אנו נמצאים כעת בישורת האחרונה לקראת הפיכת מגפת הקורונה למגפה שבשליטה, כמו שנעשה במגפות אחרות, ובע"ה גם להביא לריסונה ואולי גם לחיסולה בעתיד הנראה לעין. 

הדבר נעשה כתוצאה מהמאמצם הרפואיים הכבירים לפיתוח החיסונים לקורונה וברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם.

עולם הרפואה הוא אחד המכשירים המדהימים שנתן הקב"ה ביד בני האדם "לעבדה ולשמרה", לפתח את העולם בגשמיות. 

"אין ספק", כתב הגרי"ד סולובייצ'יק במסתו המפורסמת "איש האמונה הבודד" (בתרגום החדש, עמ' 19), "שהביטוי "צלם א-לוהים" בסיפור הראשון [של הבריאה] מתייחס למתת הא-ל הפנימית המוענקת לאדם כיצור יוצר. הדמיון של האדם לא-לוהים מתבטא בשאיפתו ויבכולתו של האדם להיות יוצר. "אדם א'" שנוצר בצלם א-לוהים נתברך בדחף עצום לפעילות יוצרת ובמשאבים בלתי נדלים למימוש ייעוד זה, כשהבולט שבהם הוא הבינה, הדעת האנושית, המסוגלת להתמודד עם העולם החיצוני… א-לוהים העניק לאדם-א ונתן בידו את המנדט לכבוש את הטבע. הוא כיוון את תשומת לבו לצדדים הפונקציונליים והמעשיים של שכלו".

כוחו היוצר של האדם, שהיא ביטוי "לצלם אלוקים" שבאדם, בא לידי ביטוי מרהיב במאתיים השנים האחרונות בתחומים רבים, ובראשם – הרפואה.

***

ברוח זו, ובניגוד לתפיסות מסוימות אנטי-רציונליות ואנטי-קונבנציונליות, התייחס הרבי מליובאוויטש לעולם הרפואה המודרנית.

במענה לאחד שכתב לרבי  "אודות מצב בריאותו", השיב הרבי: "הנה ידועה הוראת תורתנו תורת חיים על הפסוק 'ורפא ירפא' – שניתנה רשות לרופא לרפאות. ובמילא צריך למלאות הוראות רופא מומחה במקצוע זה. אבל ביחד עם זה צריך לדעת ברור, אשר ה' יתברך הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות, ואיש פלוני וסם פלוני הם רק שלוחיו ואמצעיו, ובמילא לכל ליאש צריך להיטיב ולחזק מצב הבריאות ברוחניות שעל ידי זה מתחזקת הדביקות בה' אלקים שאז חיים כולכם היום בחיות גלויה ובכל האברים" (אגרות קודש ח"י, אגרת ב'תתקצט). 

במכתב אחר הוסיף הרבי וכתב את הדברים המדהימים הבאים: "בודאי למותר לעוררו אשר התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ובמילא זהו ענין דאורייתא, ולא כאלו הטועים לאמר שירא שמים צריך לא להשמע להרופא אלא וכו'. ונהפוך הוא" (ח"י איגרת ג'קסו).

גם ברמה האישית, כידוע, גילה הרבי התעניינות אדירה ובקיאות עצומה בכל ענייני הידע הרפואי. עוד בצעירותו, כפי שמתגלה באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ט"ו, שימש הרבי במשך שנים כיועץ הרפואי הבכיר של אדמו"ר הריי"צ, אשר היה מעורב בחילופי הדברים מול הרופאים וכו', והרבי הריי"צ התבטא בהפלגה על בקיאותו וטיב הבנתו העמוקה בעולם הרפואי.

ואכן, הרבי העניק משקל כבד למדע הרפואי. באחת האיגרות עולה האמון הרב שנתן לעולם הרפואי, בכותבו: "הנה בכלל חבל על אשר התענין ומתבונן בספרי הרפואה בענין מה שנדמה לו שזהו מחלתו ולפי דעתי הוא אין לו אלא לעשות מה שציותה התורה היינו לעשות בפועל כפי הוראת הרופאים ולהעסיק מוחו ולבו היסו כח המחשבה שלו בנוגע למצבו בבטחון חזק בהשי"ת שהוא רופא כל חולים ומפליא לעשות. ואין לו להתערב בעניני חכמת הרפואה, כי אין זה שייך אליו" (ח"ד איגרת תתע"ב).

אין אלו אלא טיפות מן הים הגדול של היחס החשוב והמרכזי שהעניק הרבי לעולם הרפואה הקונבציונלי. הגיעו הדברים לידי כך שבצרור השיחות המפורסמות אודות "בואו נחשוב חשבונו של עולם", תבע הרבי באופן ברור שמכאן ואילך יחדלו לשאול אותו בענייני רפואה – אלא יתייעצו עם רופא ידיד ובמקרה של ספק עם רופא ידיד נוסף.

כך, בשיחת בראש חודש אדר שני תשמ"ח, נשא הרבי שיחת קודש בה אמר: "יש להזכיר גם על דבר הפדיונות, בקשת ברכות, וכיוצא בזה, שכמה וכמה שלחו כדי להזכיר על הציון דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שאין צורך לאשר קבלתם לכל אחד ואחת בפרטיות, כיון שישנו אישור כללי ובפרהסיא… – בנוגע לשאלות בעניני רפואה – ישנה הוראה ברורה בתורה שצריכים לעשות כהוראת הרופא, ורפוא ירפא שניתנה רשות ונתינת כח לרופא לרפאות, והקב"ה עוזרו שיתרפא ויבריא לגמרי".

