בשורות הבאות אני עומד לעסוק בדמות מיוחדת במינה שהכרתי באופן אישי – הרב מרדכי שמואל אשכנזי זכרונו לברכה.

הרב אשכנזי לא סתם היה רב הקהילה ורב היישוב בהם אני מתגורר, ולא סתם היה "רב בכיר" בחסידות חב"ד. הרב אשכנזי ניחן במכלול של תכונות שהפכו אותו לרב מיוחד במינו.

אני לא אומר שהיה מושלם. ילוד אישה לא יכול להיות מושלם, בוודאי כאשר מדובר באדם שמטבע תפקידו (וגם מצד אופיו המנהיגותי) היה מעורב במשך ארבעים שנה בכל הפרשיות הכי "חמות" הן ביישוב כפר חב"ד (יישוב בעל אופי דעתני, תוסס ומלא חיים) והן בחסידות חב"ד בכללה בארץ ובעולם. וכשמדברים על "פרשיות" – לבטח יש כאן הרבה צדדים והרבה "חשבונות פתוחים". 

אבל אי אפשר לחלוק על העובדה כי קשת התכונות שהתגלמותן באיש אחד יצר את התופעה ששמה "הרב אשכנזי", הפכה אותו לאחד מעמודי התווך של הדמויות החב"דיות. לדעתי, הוא בלי ספק ייכנס לפנתיאון של גדולי רבני וחסידי חב"ד.

אני רוצה להלן לתמצת את סיפורו של הרב אשכנזי ולשרטט קווים מאפיינים לדמותו. אעשה זאת בעזרת סקירת הספר "הרב אשכנזי" שזה עתה יצא לאור, ואותו כתב בנו של הרב אשכנזי, הר"ר יוסי אשכנזי.

מדובר בספר ששייך לסוגת הספרים ששואבים את כל כולי ומרתקים אותי תוך ביכור כל מטלות הקריאה האחרות המונחות על השולחן. (אלא שכבר כאן אני מוכרח לציין שהספר מרתק במידה בלתי רגילה למרות העובדה שיש בו ליקויי עריכה ולאקונות בתוכן, דבר שאסביר בתמצית בסיום הסקירה הזאת).

אמת, הספר מעניין אותי במיוחד בגלל שאני מכיר היטב את הדמות ואת המַטֶרְיָה.

אולם דומני כי כל מי שרוצה להבין את מהלכי המחשבה הפנים-חב"דים לעומק, על הניואנסים הדקים של "העולם האזטורי" החב"די; להכיר את סיפורה של חב"ד בזמנו של הרבי זצ"ל – בעגה החב"דית: "דור השביעי" – לפני ולפנים, כדאי לו לקרוא את הספר בעיון.

אוסיף ואציין כי כדאי למהר לרכוש את הספר. בתעוזה מעל המצויה, הרב אשכנזי הבן, עורך הספר, נקט איתנו ביד נדיבה בשיתוף החומר יחסית למקובל בז'אנר ובחר ביד רכה בצנזורו.

בעיני זהו שבח גדול לספר ולעורכו, אך לא מן הנמנע שלחצים מצד כל מיני גורמים יגרמו לך שהמהדורה הבאה "תתוקן", והרבה חומר רב ערך יעבור לסל המיחזור.

אז מי היה הרב אשכנזי? והאם אינני נסחף קצת בתיאור דמותו?

ובכן את דמותו של הרב אשכנזי, וכך גם את תשובתי לשאלה שלמעלה, אבקש לתאר באמצעות מיפוי של 7 תכונות שאפיינו אותו כפרסונה, נקודות שכמו צצות ומזדקרות מבעד לספר בן 833 העמודים שהוציא בנו אודותיו במחקר מקיף ומקצועי.

1. בן למשפחת אצולה חב"דית

משני הוריו, הרב אשכנזי הוא בן לאחת ממשפחות ה"אצולה" של חב"ד, וכשאני כותב "אצולה" כוונתי היא לשני מובנים: 1. במובן של "ייחוס" רב דורות; 2. במובן של קשר מיוחד של נאמנות לרבי ושל חיבה מופגנת מהרבי אליהם:

• מצד אם אמו – היה שייך למשפחת גוראריה – משפחה חסידית שורשית שהתפרסמה בעשירותה, ודודיו היו מחשובי חסידי חב"ד בדורם.
• אב אמו – הרב אליעזר קרסיק – היה ראש אגודת חסידי חב"ד בישראל ואדם בעל השפעה רבה מאוד בהתהוות חב"ד בישראל ומה שחשוב במיוחד – עם קשר צמוד מאוד לרבי זצ"ל עוד מלפני קבלת נשיאות חב"ד באופן רישמי ועד לפטירתו של הרב קרסיק.

