פס"ד מד"י נ' שלמה ניסים – סיכום

שלמה ניסים עוסק בחקלאות במושב חצב ובסמוך לו, והוא מעסיקם של הנהג, שהינו נתין תאילנד, ושל נתינים תאים נוספים (להלן: הפועלים). ניסים העסיק את הפועלים בעבודות חקלאיות בשטח חקלאי הסמוך לצומת חצב וכביש 40. הכביש הינו דרך בין-עירונית, סלולה ודו-מסלולית, אשר מהירות הנסיעה המרבית בה היא 90 קמ"ש. המסלולים מופרדים על ידי שטח הפרדה בנוי, ובכל מסלול שני נתיבים המופרדים בקו הפרדה מקווקו.

על פי הוראת ניסים, הנהג, אשר החזיק ברישיון נהיגה פג תוקף, הסיע את הפועלים לשטח החקלאי באמצעות טרקטור שאליו מחובר גרור חד-סרני (להלן: הטרקטור ו- הגרור), עליו יושבים העובדים. הגרור הינו משטח בעל דופן קדמית אחת בלבד, הנעדר אמצעי זיהוי, מערכת בלמים, שרשראות בטיחות, מערכות חשמל ותאורה, ספסלי ישיבה וחגורות בטיחות. הגרור לא עבר מבחן כשירות ובטיחות המאפשר שימוש בו, הוא אינו מיועד כלל לתנועה בכבישים ציבוריים או להסעת נוסעים, ורישומו לא הוסדר על פי דין. במשך תקופה ארוכה הורה ניסים לנהג ולפועלים להגיע לשטח החקלאי באופן כזה שבעוד שהנהג יחצה את הכביש עם הטרקטור והגרור, בניגוד להסדרי התנועה במקום, הפועלים יחצו את הכביש באופן רגלי, אף זאת בניגוד להסדרי התנועה במקום.

 ביום 12.5.2015, סמוך לשעה 06:00, הסיע הנהג את הטרקטור, אליו רתום הגרור שעליו ישבו 9 פועלים ובהם המנוחים, אל עבר הכביש והשטח החקלאי. הטרקטור חצה את הכביש מבלי לעצור בתמרור עצור, ובשלב זה התנגשה בטרקטור משאית שנסעה באחד מנתיבי הכביש. עקב התאונה ועצמת הפגיעה החזקה, הועפו תשעת הפועלים מהגרור והוטחו על הכביש. כתוצאה מהתאונה נהרגו שלושת המנוחים, נפצעו יתר הפועלים, ונגרמו כאבים לנהג המשאית.

 במעשים האמורים, נטען בכתב האישום, פעל ניסים בפזיזות ומתוך קלות דעת לתוצאות מעשיו, תוך שהוא נוטל במודע סיכון בלתי-סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען, ובכך גרם למותם של המנוחים .בגין המעשים המתוארים יוחסו לניסים עבירות של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

טענת ההגנה של ניסים הייתה: שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. לטענתו, הוא דאג לכך שלנהג יהיה רישיון נהיגה והנחה את הפועלים לרדת מהגרור בעת חציית הכביש. משכך, נטען כי בשים לב לאוטונומיה של המנוחים – אשר החליטו שלא לקיים את הנחיית המשיב לחצות הכביש ברגל ונותרו על הגרור – ובהתחשב באופן נהיגתו המסוכן של הנהג, הרי שנותק הקשר הסיבתי בין מעשי המשיב למות המנוחים.

תגובת המדינה לטענה זו היא, כי מעשי שלמה ניסים הם בבחינת "סיבה-בלעדיה-אין" לתוצאת מותם של המנוחים, גם מקום בו מוסכם כי ניסים הנחה את המנוחים לחצות את הכביש באופן רגלי ולא בנסיעה על גבי הגרור. נטען, כי אלמלא היה ניסים מורה לנהג ולמנוחים להגיע לשטח החקלאי באמצעות חציית הכביש הסואן, במקום מסוכן ואסור לחצייה, לא הייתה מתרחשת התאונה הקטלנית, וזאת גם בהינתן שהמנוחים התעלמו מהנחיית המשיב לחצות את הכביש באופן רגלי.

כן טוענת המדינה, כי מתקיים קשר סיבתי משפטי בין מעשי המשיב לבין התוצאה, מאחר שהמשיב הוא שהעמיד בסכנה את חיי המנוחים – עובדים זרים התלויים במשיב לפרנסתם – אשר לא הייתה להם ברירה אלא לחצות את הכביש במקום מסוכן.