***

אבל כולנו נחשפים, כולל גם מתוך הקהילות שלנו, ל"מתנגדי חיסונים" למיניהם ולגווניהם. אלו הם אנשים שנוטים להיאחז בתיאוריות קונספירטיביות, להאחז ולנפנף ב"מידע" שהוא שיקרי, מסולף ובלתי אמין, להשתמש בהיקשים לוגיים מופרכים – ולהלך אימים.

כך, למשל, חבורת "מתנגדי חיסונים", פרסמו מודעות אֵבֶל שקריות ומזעזעות על "ילדים קורבנות חיסוני הקורונה" במספר ערים במרכז הארץ.  בטקסט אחר, שהגיע אליי באמצעות יהודי שומר מצוות, נכתב אחרי שורה של הכפשות והפחדות בנוגע לחיסון: "האם תשתפו פעולה בצייתנות עיוורת ותמסרו את החירות והזכויות שלכם למשטר בשתיקה ובהכנעה? האם תסכימו שיעשו לאנשים הלא מתחסנים דין נידוי והרחקה בדומה ליהודים בשואה?".

בשורות הבאות אבקש אפוא לדון ביחס התורני לאמינות הרופאים באופן כללי ולחיסונים במיוחד, אבל לפני כך אפרוש מצע עובדתי בסיסי שיעניק הקשר כולל לדברים.

כיצד מוגרה המחלה הכי אכזרית בתולדות האנושות?

נתחיל את המסע שלנו במגפה המוכרת בשם "אבעבועות שחורות". מתוך כל המחלות בהסטוריה האנושית, האבעבועות השחורות היא הנוראית מכולן. על תואר מפוקפק זה היא מתחרה בהצלחה עם הדבר, שקטל שליש מאוכלוסיית אירופה במאה ה-14 לספירת הנכרים, ומנצחת בקלות את הכולרה, הקדחת הצהובה והעגבת. היא היתה אחראית לנפילתן של שלוש אימפריות לפחות ברחבי העולם, חיסלה כמעט את כל אוכלוסיית דרום אמריקה ולקראת סוף המאה ה-18 הרגה למעלה מ- 400,000 איש מדי שנה באירופה. אלו ששרדו את המחלה הנוראה נותרו עם פנים מצולקות ומוכתמות, ושליש מתוך השורדים לקו בעיוורון עד סוף חייהם. אצל רבים אחרים פגעה המחלה בדרכי הרביה והותירה אותם עקרים.

ההיסטוריון הבריטי תומס באבינגטון מאקלואי תיאר בציוריות את אימת החיים בצל המגיפה: "מחלת האבעבועות השחורות נמצאת בכל מקום. היא ממלאת את חצר הכנסיה בגופות ומייסרת בפחד מתמיד את המעטים שעדיין לא תקפה. על אלו שנותרו בחיים לאחר המחלה, היא מותירה את הסימנים המעוותים של כוחה, כשהיא הופכת את התינוק לתועבה, לחלחלתה של אימו, ומטילה אימה על החתנים כאשר היא מעוותת את עיניהן ולחייהן של כלותיהן. …זוהי הנוראית ביותר מכל שרי המוות".

בחיבורו האוטוביוגרפי, "ימי מוהרנ"ת", מביא רבי נתן מנמירוב תיאור מכמיר לב על מחלת האבעבועות שפקדה את נכדת רבו המובהק, רבי נחמן מברסלב. וזה לשונו: "גם דיבר עמי אז באותה העת וסיפר לי מגודל צערו וייסוריו בלי שיעור ועוצם הצער והייסורים שיש לו מהילדה של בתו תחיה, שהייתה אז חולה ביותר מחולי ה"מאזלען" [=אדמת] או "אקין" [=אבעבועות], ואמר שהוא מרגיש בליבו כל גניחה וגניחה של התינוק, ושהוא מרוצה [=מקווה], הלוואי והיה לו חולי ה"מאזלען" בשביל התינוק. ואמר שהוא דרכי השם, שאי אפשר להבין, היינו שיש דרכי השם שהם בחינת "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו".

והנה, משנת תשל"ח, ב"ה, לא אירע אפילו מקרה אחד של אבעבועות שחורות בעולם כולו. הכיצד?

כמו לרוב המחלות הוויראליות, גם למחלת האבעבועות השחורות אין תרופה. אבל מערכת החיסון של האדם מייצרת כנגדה תאי זיכרון ונוגדנים. מכיוון שלא פותחה תרופה למחלה, הרי שהמחסום העיקרי בפני מחלת האבעבועות השחורות הוא מניעתה, באמצעות חיסון מקדים היוצר נוגדנים כנגד הנגיף, שיפעלו נגדו בטרם יגרום לנזק.

תגלית החיסון רשומה בהיסטוריה על שמו של רופא כפרי בריטי, אדוארד ג'נר, אשר שם לב שהיחידים שהצליחו לעבור את המחלה שלמים ובריאים, פחות או יותר, היו החקלאים, ובעיקר מגדלי הבקר. ג'נר הבחין שמגדלי הבקר אשר חלו באבעבועות שחורות עברו את המחלה בצורה קלה וחסרת משמעות מבחינה רפואית; אומנם הופיעו אצלם מספר שלפוחיות מועט, אולם אלה חלפו מבלי להשאיר עקבות כמעט, וזאת בניגוד לשלפוחיות שכיסו את גופם של אלה שלקו במחלה האלימה.