שתי הנקודות האמורות נסקרות בהרחבה בביוגרפיה של הרב קרסיק אותה ערכתי לפני שנים אחדות, והתפרסמה תחת השם (הפחות מוצלח בעיני): "עבד אברהם אנוכי".

• גם אביו – הרב משה אשכנזי – הוא נצר למשפחה חב"דית חשובה ביותר. וחשוב מכך לעניינו: הרב משה אשכנזי (ובמידה פחותה גם חמיו הרב קרסיק), שילם מחיר אישי כבד על הנאמנות המוחלטת לרבי זצ"ל – הוא נאלץ לברוח עם משפחתו לברזיל למשך שנים. (על פרשה זו ראה בעמ' 58 – 61).

• למשפחתו שלו אפוא היה קשר מיוחד עם הרבי, והרב משה אשכנזי אף קנה בסכום אסטרונומי עבור הרבי ספר תורה מיוחד (ספר תורה של האחים שפירא מסלאוויטא זצ"ל), ספר התורה שברבות הימים הפך להיות "ספר התורה של הרבי", כפי שהוא מוכנה בקרב חסידי חב"ד (ראה עמ' 28).
• גם משפחת רעייתו מאופיינת במאפיינים הללו: הרב אשכנזי בא בברית הנישואין עם נכדתו של הרב עזריאל זליג סלונים (הרבנית סימה למשפחת וולפא כתוארה אז), שהיה לא רק אחד מחשובי חסידי חב"ד וקרוב משפחתו של האדמו"ר הריי"צ, אלא גם אחד החסידים שהפגינו נאמנות עצומה לרבי והקדישו את חייהם להצלחת חב"ד תחת הנהגתו.

לכל אלו (לצד התכונות שאוסיף להביא בהמשך), להערכתי, יש משקל חשוב לדומיננטיות של הרב אשכנזי בחב"ד במשך השנים וגם לגיבוי הבלתי-רגיל שקיבל מהרבי במהלך השנים.

לא סתם החסיד ר' שלום פלדמן – ציור חב"די מיוחד במינו ומחשובי חסידי חב"ד – כשביקשו ממנו בעת חוליו לספר על הרב אשכנזי שנפטר בפתע, הדבר הראשון שאמר עליו היה: "ער איז געווען דער אמתער געבארנער", כלומר, שהרב אשכנזי גילם את חב"ד השורשית בכל עצמותו (וראה שם, עמ' 12: שורשים חסידיים).

הנה צילומים של שני מכתבים מהרבי בנוגע לרב אשכנזי בצעירותו (אחד בעודו בחור והשני מיד אחרי נישואיו), שני מכתבים אלו מדגימים את היחס הבלתי רגיל שהעניק הרבי לרב אשכנזי ומעידים במידה רבה גם על התפקיד שהועיד לו בחב"ד.

ומכתב נוסף:

2. בן לאסכולת "תל אביב" החב"דית

חב"ד אף פעם לא הייתה עור אחד ומקשה אחת, אבל ניואנסים דקים התחדדו הרבה דווקא בדור האחרון, "הדור השביעי", כלומר בתקופת נשיאותו של הרבי זצ"ל.

קהילת חב"ד בתל אביב בשנות הארבעים והחמישים היו לה מאפיינים מאוד קונקרטיים ששייכו אותה לגוון מסוים של חב"ד. אתן מעט רקע, בטרם אגיע לנקודהשאבקש להדגיש בקשר לרב אשכנזי.

עוד בתומכי תמימים בליובאוויטש נודעה החלוקה בין שני מאפיינים שונים של חסידי חב"ד: "משכילים" ל"עובדים", והדבר נגרר במשך השנים גם לישראל (ולצרפת ועוד).

האסכולה של ה"עובדים", אם לפשט זאת (ולחטוא לדיוק העדין של הדברים), הם אנשים עם דגש רב יותר בחלק של הציות, של קבלת העול, של עשייה תמימה ורצינית מאוד. בין חברי בית המדרש הזה אפשר למנות את החסידים הדגולים: ר' ניסן נמינוב, ר' ישראל נח בליניצקי, ר' שלמה חיים קסלמן וכיוצא.

