דיני משפחה
החזית השנייה: מזונות בני זוג
מבוסס על הרצאתו של ד"ר יואב מזא"ה
כאמור בפרק הקודם, במסגרת הקורס בדיני משפחה יידונו חמשה חזיתות: התביעה לגירושין; מזונות בני הזוג; חלוקת הרכוש; אחריות כלכלית והאחריות הטיפולית לילדים.
כעת אנו עוסקים בחזית השנייה. בחזית זו נעסוק במזונות בני הזוג (שלא קשורות כלל לילדים). כלומר, חיוב במזונות שנובעת מן המחויבות של בני הזוג אהדדי.
עקרון החבילה
ברמת הדין הראוי, מה שצריך להנחות את הדיון הכללי בשאלה זו הוא מה שניתן לכנות כ"עקרון החבילה", כלומר ההבנה שחיי הנישואין הם מערכת כוללת שיש לשקלל אותם בצורה רחבה.
לפי התפיסה הזו, אין לנתק בין מחויבות לזכות במערכת הנישואין, ולהיפך. לכן, אם יש זכות שזכאי לה בן הזוג, אך בה במידה הוא לא מילא את חובתו במערכת הזוגית, לדבר אמור להיות השפעה על הזכות.
במילים אחרות, לא ניתן לתבוע מצד אחד לחוזה קיום של חלק מסוים מהסכם כאשר בה בשעה שחלק אחר בהסכם כלל איננו מקוים על ידי הצד השני. ולכן, לדוגמה, במקרה שבו אחד מבני הזוג התחייב לפרנס את בן הזוג האחר, אך בה בשעה בן הזוג "המפורנס" בגד בבן הזוג "המפרנס" והלך לרעות בשדות אחרים – ברור כי להפרה היסודית של הנישואין מצידו אמורה להיות נודעת השלכה מהותית על התחייבות המפרנס לפרנסו.
האם מוסד "מזונות בני זוג" הוא מוסד ראוי או שאבד עליו הכלח?
הנמקות בעד חיוב מזונות בני זוג:
- במקרה שבו יש עילת גירושין מצד נותן המזונות (הוא בגד, הוא היכה וכו') – מזונות בני הזוג משמשים כסוג של פיצוי על העוול שמפרק הנישואין גרם.
- במקרה שבן הזוג המפורנס זקוק למזונות הללו, (פיתח במשך שנות הנישואין תלות בבן הזוג המפרנס).
- במקרה שבו יש פער גדול בהכנסות בני הזוג, במתן מזונות ע"י הצד החזק יש משום הגשמת שוויון מסוים בשל הפער ביכולת ההשתכרות של בני הזוג.
- רעיון ההשבה: במקרים רבים, בין הזוג המפורנס תרם תרומה מכרעת ואיפשר למפרנס להגיע להיכן שהגיע; והמזונות למפורנס הן אפוא בבחינת החזר מסוים על כל אשר תרם.
- מהווה תמריץ נגד סרבנות: בעל שיודע כי עליו לשלם סכום כסף (שעתיד לעלות) כנגד כל חודש של סרבנות ליתן גט, עשוי לשקול שנית את רעיון העוועים לעגן את בת־בריתו לשעבר.
הנמקות המצדדות בביטול מוסד מזונות בני הזוג:
- האפליה הקשה בין הגבר לבין האשה: כשהגבר מעוול, הוא משלם את קנס המזונות, לא כן כשעושה זאת האשה. שכן האישה פטורה מתשלום מזונות לגבר, גם אם עומדת לו עילת גירושין (כלומר, שהיא בגדה וכו').
- בעיית הפטרונות ושלילת האוטונומיה של בני הזוג : מחייבים את הגבר בהעדר הסכם ובלי שהוא מודע באמת לחיובים שהוא עתיד להיות מחויב בהם במידה שהקשר יתפרק.
- יש במזונות משום תמריץ עבור האישה להיות סרבנית גט, כשבכל זמן סרבנותה ייתכן שהיא תקבל גם "פרס" בדמות דמי מזונות חודשיים.
תחולת דיני המזונות (בני זוג) בישראל
זהו נוסח חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 סעיף 2:
(א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו יהודי או מוסלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן-זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.
ד"ר מאז"ה מנתח סעיף זה במה שהוא מכנה – לתועלת ההבנה הקלה – "מודל שלושת הדלתות".
נדמיין נא, אומר ד"ר מאז"ה, בן זוג שמבקש לתבוע מזונות בני-זוג וניגש לשם כך למשרד עורך הדין. כאשר פקידת הקבלה תשמע כי התובע מבקש לתבוע מזונות בני זוג, היא תפנה אותו למסדרון שבו יש שלושה דלתות.