בית המשפט פסק כי מתקיימים כאן כל רכיבי היסוד העובדתי של העבירה התוצאתית:

עבירת ההריגה בה מואשם המשיב הינה עבירת תוצאה. משכך, התגבשותה של העבירה תלויה בהוכחתו של קשר סיבתי בין היסוד העובדתי של העבירה (מעשה או מחדל אסורים) לבין תוצאתה (מותו של אדם).

לשם הוכחת קשר סיבתי זה, על התביעה להוכיח התקיימותם של שני סוגים של קשר סיבתי: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.

המבחן הקובע לבחינת הקשר הסיבתי העובדתי הוא מבחן ה"סיבה-בלעדיה-אין" (causa sine qua non), לפיו מעשה אסור הוא בבחינת גורם לתוצאת העבירה, כאשר אלמלא המעשה האסור לא הייתה מתרחשת התוצאה. מדובר במבחן בעל אופי "פיזי-מדעי", "אמפירי-היסטורי", "צופה פני עבר", הבוחן את השפעת המעשה על התוצאה כפי שקרתה בפועל.

מבחן הקשר הסיבתי המשפטי, לעומת זאת, עוסק בקביעת אחריות פלילית, והוא נבחן בעיקר לפי "מבחן הצפיות הסבירה", הכולל בחינתן של שתי שאלות:

1. הראשונה, האם אדם סביר יכול היה לצפות את התוצאה. מטרת שאלה זו היא "לבצע צמצום ראשוני וגס של השרשרת העובדתית", אשר "מתפרסת אף על פעולות הרחוקות מאוד בשרשרת מן התוצאה", וזאת כדי לנפות את הפעולות אשר אינן צפויות להביא לתוצאת העבירה ואשר הטלת אחריות פלילית בגינן אינה מקיימת את תכליות העבירה.
2. השאלה השנייה בוחנת האם אדם סביר צריך היה לצפות את התוצאה. היינו, בשלב זה נקבע על אילו מהפעולות שאדם סביר יכול היה לצפות את תוצאתן ראוי להטיל אחריות פלילית, בהתבסס על שיקולים של מדיניות משפטית.

בענייננו, מוסיף בית המשפט וקובע, ברור כי אלמלא היה שלמה ניסים מורה לנהג ולפועלים להגיע לשדה החקלאי באמצעות חציית הכביש בניגוד לחוק (בין אם רגלית ובין אם על גבי הגרור הבלתי-בטיחותי), לא היו הפועלים חוצים את הכביש המסוכן, והתאונה הקטלנית לא הייתה מתרחשת. העובדה שהתאונה התרחשה כפי שהתרחשה גם משום שהפועלים החליטו להתעלם מהנחיית ניסים לחצות את הכביש באופן רגלי, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי העובדתי, שכן כאמור, הוראת ניסים לנהג ולפועלים להגיע לשדה החקלאי באמצעות חציית הכביש בניגוד לדין (בכל אופן שהוא) היא בכל מקרה "סיבה-בלעדיה-אין" להתרחשות התאונה הקטלנית. משכך, ברי כי מתקיים בענייננו קשר סיבתי עובדתי בין המעשים המיוחסים לשלמה ניסים לבין מות המנוחים.

יחד עם זאת חשוב לזכור כי, מבחן הסיבה 'בלעדיה אין', איננו המבחן הבלעדי לקביעת האחריות המשפטית. אין לך מעשה או מאורע אשר לא תקדם לו שרשרת ארוכה, בעצם: שרשרת אינסופית, של סיבות הכרחיות, ואם כי מבחינה מדעית או פילוסופית – כפי שכבר הורה ג'והן סטיוארט מיל – אין יסוד כל-שהוא להפלות ביניהן, הרי איש לא יעלה על הדעת לראות את כולן כשוות ערך לגבי האחריות המשפטית, האזרחית או הפלילית. שאם לא תאמר כן, תגיע סוף סוף לאדם הראשון כעילת העילות לכל פשעי האנושות.

בדיוק מסיבה זאת, לצד בחינת התקיימותו של קשר סיבתי עובדתי בין מעשיו האסורים של נאשם לבין תוצאת העבירה, נדרש בית המשפט לבחון האם מתקיים קשר סיבתי משפטי ביניהם.