האסכולה של ה"משכילים", לעומת זאת, הם חברה הרבה יותר רציונליסטיים, סרקסטיים וחדים. אם להשתמש בעגה חסידית, הם היו בעלי 'מוחין דגדלות' – השקפה רחבה ובהירה. כמובן, גם הם היו יראי שמים ועובדי ה' בדרך חב"ד, אבל היה שם דגש רב על שכלתנות. 

 בתל אביב התרכזו בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20, בעיקר "משכילים" חסידים דוגמת: ר' נחום גולדשמיד (על דמותו ראה בעמ' 148), ר' מיישקה גוראריה (עמ' 13) והאווירה המרכזית שם הייתה של שכלתנות ואליטיזם. הייתה שם גם שובבות אני מפחד לומר שהיה שם גם דוק של ציניות, אבל לבטח משהו נשכני מאוד וחריף.

בנוסף לכך, אחת מהדמויות הכי דומיננטיות בקהילה זו היה ר' פיניע אלטהויז  – יהודי חסידי חריף, ציני ולבבי גם יחד, מלא שמחת חיים והומור חב"די עוקצני במיוחד.

במחיצתם גדל הגאון ר' יואל כהן ולהבחל"ח גם הרב אשכנזי (שהיה חברותא במשך שנה של ר' מיישקה גוראריה בלימודי חסידות).

חשוב לציין, בהערת אגב, שהאסכולה הזאת ינקה רבות מהחסיד ר' חאטשע פייגין הי"ד (ראה שם עמ' 132, ובמאמרו של הרב נחום גרינוולד, בהיכל הבעש"ט, גיליון לד).

[אגב סבורני, באמרת אגב, ששני האישים, כל אחד מנקודת המפתח שלו, עיצבו במידה רבה מאוד את צביונו של "דור השביעי" על פי קווים כלליים שנספגו מבית המורשת של אסכולת "תל אביב החב"דית".

אינני משווה ברמת ההשפעה ולא בטיבה. כמובן שלר' יואל יש השפעה הרבה יותר מכרעת, בכמה מובנים. אבל גם לרב אשכנזי תרומה נכבדה לקו העיצובי שמאפיין את חב"ד, הדור השביעי, בתחומי הפסיקה, ה"שפיציות החב"דית" והעסקנות. 

יצוין עוד, כי לשני האישים הנכבדים תרומה (או אחריות, תלוי את מי שואלים) להתפרצות "המשיחיסטית" כפי שקוראים לה בחב"ד. אולם הרב אשכנזי – וזו גם אחת העובדות שבלי ספק השפיעו השפעה עצומה על אופיו של "דור השביעי" אחרי "ג' בתמוז" – למעשה הכשיר את הלגטימציה הפנים-חב"די לקרע המשיחיסטי כולל בהיבטים מימסדיים, גם כאשר בית דין רבני חב"ד ניסה למתן אותה. הוא היה הסמכות הרבנית שעמד מנגד למימסד (כולל המימסד הרבני) ונתן לה את הלגטימציה באותו זמן, סמוך להסתלקותו של הרבי. אמנם לאחר מכן הרב אשכנזי התמתן, אבל זו עובדה הראויה לציון ושיש לה השלכות כבירות על מבנה תנועת חב"ד בימינו.]

נחזור לענייננו.

בקצרה, החבר'ה של תל אביב היו שכלתניים יותר, קלילים יותר וחריפים יותר (ראה עמ' 37, תחת הכותרת: צחוק מיותר). הם היו ישירים וכנים, לבביים בחברות אמיצה, עוקצניים. חבר'ה שבזו למשחקי כבוד, ובזו למה שבחב"ד מכנים כמעט בלעג: "מיסתנגדים".

אנשים עם הרבה הומור והרבה התמסרות לחב"ד, כתורה, כדרך חיים, כתנועה סוציולוגית באופן כללי, אנשים שכבוד חב"ד הייתה חשובה להם מאוד, והיו מסורים למן הרגע הראשון לנשיאות של הרבי זצ"ל לעיתים גם בקנאות של ממש – שזהו קו מאפיין מאוד חשוב ומאוד משמעותי.

דוגמא קטנטנה לעוקצנות החביבה והחריפה – המאוד "חב"דית" באופייה – אני נוטל מעמ' 141:

"ר' פיניע קירב אישי ציבור רבים לחסידות חב"ד, ובהם חבר הכנסת משה ארם ממפלגת אחדות העבודה. הלה נהג להתפלל ביום הכיפורים בבית הכנסת ברחוב נחלת בנימין, וצעד דרך ארוכה מביתו. בערב היה מגיע ל"כל נדרי" ובבוקר הגיע לשחרית ונותר עד אחרי נעילה.

