זוהי מלאכה בלשית בניסיון לאתר כל פרט ופרט מחייו של הרבי בשנים הנקובות ולהציגן בפני המעיין, בשילוב תובנות, הנמקות והסברים במקומות שבהם המחברים השלימו פרטים או בחרו גרסה מתוך כמה גרסאות – כאשר הצגת האמת העובדתית כמות שהיא – היא הנר היחיד שעמד לנגד עיניהם.
כיצד כתבה שביקשה לספר באמפתיות את סיפורם של "הנוער הנושר" נכתב באופן שמבסס סטריאוטיפים, ולא מעורר דבר כמעט מלבד תחושת דחייה מהנערים הללו?
"מה גורם לאנשים להיות שמחים ומאושרים?-שאוהבים אותם, שמכבדים אותם, שמעריכים אותם" "אם בניין לשם קיומו זקוק לא לבטון בלבד, אלא לבטון שמחוזק עם חתיכות ברזל בתוכו – שמחה בבית היא מן היסודות החיוניים לקיומו של הבית. משפחה ללא חדווה, לא יכולה להיות משפחה. חיי זוגיות לא יכולים להתקיים ללא הרינה
המתווה לשיחה על "הפיל הגדול שבחדר" כיצד משוחחים עם הילד־המתבגר על ההיחשפות למידע לא רצוי? דובי ברוד ומנדי ברונפמן הערה מקדימה: הנושא שבו עוסק המאמר שלפניכם, הוא נושא רציני ביותר. נודעות לו השלכות שאי אפשר להמעיט בערכן ומשמעותן לגבי המשך חייהם של ילדים רבים. טבעי, אפוא, שהוא לא עניין לקריאה
שיחת עומק עם מנהל מוסד חינוך שכל הורה צריך לקרוא – על השותפות בין המורים להורים בעיצוב נפשו של הילד מנחם ברונפמן את השיחה עם הרב משה איזנברג, מנהל את תלמוד התורה של חב"ד במגדל העמק זה שלושים שנה, אני מקיים לקראת פתיחת שנת הלימוד במוסדות החינוך הבאה עלינו לטובה
תופעת עזיבת־הדרך היא לא בהכרח נפילה לחילוניות מוחלטת, דבר שקורה אף הוא במספרים מסוימים. אך אם לדבר במונחים של "פריקת־עול", או במילים אחרות, של "פער בין־דורי" מתרחב – הרי שנראה שיש קושי משמעותי להורים רבים להנחיל לילדיהם את ערכיהם כך שהבנים ימשיכום במידה קרובה של מחויבות. די לערוך סיבוב קצר
את הרה"ג הרב זלמן קפלן שליט"א פגשתי לראשונה ואני בחור צעיר, בחודש תשרי בסמיכות לאוהל. הוא יזם אז ישיבה מיוחדת לכלל הבחורים שהסתופפו בד' אמות בחודש החגים, וכבר אז נחרטו בזיכרוני שיעוריו המרתקים שבלי גוזמה אני יכול להעיד שהילך בהם קסם מיוחד. במידה לא פחותה הותירו בי רושם עז –
הדרמה של בחור הישיבה במפגשו עם המחשבה המודרנית – בעקבות "המיועד" מנחם ברונפמן התוודעתי אליו לפני כ-6 שנים – אז השגתיו אך ורק בזכות המרחב הוירטואלי הנוח מאוד לחובבי ספרים בלתי מושגים – ובלעתי אותו בשקיקה, עטוף תחושה של צער רב על כי לא הכרתי את הספר הזה בשלב מוקדם
זה לא סוד שאחד הערכים הכי חשובים ואחת המשימות הכי מרכזיות בעולמו של אדם דתי הוא, להנחיל את מורשת היהדות ואת המחויבות למורשת היהדות (אמונה, הלכה, מנהג וכו') לילדים, שימשיכו את שרשרת הדורות ואת החיבור לברית סיני. זה גם לא סוד, שבשנת 2017 זהו אתגר שדורש המון תשומת לב והמון
האם ישיבה רשאית "לזרוק" את אחד הבחורים שהתנהגותו אינה הולמת את הקו החינוכי של הישיבה? התגובות שזרמו אליי בעקבות פוסט קודם שכתבתי בנושא כמו ביקשו ממני: הבא גם אותנו בפני קהל הקוראים. וזה מה שאני עושה בפוסט הנוכחי… בפוסט שהעליתי לפני מספר ימים, בעקבות דיון ער, סוער ונוגע ללב
הפוסט הנוכחי אינו קשור באופן ישיר לעולם היצירה התורני, אבל בהקשר רחב הוא כן קשור, משום שהוא עוסק בעולם הישיבות (החב"די). החלטתי לכתוב אותו ולפרסם אותו בעקבות דיון סוער, טעון ורגיש מאוד שהתקיים בקבוצת הוואצאפ של הכיתה שלי בבית הספר היסודי (החבדי) בו למדתי בילדותי. אני מקווה שהעלאת הדברים תהיה
לפני מספר שנים, כחלק מעבודת-עריכת הספר "נרות להאיר – ישיבת תומכי תמימים המרכזית בארץ הקודש", נזדמנה בידי הזכות לשבת שעה ארוכה במחיצתו של הרב מאיר גרוזמן ז"ל, שנפטר השבוע והוא בן 82. מטרת הפגישה הייתה לסייע לרב גרוזמן להעלות על הכתב את מחשבותיו. הרב גרוזמן, למי שלא מכיר, שימש כאחד