במשך למעלה מעשרים שנה חקר ג'נר את התופעה, ולבסוף הבין שהמחלה על שתי צורותיה הייתה ככל הנראה שתי מחלות שונות. התברר לו שהמחלה שבה חלו האיכרים הייתה מחלת אבעבועות אחרת, אבעבועות הפרות, שמשום מה, לאחר תחלואה בה, נמנעה מהחולה פגיעה על ידי המחלה הקשה. את הסיבה הוא לא ידע, אולם מתוך ההבנה הזו ומתוך הידיעה שאנשים נדבקים כאשר הם באים במגע עם נוזלי השלפוחיות, הבין ג'נר שאין צורך לחכות להידבקות הטבעית של האדם מהפרה ואפשר לזרז את ההידבקות במחלה הקלה, וכך להגן על הנדבק מפני המחלה הקשה. ג'נר הבין כי מי שחולה באבעבועות הבקר לא יחלה באבעבועות שחורות.

ב-1796 ביצע ג'נר את הניסוי הקליני הראשון. הוא מרח על שריטה בעורו של ילד נוזל שנלקח משלפוחית של פרה החולה באבעבועות הפרות. הילד, כפי שצפה, לקה בגרסה קלה מאוד של המחלה והחלים תוך זמן קצר. כעבור זמן מה הוא שרט את עורו של הילד ומרח על השריטה נוזל מאבעבועה של אדם החולה באבעבועות שחורות, וכפי שהעריך, הילד לא חלה במחלה. על סמך הניסוי הבודד הוציא ג'נר בשנת 1796 את החיסון הראשון בעולם כנגד אבעבועות שחורות.

יעילות החיסון של ג'נר נובעת מהדמיון בין נגיף אבעבועות הפרות לנגיף האבעבועות השחורות, המשתייכים שניהם לאותה משפחת נגיפים (poxviridae) ובעלי אותם חלבונים על מעטפת הנגיף, דבר הגורם לכך שנוגדנים כנגד נגיף אחד מהמשפחה, יעיל גם כנגד נגיפים אחרים מהמשפחה. כיום משערים שנגיף האבעבועות השחורות הוא מוטציה של נגיף אבעבועות הבקר.

החיסון של ג'נר היה החיסון ההמוני הראשון שיוצר, והעובדה כי החיסון פותח למעשה ממחלת אבעבועות הפרות השתמרה במילה 'חיסון' באנגלית – vaccination – שמקורה במילה הלטיניתvacca  – כלומר: פרה).

ההיסטוריה של הפתלוגיה: לתולדות המתנגדים לחיסונים

מה אתם חושבים, החיסון הזה, שהציל חיים של מיליוני בני אדם ומנע סבל כביר מעוד מליונים רבים אחרים, התקבל ללא התנגדות?

ובכן, התנגדות לחיסונים בהחלט מוכרת כבר מראשיתם עת נמצאה והובנה צורת החיסון הראשונה נגד אבעבועות שחורות כאמור. ההתנגדות אז נבעה מפחד, חוסר הבנה, בורות  ומעוד סיבות. הפחד מהחיסון והביקורת הקשה, התבטאו הן בפולמוס ציבורי סביב החיסון והן בדפי העיתונות. חיסון אנשים באבעבועות הבקר כנגד אבעבועות שחורות לא הובן ולא נתפס על ידי הציבור.

בתקופת כהונתה של המלכה ויקטוריה, בשנת  (ה' ת"ר)  החלה חלוקה המונית של החיסון נגד אבעבועות שחורות. השיטה התבססה על חיסון תינוקות צעירים בוירוס אבעבועות הבקר. בעזרת אזמל ניתוחים קטן בוצע חריץ בזרועו של התינוק והחדירו את תרכיב החיסון לתוך הפצע. עם הופעת השלפוחיות לאחר שמונה ימים, בוצע ההליך שוב על מנת להרכיב מנוזל השלפוחיות (הסרום) את החיסון לתינוק הבא. צורת חיסון זו נקראה "מזרוע לזרוע". התינוקות באותה תקופה לא היו רק יעד חיסוני אלא גם כאינקובטור לגידול החיסון. צורת חיסון זו עוררה חשש ופחד בקרב ההורים, הן מההליך הכואב הכרוך בחיסון והן מחשש כי הדבקה מזרוע לזרוע עלולה להדביק במחלות אחרות כגון שחפת וסיפליס…

אבל כאמור, בעזרת ה' לא נשמע קולם של המתנגדים לחיסון לאורך זמן, והמחלה הנוראה הזאת מוגרה. ומכאן בניין אב לתגובה המחזורית הקבועה מני אז: טיעונים נגד חיסונים – בהנמקות קונספירטיביות שונות – מושמעים שוב ושוב. רק באחרונה, לפני כשנתיים, כאשר התרפצה מחלת החצבת שוב נשמעו קולות רבים בעלי אותה פתלוגיה של התנגדות לחיסונים, והנה שב הדבר ונשנה – ככלב השב אל קיאו ושונה כסיל באיוולתו – גם כעת, נגד חיסוני הקורונה.

גם כעת נשמעים אותם הדברים. כך למשל כתב אחד בתגובה לכתבתי שפורסמה כאמור בעיתון כפר חב"ד לעורך העיתון, הרב מנחם כהן, כדברים הבאים: 

אני המום מתמונת השער של השבועון ומהכותרת, כמה כסף קבלה המערכת כדי לקדם גזירת פרעה?