"פעם הגיע ארם בליל יום כיפור לבית הכנסת ור' פיניע ניגש אליו מיד ואמר לו: 'מוישה, הצלת אותנו! יושבים כאן יהודים שרוצים לומר: "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים"….. אך אין כאן שום עבריין. עכשיו אתה הגעת ופתרת לנו את הבעיה…".

ועוד סיפור שמשקף יפה את הדברים:

"כשסיים החתן [הליטאי] את פלפולו, ניגש אליו ר' פיניע ואמר לו בהומור החסידי שאפיין אותו: 'יישר כוח! חידוש יוצא מן הכלל… אומנם היה משהו שלא כדאי לדבר עליו אך הוא לא חשוב כל כך, שכן הפלפול היה מצוין'. החתן המובהל חקר את ר פיניע לפשר כוונתו. ר' פיניע "מתח" אותו כהוגן עד שבסופו של דבר גילה לו במה העניין: "מה שציטטת מהגמרא מדף ה מופיע למעשה בדף ו, אבל זה לא נורא, טעות בדף אחד אינה טעות רצינית". החתן הצטדק בבהלה ואמר: "הרי בדקתי לפני החתונה וראיתי שהדברים מופיעים בדף ה', מוזר מאוד". נענה ר' פיניע: "נו, זה לא נורא, טעות בדף אחד אינה טעות רצינית"…

"ידידו של ר' פיניע ושותפו הקבוע להתבדחות החסידית, החסיד רבי נחום גולדשמיד (שרעייתו הייתה בת הדודה של הכלה) ניצב מאחורי ר' פיניע ואומר אודותיו לחתן: "דע לך שיהודי זה בקי בש"ס!", בעוד ראשי ישיבת "חברון" מטים את אוזניהם כדי להאזין לשיחה…

"למחרת ביקר ר' פיניע בביתו של דוד הכלה… החתן והכלה נכחו אף הם במקום. ניגש החתן לר' פיניע ואמר לו: "אתה יודע, בדקתי בגמרא וראיתי כי לא טעיתי, והדברים הם בדף ה' ולא בדף ו…!". נענה ר' פיניע ואמר לו: "הלוא אמרתי לך, לטעות בדף אחד זה לא נורא!".

הרוח השובבה, החריפות הסרקסטית והבוז לגינוני כבוד אינפנטיליים יחד עם התקשרות קנאית לרבי – אפיינו מאוד את הלוך רוחו של הרב אשכנזי. 

על ה"קנאות" החב"דית של הרב אשכנזי, יכולה להעיד העובדה הבאה. בספר (מעמ' 47) מסופר ש"הרב קרסיק זיכה את נכדו הרב אשכנזי בשלל תכנים מעניינים. כך לדוגמה… הרב קרסיק לימד את הרב אשכנזי כי כאשר שתו בליובאוויטש תה או קפה בשבת ובתום שתיית הכוס חפצו למלאה שוב במים חמים ובתכולתה האמורה, לא הקפידו לייבשה מהרטיבות שנותרה בה והצטננה".

וכתב לי אחד מהאנשים הקרובים אליו ביותר בהאי לישנא:

"זה אחד מהדברים שהוא היה ממש מקפיד עליהם בדווקא, על אף כל השאלות, כדי להראות מנהג ליובאוויטש".

נקודה זו עמדה לזכותו של הרב אשכנזי כאשר תושבי כפר חב"ד ונכבדיו שקלו וטרו בשיקול דעת ובדיונים עמוקים אודות מינוי ממלא המקום לרב גרליק.

אחד המצדדים במינויו של הרב אשכנזי לתפקיד – החסיד ר' בן-ציון שם-טוב – הסביר מדוע הוא תומך כה נלהב של הרב אשכנזי במילים הבאות: "דער רבי דארף האבן א רב אז ער וועט קענען עם זאגן דו און נישט איר"  – "לתפקיד זה נדרש חסיד אליו יוכל הרבי לפנות בלשון יחיד ולא בלשון רבים…", והרב אשכנזי, כך טען, הוא המתאים ביותר לכך.

מאותה סיבה גם החסיד ר' מענדל פוטרפס היה מאלו שנלחמו עבור מינויו של הרב אשכנזי כרב לצידו של המרא דאתרא הרב טרבניק.

היה בו ברב אשכנזי את האופי החב"די הזה, כפי שהזדקר אצל החסידים מתל אביב.

