם קונה דירה ומשלם תמורתה 100. אבל שווי השוק שלה הוא 150. המוכר התחייב שאין סדקים בדירהם. אחרי הרכישה הקונה מזמין ארכיטקטית שעמלה על מלאכת שרטוט תכניות לעיצוב הבית. ואז הקונה מגלה כי מתחת למעטה הטיח, הקיר כולו סדור – היה זה כשתלה את הפורטרט היקר שצויר ע"י האמן הידוע ובו דיוקנה אשתו, שנפל ארצה ונשבר.

מהי רשימת הנזקים של הנפגע במקרה זה:

1. אבדן רווח (הובטח לי נכס ששווה 150 ובפועל קיבלתי נכס ששווה פחות) – סוג הפיצוי: פיצויי קיום.
2. הוצ' תיווך – פיצויי הסתמכות (עיקרית).
3. הוצ' תכנון. פיצויי הסתמכות (אגבית). פיצויים אלו ניתן לקבל יחד עם פיצויי קיום.
4. עלות התמונה – נזק תוצאתי. תמיד ניתן לקבל פיצויים.
5. עגמ"נ – נזק תוצאתי. תמיד ניתן לקבל פיצויים.
6. הוצאת נוספות (שכ"ד, למשל).

הערות חשובות בקשר לרשימת הנזקים:

• נפגע יצטרך לבחור בין פיצויי הסתמכות עיקרית לבין פיצויי קיום. כך, במקרה דנן, הוא לא יקבל גם פיצוי על אבדן רווח (פיצויי קיום) וגם פיצוי על הוצאות התיווך (הסתמכות עיקרית). המקסימום שניתן לקבל זה אינטרס הקיום, מה שהייתי מרוויח אילו התקיים החוזה.
• ישנם שני סוגי הסתמכות: הסתמכות עיקרית והסתמכות אגבית. בשני המקרים מדובר בהוצאות שאדם הוציא משום שסבר שהחוזה יתהווה ויתקיים. אלא שהסתמכות עיקרית משמעותה הוצאות שאדם הוציא לצורך קיום החוזה. והסתמכות אגבית משמעותה הוצאות שאדם הוציא אגב החוזה (בגללו) אבל לא לצורך קיומו. הכלל הוא, שפיצוים בשל הסתמכות עיקרית – א"א לקבל יחד עם פיצויי קיום; אבל הסתמכות אגבית אפשר לקבל תמיד.

מכאן, שבמקרה דנן ניתן לקבל פיצויים במצטבר כדלהלן:

1. אבדן רווח – פיצויין קיום. ניתן לדרוש, שכן איל התקיים החוזה יכול היה הרוכש להרוויח.
2. דמי תיווך – פיצויי הסתמכות א"א לקבל. כאמור, ניתן לדרוש או קיום או הסתמכות. (עיקרית), ואם אנו תובעים קיום – כלומר לקיים את החוזה – הרי אם החוזה היה מתקיים, דמי התיווך היו משולמים על ידו.
3. הוצאות תכנון – נכון שאילו היה מתקיים החוזה הוצאות התכנון היו משולמות על ידו בכל מקרה, אך לאידך לו החוזה היה מתקיים, היה מתווסף לנכס ערך מוסף בעקבות התכנון, וכעת לא נותר דבר בידו.
4. שאר ההוצאות הן נזק תוצאתי וניתן לתובען במצטבר.

שלב 2: כדי שהנפגע יקבל פיצויים – עליו לומר מכוח איזה סעיף בחוק הוא רוצה פיצוי.

סעיפים 10, 13, 14 – פיצויים בהוכחת נזק

נזק ממוני (סעיף 10) 

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

סעיף 10 מדברר על נזקים ממוניים כלכליים.

כדי לקבל פיצוי מכוח סעיף זה נדרשים להתמלא 4 תנאים מצטברים:

1. להוכיח נזק.
2. להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה לנזק. אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע.
3. צפיות, דהיינו להוכיח שהמפר יכול היה לצפות את קיומו של הנזק כתוצאה מן ההפרה (למפר חוזה אין אחריות על נזקים שהוא לא יכול היה לצפות אותן. ולכן כשנכנסים ליחסים חוזיים חשוב לדווח לצד השני בחוזה מה יקרה לצד הנפגע מבחינת עובדתית אם הוא יפר את החוזה, מה תהיינה התוצאות של ההפרה. (יכול להיכתב בחלק של ה"הואיל")).
4. שיעור הנזק. – התנאי הרביעי הוא מן הפסיקה. נקבע כי מי שרוצה לקבל פיצוי על נזק ממון – עליו להביא את הראיות האפשריות הטובות ביותר. אם הנפגע התרשל בהבאת הראיות, ניתן לשלול את הפיצויים. אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע.