ומישהו אחר כתב לו:

תראה אני בא ממשפחה של רופאים, בן ובן בנן של רופאים,
יש לי כושר לרב עיר,
אני רואה כבר באופק את עלילת הרופאים של סטאלין, ולא מבין איך אחרים לא רואים!
בחיצוניות מה שהולך עכשיו זה פשוט שיווק מלווה בשטיפת מוח כפייתית, בלי שום יסוד.
רופא אחד אמר לי ששכנעו אותם לקחת החיסון אבל שנתפלל עליו שיעבור בשלום. איך זה נשמע לך תגיד?

 אבל האמת תורה דרכה שהחיסונים הם אחת המתנות הגדולות ביותר שנתן השי"ת דרך הרפואה לאנושות. הם שינו באופן מהותי את בריאות האוכלוסייה. הם  מהווים מניעה ראשונית של מחלות. אכן, לחיסון תפקיד כפול: להגן על הפרט ולהגן על הקהילה.

זו המציאות "בשטח": החיסונים הצילו חיים יותר מכל התערבות בריאותית אחרת מאז הנגישות למי שתיה נקיים. כיום מונעים החיסונים 6 מיליון פטירות בשנה בעולם. אף טיפול במחלה לא הצליח להפחית תחלואה ב-97 אחוז כפי שהשיגו חיסוני השגרה של גיל הילדות. התערבויות רפואיות טיפוליות הפחיתו תחלואה רק עד בין 40 ל 70 אחוז.

"חיסונים", כפי שהסבירה ד"ר רנא שיבלי, מומחית בבריאות הציבור במשרד הבריאות ומומחית ברפואת המשפחה, "רק לעיתים נדירות מאוד (אם בכלל), גורמים לתופעת לוואי מסוכנת. אנפילקסיס (תגובה אלרגית קשה מסכנת חיים) שלאחר חיסון הנה תופעה נדירה: שיעור היארעות 10-1 למיליון מנות חיסון, תלוי בחיסון". וצריך גם לזכור, היא מוסיפה, כי "תגובה אנפילקטית אינה תגובה ייחודית לחיסונים. היא עלולה לקרות לאחר חשיפה לאלרגנים מסוגים שונים: תרופות, מזון, חרקים…".

לדבריה, "ההתנגדות לחיסונים קיימת בספקטרום שבין בורות ועד שימוש רציונלי ומכוון בשקרים, אישומי שווא, נתונים מומצאים ואיומי אלימות. המתנגדים לחיסונים נוטים לאי אמון בממשלה וביצרנים, הם מאמצים חשיבה פשטנית, טיעונים מוטעים והסתמכות על אנקדוטות רגשיות".

לרוב, המתנגדים לחיסונים מדגישים מקרים יחידים עם הקשר רגשי, מה שעשוי להיות כביכול "זועק" יותר יותר מנתונים סטטיסטיים, הם מבלבלים "סיבתיות" עם "מקריות", והם גם ידברו על תמיכה ב"טבעי" לעומת החיסון ה"מלאכותי".

הטקטיקה של מתנגדי החיסונים

במאמר המתמודד עם טענות מתנגדי חיסונים התייחסו ד"ר מיכל שטיין ופרופ' אלי סומך בהרחבה לטיעוני כזב שונים שמעלים המתנגדים לחיסונים (יש להדגיש כי מדובר במאמר שנכתב לפני שנים אחדות). 

"ניתן לעתים לשמוע אמירות מתונות", הם כותבים "כמו: 'אינני מתנגד לחיסונים בצורה גורפת', או 'כדאי לחסן אבל בזהירות', או 'לחסן אבל בגיל מאוחר יותר' ועוד. מאחורי אמירות כאלו אין בסיס מדעי, והן מובילות בסופו של דבר להגדלת שיעור התינוקות הלא מחוסנים. לעלייה בשיעור הלא מתחסנים יש תג מחיר חברתי ברור וכבד ביותר, והוא עלייה בתחלואה ובתמותה של תינוקות בישראל ובעולם. זאת, מכיוון שרוב המחלות המידבקות לא נעלמו לגמרי מהעולם, וברגע שתרד רמת החסינות, המחלות הללו יופיעו ויכו מחדש. ניתן ללמוד מניסיונן של מדינות מפותחות, כמו אנגליה, יפן ושוודיה, שם בהלה לא מוצדקת שהתעוררה סביב חיסוני חצבת ושעלת הביאה לירידה בולטת בשיעור המתחסנים דבר שהביא במהירות לעליית שיעור התחלואה בחצבת ובשעלת עם עלייה דרמטית במספר מקרי התמותה], וכן גם במדינות בריה"מ לשעבר שם ירידה במתן חיסוני דיפטריה הביאה להתפרצות מגפה במשך שנות ה-90. כלומר, ילדים רבים שילמו בחייהם על הצהרות ופרסומים לא אחראיים ועל הטעיית ציבור ההורים, וודאי שאיננו רוצים כי תופעה כזו תתרחש גם בישראל.
"הורים הבוחרים שלא לחסן, בטוחים כי בכך הם נותנים לילדם יתרון. למעשה, הם גורמים לו להיות בעמדת נחיתות. ניתן להמשיל את ההימנעות ממתן החיסונים למסע במכונת זמן שמביא את התינוק שנולד לתוך המאה ה-21, בסופו של דבר, אל המאה ה-19 על כל הסכנות לבריאותו הכרוכות בכך. כדאי גם לזכור כי מתן חיסון אינה רק תוסף או פריבילגיה שההורה צריך לשקול אם לתת או לא לתת לילדו, מכיוון שמניעת חיסון מהילד פירושה שלילת זכותו של הילד ליהנות מהקדמה הרפואית למען שמירת בריאותו, זכות המעוגנת בהצהרת זכויות הילד בישראל".