"בעת שכיהן הרב אשכנזי כרבו של כפר חב"ד נהג לומר כשטלפן אל מישהו מסוים: "מדבר אשכנזי"… פעמים שטלפן אל אישים מסוימים והיה עליו להציג את עצמו אמר: "אנשים קוראים לי הרב של כפר חבד". וכאשר הוזקק לציין את משרתו אמר תמיד: "אני רב בכפר חב"ד" ולא "רב של כפר חב"ד"" (עמ' 215).

3. כושר התמדה עצום וגדלות בתורה בבקיאות ובעמקות

הרב אשכנזי היה מתמיד עצום. אדם שעיקר חייו היו משוקעים בלימוד תורה.

אבי שי' סיפר לי כי כשלמד בישיבה בכפר חב"ד בשנת תש"ל, והרב אשכנזי היה מאנשי הצוות הצעירים, הוא פשוט לא פסיק פומיה מגירסה. ואבי – שהוא איש פנימי ואמיתי ולא מהטיפוסים שמחלקים סופרלטיבים חינם – העריך מאוד את הרב אשכנזי עקב כך, בגלל מראה עיניו במשך זמן.

גם אני באותן פעמים כשהייתי ניגש אל משרדו לשאול אותו שאלה או להתייעץ איתו, תמיד היה יוצא מן החדר הפנימי כשהחדר כולו מלא בספרים פתוחים והוא יוצא כולו מתוך הלימוד, (אני אף רואה לעצמי זכות שהשאלתי לו מספרייתי כמה ספרים שהוא חיפש אותם ולא הצליח למצוא עד שהגיע אלי).

בספר ניתן למצוא כמה עדויות על התמדתו העצומה כמאפיין אישיותי מאוד בולט. הנה אחת מהן (עמ' 82. וראה גם עמ' 215 עדותו של הרב אליהו קוק):

"חברו של הרב אשכנזי מהישיבה במונטריאול, הרה"ח ר' ישראל יוסף זלמנוב מציין אודותיו כי הוא 'התמיד בלימודו במשך כל שעות היממה, והיה נרדם בלילות עם גמרא קטנה. אולם למרות זאת הוא היה בחור בין הבחורים [=שווה בין שווים] שכן כך זה אצל חסידים, בעוד שבחוגים מסוימים אחרים היו נוהגים בו כבוד רב…".

בהקשר זה חשוב להדגיש את ההכנה רבת השנים של הרב אשכנזי לתפקיד הרב של כפר חב"ד. עשר שנים היה צמוד אל רבה המנוח של הכפר הגרש"ז גרליק, שהיה רב במשך 75 שנה! על ידיו יצק מים, אצלו עשה 'שימוש', ממנו שאב מלוא החופן של חכמה, רגישות וידיעת הלכה.

לאחר מכן, שימש כמו"צ בכפר חב"ד, לצד המרא דאתרא הגר"נ טרבניק.

מדובר אפוא על עשרים שנה של הכנה מדורגת לתפקיד המשמעותי שמילא החל משנת תשד"מ כרבה הראשי של כפר חב"ד.

הייתה זו הכנה לא רק תורנית, אלא גם מנטלית. וכפי שמתאר זאת בנו הר"ר יוסי (עמ' 285):

"הדמות המרכזית שליוותה את הרב אשכנזי בין השנים תשכ"ה – תשל"ד הייתה זו של רבו של הכפר, הרה"ח ר' שניאור זלמן גרליק. הרב אשכנזי למד עמו בחברותא וערך אצלו שימוש תוך שהוא סופק ממנו חוכמה ו"חלק החמישי" של השולחן ערוך".

והוא ממשיך וכותב:

"הוגשו פעם לעיונו של הרב אשכנזי עניינים מסוימים שנכתבו בהלכות ריבית, והוא בתגובה המחיש באמצעותם את החובה לערוך שימוש אצל רב מורה הוראה טרם ההתמנות לרבנות ולא להסתפק בלימוד ההלכות בלבד…"

(פסקי ההלכות הללו שנכתבו בהלכות ריבית השמיטו הוראה חשובה שלא כתובה אמנם בספרים, אך אילו מי זה שכתב את זה היה עושה שימוש אצל רב בפועל, היה לומד זאת ממנו).

4. זיכרון בלתי רגיל

עם הזיכרון המצוין של הרב אשכנזי נתקלתי באופן אישי. הייתי אז עורך בפועל של "מעיינותיך" וערכנו באותה נקודת זמן גיליון מיוחד שהיה מוקדש לדמותו והגותו של הגאון ר' לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי.