נזק לא ממוני (סעיף 13)  

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". 

 סעיף 13 עוסק בנזקים לא ממוניים, עם היבטים לא חומריים, כדי לקבל פיצוי מכוח סעיף זה נדרשים להתמלא 3 תנאים מצטברים:

1. להוכיח נזק.
2. להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה לנזק.
3. צפיות, דהיינו שהמפר יכול היה לצפות את קיומו של הנזק כתוצאה מן ההפרה (למפר חוזה אין אחריות על נזקים שהוא לא יכול היה לצפות אותן).

ההבדלים בין נזק ממוני לנזק לא ממוני

קיימים שני הבדלים בין פיצויים על נזק ממוני (סעיף 10) לבין פיצויים על נזק לא ממוני (סעיף 13):

1. עצם הזכאות לפיצוי. נזק לא חומרי נקבע רק אם השופט חושב שיש במקרה זה ליתן פיצויים, אבל אין לנפגע זכות קנויה לקבל פיצויים על נזק לא ממוני. לעומת זאת, אם מדובר על נזק ממוני שהוכח לפי תנאי סעיף 10 – קיימת חובה לפיצוי.
2. שיעור הנזק. בנזק לא ממוני אין צורך להוכיח את שיעור הנזק.

איך מחשבים שיעור נזק בעגמת נפש? אין נוסחה ברורה.

הכלל הוא, שככל שהעסקה יותר מסחרית, כך יש פחות מקום לעגמ"נ. אבל אם העסקה היא לא מסחרית אלא "חוזים למשוש הנפש" (למשל, הזמנת כרטיסים לטיול, צילום החתונה) – כאן סעיף 13 יהיה הסעיף המרכזי בתביעת הפיצוי.

כלומר, בוחנים את סוג החוזה. כמו כן, בוחנים את גודל הפיצויים שכבר זכאי להם הנפגע. אם כבר נקבעו לדעת ביהמ"ש מספיק פיצויים מכוח סעיף 10, ביהמ"ש יפחית או יוותר על פיצויי עגמ"נ. עיריית נתניה נ' מלון צוקים.

הקטנת הנזק (סעיף 14)

א)  אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.

(ב)  הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין.

סעיף 14 עוסק בחובת הקטנת הנזק, חובה שחלה על הנפגע. כאן שם המשחק הוא: סבירות. בוחנים מה הנפגע יכול היה לעשות במאמץ סביר כדי להקטין את הנזק.

סעיפים 11 ו-15 – הפיצויים האוטומטיים

סעיפים 11 ו15 אינם עוסקים בנזק שנגרם בפועל לנפגע, אלא המדובר הוא על פיצויים אוטומטיים: הנפגע יקבל פיצויים ללא קשר לנזק.

אבדן רווחים (סעיף 11):

(א)  "הופר חיוב לספק או לקבל נכס או שירות ובוטל החוזה בשל ההפרה, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שוויים ביום ביטול החוזה."

זוהי דרך חילופית לפיצויי קיום – רלוונטי רק לנזק מסוג אבדן רווחים. הנפגע זכאי להפרש בין שווי הנכס ביום הביטול לבין המחיר בחוזה, ללא קשר לעניין הקטנת הנזק.

סעיף 15: פיצוי מוסכם

(א)  הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

(ב)  הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.

(ג)   לענין סימן זה, סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה והצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים.

 פיצוי מוסכם = כתוב בחוזה סעיף מה ישלם המפר – זה פרט שמוסף לרשימת הנזקים.

שני היבטים חשובים בקשר לפיצויים מוסכמים:

1. בפיצויים מוסכם – יש מרכיב חשוב של פרשנות חוזים.
2. בפיצוי מוסכם – הסכום חייב להיות סביר – לשמור על יחס סביר לנזק שהיה צפוי בזמן הכריתה.

לסיכום,

לתביעת פיצוים מכוח הפרה יש שלושה שלבים:

1. שלב 1: מרכיב רשימת נזקים – אינטרס קיום (בוא נחשוב מה היה קורה בלי הפגיעה)
2. שלב 2: צריך לבחור בין פיצוי קיום לפיצוי הסתמכות עיקרית
3. שלב 3: מכוח איזה סעיף בחוק תובעים הפיצויים (אם יש יותר מ1 בוחרים 1 הכי רלוונטי).