מהו החיסון לקורונה ועד כמה הוא בטוח?

כל ארגוני הרפואה העולמיים וכל מערכי הרפואה המקצועיים בישראל ובעולם, כולל אלו שבזכותם מוגרה מגפת אבועבות השחורות ועוד רשימה ארוכה של מחלות נוראיות, מדגישות בכל תוקף כי החיסונים לקורונה בטוחים מאוד.

החיסונים מבוססים על חומצת גרעין – mRNA. זוהי שיטה להקנות הגנה נגד מחלות זיהומיות. חיסונים על בסיס חומצת גרעין מלמדים את תאי הגוף לייצר חלבון – או חלק מחלבון – הגורם לתגובה חיסונית בגוף. במהלך תגובה זו, מיוצרים נוגדנים, המגנים עלינו אם נחשפים לנגיף. כעבור זמן קצר (שעות לימים) המולקולה נעלמת בגוף. חיסון נותן מידע לתאי הגוף לייצר חלקיק לא מזיק של חלבון הדורבן (Spike protein). חלבון זה נמצא בחלק החיצוני של נגיף הקורונה. כאשר מזריקים את החיסון לשריר, המידע עובר לתא כדי לייצר חלקיק החלבון. לאחר מכן, התא מציג את חלקיק החלבון על החלק החיצוני של התא. מערכת החיסון מזהה שהחלבון אינו שייך לאדם ומייצרת נוגדנים, בדיוק כמו שהגוף עושה אחרי הדבקה בנגיף. בסוף התהליך, הגוף למד כיצד להגן מפני זיהום בעתיד. התועלת מהחיסון הינה שמקבלי החיסון יהיו מוגנים נגד תחלואה מנגיף הקורונה וסיבוכיה.

משרד הבריאות מציין כי 

"שיטת חיסונים זו נבדקה במשך עשרות שנים, ויש בה עניין מתגבר בגלל הקלות היחסית שניתן לייצר אותם במעבדה. עובדה זו מאפשרת סטנדרטיזציה, ייצור ותעשייה בקצב מהיר יותר מחיסונים אחרים. השיטה נחקרה לחיסונים נגד שפעת, זיקה, כלבת ונגיף CMV ונגיפי קורונה כגון SARS ו-MERS. יצוין שהתפתחויות בעתיד עשוית לאפשר הגנה למספר מחלות ועל ידי כך להפחית במספר הזריקות הנדרש לחיסוני השגרה. בנוסף, מדענים חוקרים את השימוש בשיטה לטיפול ספציפי לתאי סרטן".

מומחי משרד הבריאות מוסיפים עוד ואומרים כי 

"mRNA נעלם תוך מספר שעות. החיסון אינו יכול להשפיע על ה-DNA כי mRNA אינו יכול להיכנס לגרעין התא, המקום בו נשמר החומר הגנטי (DNA) שלנו".

מומחי מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע – כתבו אף הם: 

"אחת הטענות השכיחות שנשמעות נגד חיסוני הקורונה של החברות מודרנה ופייזר היא שמדובר ב"טכנולוגיה חיסונית חדשה, שמעולם לא נוסתה לפני כן על בני אדם". אך לטענה הזאת אין בסיס במציאות. טכנולוגיית החיסון באמצעות RNA שליח (mRNA) נמצאת בשימוש כבר כמה וכמה שנים בפיתוח חיסונים נגד גידולים סרטניים ומחלות מדבקות. במהלך הפיתוח חוסנו לא מעט בני אדם בניסויים שהוכתרו בהצלחה. בחלק מהמקרים הפיתוח נעצר בשלב הזה, משום שהטיפול לא היה יעיל מספיק, או משיקולי כדאיות כלכלית. בעיות בטיחות לא נמצאו עד כה בניסויים שבדקו את הטכנולוגיה הזאת.

הם מוסיפים וכותבים: 

"חיסוני mRNA נחקרו רבות בשני העשורים האחרונים. עד להתגייסות של העולם כולו למאבק בקורונה לא הוקדשו המשאבים הדרושים כדי להשלים את אישורם להפצה, אבל לא יהיה נכון להגיד שהטכנולוגיה חדשה, שהיא לא נוסתה עד כה על בני אדם או שלא נוסתה בחיסונים.
"כבר קרוב לעשרים שנה משתמשים בטכנולוגיה הזאת כדי להפעיל את מערכת החיסון נגד תאים סרטניים, וקרוב לעשר שנים נעשים ניסויים בבני אדם על חיסונים שמבוססים עליה. עד כה נמצא שהטכנולוגיה בטוחה אף יותר משיטות החיסון הוותיקות. כעת, עקב מצב החירום שיצרה מגפת הקורונה הואץ פיתוח החיסונים, בזכות קיצור שלבי המימון והבירוקרטיה, אבל בלי לוותר כהוא זה על הדרישות המדעיות והרפואיות, ובשקיפות חסרת תקדים.
"המגפה המשתוללת האיצה מאוד גם את הניסוי עצמו, מאחר שקצב ההדבקה הגבוה הבטיח שמספיק ממשתתפי הניסויים הקליניים ייחשפו לנגיף תוך זמן קצר. בניסוי של חברת פייזר נדבקו 162 מחברי קבוצת הביקורת לעומת שמונה בלבד ממקבלי החיסון האמיתי; בניסוי המקביל של מודרנה חלו 185 אנשים בקבוצת הביקורת לעומת 11 בלבד בקבוצת מקבלי החיסון. אם המחלה לא היתה נפוצה כל כך באוכלוסייה היה עלינו להמתין זמן רב עד שיצטברו מספיק נדבקים כדי שייווצר הבדל בעל תוקף סטטיסטי בין המתחסנים למקבלי חיסון הדמה (פלצבו).
"בין אנשי המקצוע יש הסכמה גורפת: אין שום מקום להשוואה בין הסיכונים המשוערים שעלולים להיות לחיסון לבין הסיכון הוודאי, הידוע והממשי מתחלואה בקורונה עצמה".