יצא והסעתי את הרב אשכנזי בחזרתו מאירוע משפחתי מסוים לביתו, ובדרך הוא ששאל אותי במה אני מונח כעת. עניתי לו שאני בדיוק עורך את מאמרו של ר' יואל כהן על תורת רלוי"צ והבעתי את התפעלותי מחידוש מסוים מעניין מאוד של רלוי"צ בנוגע לאביי ורבא. הרב אשכנזי מיד אמר לי: "אה, לגבי הגמרא בברכות שאביי יצא החוצה והצביע אל השמים?" [ראה נספח].

מדובר בחידוש של רלוי"צ שר' יואל עסק בו בשנת תש"מ במאמר שהתפרסם בקובץ נידח ובלתי מצוי שממנו נערך המאמר בוורסיה חדשה עבור מעיינותיך, (ומשם כנראה הרב אשכנזי הכיר זאת), והרב אשכנזי זכר את זה ברעננות מיידית כזאת.

סיפורים רבים על זכרונו המיוחד פזורים ברחבי הספר.

5. כושר "המצאה", פיקחות חריפה, שנינות ושובבות-חסידית

מאפיין בולט באישיותו של הרב אשכנזי הייתה פיקחותו ושנינותו.

"בשנת תשכ"ג", מסופר בעמ' 205, "נהגו שניים מתלמידי ישיבת "היישוב החדש" בתל אביב להתגנב בשעות הצהריים מהישיבה, ולהגיע בית כנסת חב"ד שם המתין להם הרב אשכנזי ולמד עמם תניא. היו אלה הרב שלום דובער וולפא ולהבחל"ח הרב יהושע מונדשיין.

"לאחר מכן עברו הרב וולפא והרב מונדשיין ללמוד בישיבה בכפר חב"ד. בביקוריו של הרב מונדשיין בישיבה בכפר בטרם עבר אליה, היה הרב אשכנזי "הממונה" עליו. אחד מביקוריו של הרב מונדשיין התקיימו בליל ניטל ובחורים מסוימים השתוללו והשליכו מגבות וכדו'.

"הרב אשכנזי חשש מהשפעה שלילית על התקרבותו של הנער הצעיר ואמר לו אודות התלמידים: 'ראה מה קורה כשנוטלים מהם לכמה שעות את האפשרות ללמוד, הם אינם יודעים מה לעשות עם עצמם….'".

הרה"ג הרב אליעזר ברוד, חתנו הגדול של הרב אשכנזי, סיפר לי  סיפור שמקפל בתוכו את קשת התכונות שציינתי בכותרת לפיסקה זו.

אחד מזקני כפר חב"ד (צחוק הגורל הוא שאותו חסיד זקן עדיין חי לאוי"ט) שידוע כמהדר במצוות עד הקצה, חלה משמעותית, אושפז והיה צריך לשתות תרופות חיוניות. היה זה בסמיכות לימי חג הפסח, שבו בקרב חסידי חב"ד מזה שנות דור יש ממש "אובססיה" לחומרות קיצוניות. היה ברור לבני משפחתו של אותו חסיד זקן כי הוא עתיד להימנע מליטול את התרופות מחשש לחמץ, וכלל לא יזיז לו הדבר ולא כמלוא נימה החשש שמא הדבר יגרום להתדרדרות חמורה במצבו.

הם פנו בצר להם לרב אשכנזי שיסייע בידם למנוע את הדבר שעלול לסכן את חייו. הרב אשכנזי הבין מיד כי גם אם יתקשר אל החסיד הזקן ויצווה בתוקף לקחת את התרופות הוא לא ייקח.

מה עשה? הגיע הרב אל מיטת חוליו של אותו חסיד ואמר לו: "תראה לי את התרופות". הוא החל מעיין בדפי ההנחיה שמונחים בתוך חפיסות התרופות. היו שם תרופות נגד צרבת וכדו', תרופות סעד צדדיות אך לא קשורות לליבת המחלה ושהיה ניתן לוותר עליהן בלי לחשוש לבעיה רפואית. ואז בתוקף הכי גדול הרב אשכנזי הראה לו על התרופות הבלתי חיוניות וקרא: "את התרופות הללו בשום אופן אסור לקחת!" אחר כך עיין שוב בדפי התרופות של קבוצות התרופות החיוניות, ויאמר: אבל בתרופות הללו – אין שום חשש ולכתחילה בלי שום פקפוק ניתן לקחתם… והחסיד הזקן השתכנע…. (הסיפור מופיע גם בעמוד 687)

זוהי דוגמה קלאסית לכושר ההמצאה, לחריפות וגם קצת לשובבות-החסידית המיוחדת שאפיינה את הרב אשכנזי ושכה סייעה בעדו בשנות הנהגתו ביחד רמה.