דלת ראשונה: מעמד אישי
בדלת הראשונה ישאלו אותו: איזה מעמד אישי חל על בן הזוג הנתבע (במילים אחרות: בן הזוג יהודי? דרוזי? מוסלמי? נוצרי?).
אם התשובה היא כן –> ממשיכים ושואלים אותו: האם נקבעה לנתבע עילת פטור ממזונות בני זוג על פי הדין האישי?
אם התשובה לשאלה השנייה היא: לא, –> הוא "נשאר בחדר הזה". במילים אחרות, דין המזונות ייקבע לפי הדין של המעמד האישי של הנתבע, (ההלכה היהודית במקרה של יהודי וכו').
דלת שנייה: יש מעמד אישי אך יש גם עילת פטור
לדלת השנייה ייכנס התובע אם נקבעה במקרה עילת פטור ממזונות בני הזוג על פי הדין האישי.
למשל: במקרה שהנשואים היו כדמו"י אבל נפסק שהבעל פטור, כי היה מעשה כיעור וכדו'; או שמדובר בזוג שהם ידב"צ ולא נשואים; או הנישואין הם נישואין אסורים (כמו נישואי כהן וגרושה, שהנישואין תופסים, אך אסורים).
במקרה כזה – מודיעים לו שאי אפשר לתבוע מזונות בני זוג במקרה זה כלל, גם לא חובת מזונות אזרחיים.
דלת שלישית: כשבן הזוג הנתבע אינו בן עדה דתית מוכרת
אם הנתבע הוא לא בן עדה דתית מוכרת – הוא נכנס ל"דלת השלישית", שבו נקבעים מזונות אזרחיים (לפי סעיף 2(ב)).
כיצד נקבעים מזונות אזרחיים?
המחוקק קובע שהשופט יחליט "בהתאם לנסיבות".
חובת המזונות בדין הדתי (היהודי), במסגרת ההתחייבויות הדדיות של בני הזוג בעת הנישואין
על פי הדין העברי חתונה היא למעשה הסכם בין שני הצדדים הנישאים, ואלו הם החובות שכל צד נוטל על עצמו:
זכויות האשה, מה שהבעל מתחייב:
- מזונות (שארה)
- ביגוד (כסותה)
- מדור
- עונה (על פי המשנה בכתובות ה, ו הבעל הממוצע חייב על פי הדין להביא את אשתו לידי סיפוק מיני פעמיים בשבוע)
- דאגה לרפואתה
- מחויבות לפדותה במקרה של שבי
- המחויבות לקבורתה במקרה של מיתתה
- כתובה – שזה בעצם סעיף לפיצוי מוסכם במקרה של ביטול החוזה (של הנישואין)
זכויות הבעל (מה שהאשה מתחייבת):
- תשמיש – האשה מתחייבת לאפשר לבעל תשמיש המיטה (אין לבעל רשות לכפות אותה, אך במידה שהיא מסרבת זו עילת גירושין מצידו כל המשתמע).
- פירות נכסיה (אם הביאה נכנס שמניב פירות, הפירות הם של הבעל; מדובר במקרים נדירים – בוודאי בתקופה שבה נקבעה ההלכה שאז בוודאי משובר במקרים נדירים ביותר).
- מעשה ידיה – כלומר המשכורת שלה
- מציאתה – אם מצאה מציאה
- ירושתה – אם ירשה ירושה בזמן הנישואין
היגיון של קיבוץ – להגיון הדין העברי
כמובן, היום נשתנו תנאי החיים בצורה קיצונית. מכל מקום צריך להבין שהדין העברי היה הדיןמפותח מאוד ורגיש מאוד – בהשוואה למערכות משפט אחרות בנות התקופה – לזכויות האישה.
ההיגיון של הדין העברי בנוגע לחוזה הנישואין הוא משה שד"ר מאז"ה קורא כ"היגיון של קיבוץ".
המשפחה לפי חז"ל, בדיוק כמו בקיבוץ המקורי, נתפסת כיחידה אורגאנית אחת. כל ההכנסות של היחידה הזאת נכנסים לקופה אחת; וכל הצרכים של כל אחד מבני המשפחה נלקחים מן הקופה הזאת. הבעל הוא "הגזבר" של הקופה (יש לזכור שבאותה תקופה באופן קטגורי הגבר היה האחראי על כלכלת הבית).
תקופת החיוב
חובת המזונות לפי הדין העברי חל כל עוד בני הזוג נשואים, וכל עוד אין עילת פטור.
היקף החיוב
- עולה עמו ואינה יורדת (אותה רמת חיים שהוא יכול לאפשר לעצמו הוא מחויב להעניק גם לאשתו),
- בכפוף ליכולתו הכלכלית