אתם מוזמנים גם להאזין לפרק מיוחד בפודקאסט של "עושים רפואה" המתייחס לטענות נגד החיסון.

 האם הרפואה המודרנית נאמנה בקביעותיה?

ובכן, עד כה ברור לנו כי הקב"ה נתן מתנה אדירה לאנושות – היכולת הרפואית המקדמת להילחם במחלות. זו יכולת מוכחת. לא בכדי במאתיים השנה האחרונות צמחה אוכלוסיית העולם מכמליארד נפש – לאוכלוסייה של 7.8 מליארד השני – גידול של יותר מ700 אחוזים!

כיצד התורה מתייחסת לסוגיה? 

יש כאן כמה נקודות שדורשות התייחסות, וכמה דיוני־משנה. לא נדון, כמובן, בפרטי הדברים, ולא נשרטט אלא את הקווים העקרוניים, ממבט ממעל. בתמצית, השאלות הן שתיים: כמה מדע הרפואה אמין ועד כמה – אם בכלל – יש לחשוש לסיכונים בלתי ידועים שאולי קיימים.

בנוגע לנקודה הראשונה צריכה האמת להיאמר שהדברים, כפשוט, אינם צריכים לפנים. נאמנות ה"מדע הרפואי" מוכיחה את עצמה יום יום, שעה שעה. לא פגשנו אדם שפוי כי ייקלע חלילה לתאונה קשה, שיסרב להסכים לפינויו לטיפול המלא והשלם של הרופאים.

נכון, עד הופעת הרפואה המודרנית, המבוסס על מדע שיטתי ואמפירי, הרפואה לא הייתה אלא, במובן מסוים, סוג של ניסוי וטעייה בשילוב של מסורות "סבתא". קשה לחשוב על הרפואה הקדומה כעל "מדע", ובאמת מחקרים היסטוריים מלמדים שייתכן ו"בתי החולים" בעידן העתיק, כמו גם טיפולים רפואיים פולשניים אחרים, היו זרז למוות יותר מאשר הצלת נפש (זו כידוע הייתה הדרך להבנה שהיגיינה וחיטוי ידי הרפואים יכולים להציל חיים)…

אולם בזמננו, וכך גם פסקו הפוסקים (ראה למשל שו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קכו), המדע הרפואי מתבסס לא על השערות שבלב ולא על גחמות – אלא על מדע שיטתי ואמפירי. בזאת מתאמתת אמיתותם המקנה למסקנותיהם המדעיות תוקף של נאמנות אמת.

 כיצד התייחסה ההלכה להתנגדות לחיסונים – מהחיסון הראשון ועד הלום

כעת נפנה לנקודה השניה: עד כמה יש לחשוש להסתכן בסיכונים שאולי גלומים בחיסון. כפי שציינתי קודם, בדיוק כמו לחיסון לקורונה, גם לחיסון – החלוצי וההרבה פחות מתוחכם ובטוח – נגד האבעבועות השחורות היו מתנגדים רבים. מטבע הדברים, גם בקרב שלומי אמוני ישראל צצו מתנגדים כאלה, והדבר בא לפתחם של פוסקי ההלכה.

כך אנו מוצאים את התייחסותו של רבי ישמעאל הכהן ממודינא (ה'תפ"ד – ה'תקע"א) רבה של מודנה ומגדולי רבני איטליה בספרו שו"ת 'זרע אמת' (סימן לב). 

השואל מספר לבעל ה"זרע אמת" כי מתקיים 

"ויכוח בין החברים אם מותר לעשות פעולת הברכת האבעבועות, דהיינו האונוקולאציונ"י (חיסון) של הווארול"י (אבעבועות), ורצו להתיר מצד שהמלכים עושין כן. והכותב אומר: לא כאלה חלק יעקב להתגרות בו המזיקין ולדבק בו חולי הנמצא בתורה בלשון דיבוק [ולכן אנחנו לא צריכים ללמוד מן העובדה שהרשים והמלכים לוקחים את החיסון]. והשיבו, מי עלה שמים וירד לומר שאינה סגולה ודאית [מניין לך בעצם שהחיסון איננוט טוב שיש לחשוש מפניו]. והכותב השיב, אדרבא מנה ליה שהיא סגולה מומחית כדי להתירה? ואמרו לכותב, הלא מעלת רבני מודונ"א התירו [לקחת את החיסון]. ואז הכותב שתק, יען היא עיר ואם בישראל במחוז איטליי"א, אך מספקא ליה להכותב אם [אכן] יצא כך מפי הקדושים נר"ו, לכן חפץ לדעת אם אמת הדבר, ושואל בשלומו ומשתחוה במורא וכבוד".