6. חוש פוליטי והבנה עמוקה של הנפש העסקנית

לרב אשכנזי הייתה הבנה עמוקה מאוד של הנפש העסקנית ושל לוח המגרשים הפוליטי. הוא לא היה מה שאומרים "ראש בקיר" וידע היטב כיצד לנווט את החוטים כך שהדברים שהאמין שצריכים לקרות יקרו, וזאת מבלי לשבור את הכלים ומבלי שכל העולם יהיה שותף לכל ה"דרעק", שנמצא שם מתחת לפני השטח.

בהקשר זה מעניינת במיוחד עדותו של הרב אשכנזי על ההנחיה שקיבל מהרב חודקוב (כנראה הוראה שניתנה מהרבי), כאשר ביקש הרב אשכנזי להתפטר מתפקידו בשנת תשמ"ג (עמ' 545).

"הרב חודקוב המשיך והורני שתי הוראות נפלאות, כשניכר היה שאף הן מצוטטת מפי הקודש פנימה:

"א. 'בליובאוויטש צריכים סבלנות'. תהיתי לפשר כוונתו, ונעניתי: 'כשישנה בעיה של שלום בית דרושה סבלנות'…. ברור היה שמתכוון לשלום בית במובנו הרחב, היינו שאין להתפעל ממצבים בעייתים בליובאוויטש משום שדינם להיפתר במשך הזמן. ואכן נוכחתי בכך כעבור זמן מסוים, בענייני הכפר.

"ב. בוויכוחים שונים שמתנהלים – על הרב לפעול כהבנתו אך לא להיראות צד, שכן אם ייראה כנוטה לטובת צד אחד, יאבד את הצד השני".

סיפורים רבים נוספים בהקשר זה מצוים לאורך פרקיו האחרונים של הספר, וראה במיוחד פרק ל.

ואכן, הרב אשכנזי ידע לנווט את הדברים בחוכמה, בתקיפות, אך לא בתקיפות מוגזמת, וגם אם שגה – ומי לא שוגה – הרי שבמאזן הכללי של הדברים ניהל בחכמה רבה והגיע לכוח השפעה בלתי רגיל לא רק בעניינים של כפר חב"ד, אלא כמכריע וכראש המדברים בעניינים המרכזיים של חב"ד בכלל.

7. "מלך הפשרות" והאיזונים

הרמב"ם (סנהדרין כב, ד) כותב:

"מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה. אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח, ועליו נאמר משפט שלום שפטו בשעריכם אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. איזהו משפט שיש עמו צדקה, הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה. במה דברים אמורים – קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע, אבל אחרי שגמר הדין, ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב, אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן, אלא יקוב הדין את ההר" .

הרמב"ם פוסק כרבי יהושע בן קרחה, במחלוקתו עם רבי יוסי הגלילי במסכת סנהדרין (ה, ב- ז), שמצווה להציע לנידונים לעשות פשרה ובית דין שעושה תמיד פשרה הרי הוא משובח.

אכן, הרמב"ם מוסיף ופוסק שאחר שנתברר הדין באופן ברור על פי ברור של דיני תורה, ונמסר לנידונים, אז חזרנו אל יסודו של רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי, שיקוב הדין את ההר, ואין רשאים לעשות פשרה. לא לחינם, אף שהרמב"ם פסק להלכה כר' יהושע בן קרחה, הוא משתמש במטבע לשונו של רבי אליעזר: 'יקוב הדין את ההר' .

אולם, הש"ך (חו"מ יב, ו) מביא בשם השלטי גיבורים, לחלק בן פשרה שהדיינים רוצים להטיל כפי הנראה בעיניהם שלא מדעת הבעלי דינים, שזה אסור לאחר גמר דין. אבל לדבר על ליבם של הנידונים בפיוסים ופיתויים שיסכימו לקבל פשרה, שהם מודיעים להם את טיבה מראש, בזה יש מצוה, אפילו לאחר גמר דין.

והרב אשכנזי היה "מלך הפשרות".

אספר מעשה שהיה עם מכר קרוב שסיפר לי זאת,  מעשה שארע לפני כ-20 שנה. מכרי הנ"ל רכש דירה מיהודי מסוים, חתמו חוזה, החלו בהעברת תשלומים, והכל הלך לכאורה כמצופה. יום אחד נפגשו שניהם, ואז המוכר אומר לקונה, כשחיוך דק על שפתותיו: אתה יודע שתצטרך לשלם לי כך וכך תוספת. הקונה הופתע ואמר, מה פתאום, מדוע?