הר"י הכהן ממודינא משיב לשואל, שאחרי כל הפלפולים שנפלפל בדבר – הרי 

"אי אפשר להתעלם דזאת הפעולה היא יותר קרובה הרבה לריוח והצלה מלהפסד ודאי לא שייך לומר שב ואל תעשה עדיף, אלא עדיף ועדיף למיהדר אזכותא דידהו [להתאמץ לזכות בזכות זו]!". ומוסיף ומבהיר: "ואף שנשמע מציאות [גם אם נשמע על מצב כזה שיש] מי שמת ע"י הברכה זו [=החיסון הזה], מכל מקום הוו מיעוטא דמיעוטא, ולא חיישינן ליה כמו שהוכחתי, וגם אפילו שעברו על ההנהגות שגזר עליהם הרופא, ועל כן פתאים עברו ונענשו, כן דעתי נוטה, ושלום רב על רבנן ועל תלמידיהון".

ובשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סימן קלד) של רבי אלעזר פלקלס (התקי"ד – התקפ"ו), מי שהיה תלמידו המובהק של רבי יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה", וראש בית הדין של פראג בתקופתו, הדפיס והסכים עם תשובת חתנו רבי איצק שפיץ אב"ד ברענזיץ, המתיר לחסן – על ידי אינו יהודי – כנגד האבעבועות השחורות גם בשבת! "ואם יתעקש אדם לומר שאין זה בכלל חולה שיש בו סכנה – מכל מקום הוא בכלל חולה שאין בו סכנה עתה, ויוכל לבוא לידי סכנה לאחר זמן, ומותר על כל פנים לעשות ע"י אינו יהודי"!

ומוסיף ואומר: 

"ומעתה אומר אני, ודאי כל הזריז למהר מעשהו קודם שבת הוא זריז ונשכר באשר הוא יחיש להציל בניו משחת ונשמר מחלול שבת, ואל יחוס על הוצאות מרובות לעשות רצון אבינו שבשמים. אמנם באם יקר מקרה אשר לא יוכל להקדים הדבר, לדעתי הקלושה הוא מותר ומחוייב לבצע מעשהו ע"י אינו יהודי אפילו בשבת, אך יראה שיהיה בלי סיעת [סיוע של] ישראל, הלא נקל הוא כי יקח הא"י את הילד על זרועותיו. אמנם אם גם זאת בלתי אפשרי בלתי סיעת ישראל, אל יהיה גם זאת לו למכשול ולפוקה, פן יתמהמה ודם בניו בראשו"!

וכך פסקו הפוסקים מני אז, כפי שכתב הגאון החסיד רבי ישראל הלפרין שליט"א דיין ומו"צ בבית הדין ובבית ההוראה של כפר חב"ד:

"כאשר רוב הרופאים קובעים שהסיכון בנטילת החיסון (אם ישנו) הוא קטן מאוד, ולעומת זאת ילד או אדם מבוגר שאינו מחוסן, הסיכון שלו ושל סביבתו גדול בעשרות אחוזים יותר מהסיכון של תופעות הלוואי – הרי שלקיחת החיסון היא ה"כלי" הראוי והנכון על-פי תורה להימנע מהמחלה שלשם מניעתה נוטלים את החיסון. ובמצב זה, דעת הפוסקים שהדבר מותר בוודאות, ואף נכון מאוד לקחת החיסונים אלו, והרי זה חלק מעשיית "כלי" בדרכי הטבע לרפואה. וכפי שנפסק על-ידי כל הפוסקים הידועים שעליהם נשען כל עם ישראל בדורות האחרונים בכל תחומי ההלכה, שמותר וצריך לקחת חיסונים".

הנה כי כן, כבר לפני מאתיים שנה, בתקופה  הסמוכה מאוד להמצאת החיסון הראשון בעולם – גדולי הפוסקים פוסקים שיש לקחת את החיסון, גם אם קיימת סכנה מסוימת. הם אומרים זאת מתוך אמונה לרפואה, ומתוך דאגה לחיי הציבור.

חלפו השנים ואנו רואים בחוש עד כמה מגוחכת ומסוכנת הייתה ההתנגדות למתן החיסונים באותו זמן. עד כמה החכמים עיניהם בראשם! מי יודע כמה מליונים היו מתים אילו לא היו הולכים בנתיבים שהקב"ה הועיד לעולם באמצעות מדע הרפואה.

 כיצד הגיב הרבי ל"סערת החיסונים" בראשית שנות היודי"ם?

לפני כששים וחמש שנה, במהלך שנות היוד"ים, "הסוגיה החמה" בנוגע לחיסונים הייתה סוגיית חיסוני ה"פוליו".

באותן שנים מצאה הרפואה חיסון מפני נגיף ה"פוליו" הנורא, שגרם למחלה של מערכת העצבים שהביאה לשיתוק ילדים. הסימפטומים של המחלה לא מופיעים אצל כ-90% מהחולים בה, אולם אם הנגיף חודר למחזור הדם החולים עשויים לסבול ממגוון רחב של סימפטומים. בכאחוז אחד מההידבקויות חודר הנגיף למערכת העצבים המרכזית, פוגע בנוירונים מוטוריים, וגורם לחולשה ולשיתוק רפה או שיתוק חד וקשה במערכת השרירים. סוגים שונים של שיתוק יכולים להיגרם מכך כתלות בעצבים שנפגעים. פוליו הפוגע בחוט השדרה הוא הצורה הנפוצה, ומתאפיין בפגיעה א-סימטרית הכוללת לרוב את הרגליים. במקרים חמורים, כמו בשיתוק הסרעפת ושרירי הנשימה הבין צלעיים, המחלה עלולה לגרום אף למוות.