ואז מסתבר שאל החוזה – שהקונה חתם עליו כדין – הוגנב בערמומיות סעיף שמשמעותו המשפטית הנסתרת גרמה מבעוד מועד לכך שחיוב מסוים יחול על הקונה.

הקונה נרעש. הוא לא התכוון לחתום על זה, ואילו היה מודע לתנאי זה ולמשמעותו לא היה מסכים בשום אופן וגם אין לכך שום הצדקה. אבל הוא חתם.

הוא הלך בצר לו אל הרב אשכנזי וביקש סעד מפני מעשה לא הוגן זה. אותה דירה שנמכרה הייתה במצב חיצוני – נורא. קירות מקושקשים, מלאי חורים וכו'. מצב פיזי מחפיר. למעשה מלכתחילה הקונה היה מודע לכך, זו לא הייתה הפתעה – הלוא הוא ביקר בדירה.

כשהתברר לרב אשכנזי פרט זה, הוא הכריע את הדין כך: הקונה חתם על החוזה וממילא מחויב בו, ולכן ישלם את מה שהחוזה מחייבו. יחד עם זאת, בגלל מצב הדירה הקיצוני לרעה, על המוכר להפחית מערך הדירה סכום מסוים – וכך קוזזו התשלומים.

שני הצדדים יצאו מרוצים. הקונה על שום שלא שילם את התוספת הבלתי הוגנת שכמעט נדרש לשלם; והמוכר – משום שהקונה  לא יוכל כעת להעלות את התביעה על מצב הדירה ולנסות להפחית את התשלומים בעילות שונות…

זוהי דוגמה שסיפר לי עליה בעל הדין בעצמו, שאף הוסיף וסיפר לי איך תבונת הפשרה של הרב אשכנזי מנעה כעס וטינה בין שני הצדדים וסיים את הסיפור באופן סביר וברוח טובה. כמותה מסופרים בספר עוד כהנה וכהנה, כי זאת הייתה דמותו.

כמה מילים על הליקויים והלאקונות

עבודת המחקר והתיעוד שהספר מביא לפתחנו הקוראים מקצועית ורצינית מאוד וראויה לשבחים רבים, הרמה שלה הרבה מעל המקובל בז'אנר הזה של ביוגרפיות חב"דיות (וחרדיות בכלל).

אולם עדיין בולט העדרה של עריכה לשונית ועריכה מקצועית (שהם שני דברים נפרדים). לא אדגים כאן זאת, למרות שיש רבים, כי מרובה מידה טובה. אביא רק דוגמה משעשעת אחת על מקום שבו מסופר בשם הרב אשכנזי "ששהיתי עם חבריי במקווה" (עמ' 130). כמובן שיש בנקיטת לשון זאת טעם לפגם. במקווה טובלים, לא שוהים… בטח לא עם חברים. אני הייתי מתקן זאת ל: "פעם אחת כשהלכתי למקווה לטבול לפני התפילה, והיו שם באותה שעה עוד בחורים, הגיע הרבי… וכו'".

בעיה נוספת היא בעיה של ציוני מראי המקום. לדעתי בהרבה מקרים נדרשת הרחבה גדולה יותר. למשל, בסיפור שהבאתי מקודם ממה שסיפר הרב קרסיק לנכדו הרב אשכנזי אודות הכנת תה בשבת – הייתי מצפה בהערה להשלמה הלכתית. וכהנה וכהנה.

החשוב מכל, ניכר חסרון מודגש בהתייחסות לתורתו ולדרכי לימודו של הרב אשכנזי. הייתי מצפה שלפחות כמה עשרות עמודים מהספר הזה יעסקו בכך בצורה מעמיקה שיטתית.

אקווה שחסרון זה יושלם על ידי בניו של הרב שהיו בקשר לימודי תורני צמוד עמו – הרבנים ר' אליעזר ור' שלום דובער. אם יישמעו לעצתי, היו עורכים ספר ממבחר חידושיו של אביהם על הלכות תלמוד תורה באופן ידידותי, מובנה ובהיר – ומקדימים לו מבוא על דרכו התורנית ההלכתית של אביהם.

לסיכום, אחזור על ראשית דבריי במילים אחרות: אם אתה נמנה מי שענייני חב"ד וענייני כפר חב"ד מעניינים אותו בדרך כלשהי – רוץ לרכוש את הספר ולקרוא אותו. תלמד הרבה…