בעבר היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם, והביא למותם של רבים עד לפיתוח החיסון נגדה בראשית שנות היודי"ם, (שנות החמישים של המאה העשרים). בזכות החיסון, נכון ללפני שנתיים, הוכחדו זנים 2 ו-3 של הפוליו וישנם עשרות חולים בשנה בזן 1. החיסון הפך הזמן את המחלה הנפוצה לנדירה בעולם המערבי והוריד את מספר מקרי המחלה השנתיים בעולם מ-350,000 בשנת תשמ"ח ל-74 בלבד בשנת תשע"ה!

גם כנגד החיסון נגד נגיף ה"פוליו" – אז וגם היום – קמו וקמים מתנגדים. לרבי הופנו כמה וכמה פעמים שאלות: האם לעשות את החיסון?

תשובתו של הרבי הייתה חד משמעית – לעשות. "במענה על מכתבו מעש"ק, בו שואל אודות הזריקות (איינשפּריצונגען) שעושים עתה לילדים קטנים, איך ינהג בזה. הנה בכגון דא נאמר אל תפרוש מן הצבור, וינהג כמו שעושים רוב הכתה בבית הספר בה לומדים ילדיהם שיחיו" (אג"ק חי"א אגרת ג'תקכ"ה).

ובאיגרת אחרת (ה'קל"א): "מאשר הנני קבלת מכתבו מי"א שבט (והקודמו) וממהר הנני לענות עליו שלא בתור אפילו של מכתבים התכופים מפני ענין הזריקות לחיסון, אף שלפלא שאלתו בזה שהרי כמה מאה"ק כבר שאלוני ועניתי להם בחיוב כיון שכאן עושים זה רובם ככולם ובהצלחה, ומובן שבאם ישנם זריקות מתוצרת בתי סממני רפואה שונים צריך להשתמש בזו הבדוקה ומנוסה". ומי יבוא אחר המלך.

ומעניין לציין שבספר האנגלי: 'מחלה מסוכנת וטיפול מסוכן' להרב ד"ר עקיבא טץ (עמוד 48) הביא שהגרי"ש אלישיב זצ"ל נשאל אם הורים רשאים למנוע חיסון מבניהם בגללל שיש חשש רחוק שהם עלולים להינזק מזה, ומצד החשש מן המחלות המדבקות שכנגדן מחסנים – יכולים הם להסתמך על כך ששאר הציבור מחוסן וממילא לא יגיעו עליהם. הרב אלישיב השיב, שעל ההורים להסכים לחיסון בניהם למרות חששותיהם, וזאת מבלי להיכנס לסוגיית חוסר היושר כלפי אחרים שהוא מתחמק מלהסתכן (בחששות רחוקות) על חשבונם, ולו מחמת שכיון שחיסון הילדים נעשה לנוהג רגיל ומקובל בכל העולם, צריך כל אחד לילך בדרך הרגיל והמקובל. והוסיף להדגיש, שהמניעה לחסן נחשבת בגדר פשיעה.

וזוהי גם דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שמניעת חיסון ילדים על סמך חששות שלא הוכחו מתופעות הלוואי של החיסון, היא דבר בלתי אחראי ושלא כהלכה. הסכנה של הבאת מגיפות של חצבת, פוליו, ומחלות דומות שבכוחן לגרום הסתבכויות הרסניות היא ממשית פי כמה לעומת הסכנות שמייחסים לחיסונים על סמך טענות שלא הוכחו. כל עוד שלא הובאו הוכחות נאמנות ובלי נגיעות להיפוך, הגישה הנכונה לפי ההלכה היא לעשות מה שהוא מקובל כרגיל. בנוסף לזה, עצם זה שהממשלה קובעת כן כהתנהגות מקובלת בעניני רפואה, זה מוסיף משקל להתקבלותו עפ"י הלכה.

וכך סיכם את הדברים הגאון רבי גבריאל צינער, בעל הנטעי גבריאל במאמרו המקיף: "זריקת חיסון נגד מחלות מדבקות בהלכה" (אסיא קיג-קיד, עמ' 9 – 40): "על פי המבואר לעיל שלדעת השו"ע והפוסקים חייבים לציית לרוב רופאים ולאלו הבקיאים יותר, לכן פשוט שבידי הנהלת המוסדות לתבוע מן ההורים להתנהג כפי השו"ע, בפרט שיש להם אחריות לשלומם של שאר תלמידי המוסדות. ומטעם זה גם יש זכות לרופאים למנוע ביאתם של המסרבים לשמוע לקולם להתחסן, בפרט שאצלם מצויים גם ילדים חלושים וקטנים".

ודברי פי חכם חן. אין לנו אלא לסיים בקריאת כל גדולי ופוסקי ההלכה, בכללם הגאון החסיד רבי יצחק יהודה ירוסלבסקי שליט"א אב"ד בי"ד רבני חב"ד, להתחסן בחיסון – למען הכלל ולמען הפרט.