עקרון חופש החוזים הוא עקרון קדוש במשפט הישראלי. אולם בפועל, כשמגיעים להתקשר בחוזים מול חברות עומד עקרון-על אחר: "זה מה יש". במילים אחרות, המציאות היא גופים גדולים מכתיבים לנו מה לעשות.
חוק החוזים האחידים נועד להסדיר מבנה חוזי אשר נעשה בו שימוש בכ-90% מהעסקאות במשק. העסקאות אשר נכנסות תחת קטגוריה של חוזה אחיד הן עסקאות מגוונות מאוד, כגון קניה של מוצרי חשמל למיניהם, חוזי הצטרפות כלקוח לבנק או לכרטיס אשראי, חוזים מול חברות עסקיות שנותנות שירותים כגון שירותי טלוויזיה, אינטרנט, סלולרי ושירותים נוספים.
חוק החוזים האחידים מניח שבמצב של יחסים בין ספק מוצר כלשהו ללקוח, כאשר הספק מציע חוזה אחיד ללקוח, יש נחיתות של הלקוח הן בכוח המיקוח והן בידע. אי אפשר להגיד שהספק גרם לנחיתות הזו, אך זו המציאות הקיימת. כדי לאזן את מה שהתנאים הקיימים גורמים – יש יכולת לחוק להתערב בחוזה כזה, אם התנאים המנויים בחוזה הם בחזקת תניה מקפחת, דהיינו משתמשים באופן לא פרופורציונלי בכוחו של ספק השירות כנגד האינטרס של הלקוח.
עד שנחקק חוק החוזים האחידים עמד לטובת הלקוח "כלל הפרשנות לרעת המנסח", האומר שאם בא לפניכם חוזה דרקוני שניתן לכמה פירושים – על ביהמ"ש להעדיף תמיד את הפירוש שהוא לרעת המנסח, משום שחזקה היא שהמנסח ביקש לכתוב את העניין כך שיעמוד לטובתו, ועקרון ה"פרשנות לרעת המנסח" הוא אפוא כלי לאיזון ראוי בין האינטרסים.
אולם הדבר אינו מועיל כאשר מדובר בחוזים שאין בהם בעייתיות מסוג זה, המהווים חלק הארי מן המקרים, ולכן חוקק חוק החוזים האחידים: שמטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים.
בסעיף 2 לחוק נותן המחוקק הגדרות:
"חוזה אחיד" – נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם".
סעיף זה קובע כי השער לחוזים אחידים הוא בהתקיימות – 4 יסודות מצטברים.
כאן מגדיר המחוקק את הקריטריון לקביעה האם החוזה שלפנינו עונה להגדרת חוזה אחיד או לא עונה להגדרה חוזה אחיד – רק אם החוזה עונה על 4 התנאים המצטברים דלהלן, נפתחת לפנינו היכולת לדון בכלל בפרטי החוזה לאור דיני החוזה אחיד.
- נוסח של חוזה.
- שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד – במשפט זה טמונה ההכרה שמכיר את אופי פעולתן של החברות הגדולות, שבתחכומן עלולות להעניק מצג שהם מנהלים "מו"מ" עם הלקוח, זאת באמצעות "איפשור" ללקוח לשנות מספר סעיפים בחוזה (שהם שוליים מבחינת החברה); ואז אם יטען הלקוח כנגד החוזה יטענו החברות בפני ביהמ"ש אין זה חוזה אחיד, הלוא ניתנה ללקוח האפשרות לשנות סעיפים מנו ולשאת ולתת על תוכנו.
כדי למנוע מצב שחוזים מסוימים יזלגו מתחולת החוק בדרך זו, קובע המחוקק שגם אם "מקצת" התנאים נקבעו מראש ע"י צד האחד, עדיין יכול חוזה זה להיות בבחינת חוזה אחיד.
אכן המשמעות של יסוד זה היא בהיבט נוסף: שאותם סעיפים בחוזה אחיד שנוסחו במשותף או ששונו במשהו אפילו במקצת בעקבות מו"מ בין שני הצדדים – לגבי אותם סעיפים לא יוכלו להיטען טענות מכוח חוק החוזים האחידים.
- כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים – כאן כוונת המחוקק היא שאין צורך להוכיח שאכן אנשים רבים חתמו על חוזה זה, אלא הדבר שיש להוכיחו הוא שכוונת המנסח הייתה להחתים אנשים רבים בחוזה זה.
- בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם – בזמן כתיבת הטופס לא ידע המנסח כמה יחתמו או מי יחתמו על החוזה; די באי ידיעת אחד הפרטים כדי לגרום לכך שיעמוד בתנאי זה.
המשך הסעיף:
"תנאי" – תניה בחוזה אחיד, לרבות תניה המאוזכרת בו וכן כל תניה אחרת שהיא חלק מההתקשרות, ולמעט תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים;
המשך הסעיף מציג את הצדדים לחוזה אחיד:
"ספק" – מי שמציע שהתקשרות עמו תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא הנותן או המקבל של דבר;
"לקוח" – מי שספק מציע לו שהתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא המקבל או הנותן של דבר;
המשך הסעיף: בית הדין לדיני חוזים
"בית הדין" – בית הדין לחוזים אחידים המוקם לפי חוק זה.
– בית הדין לחוזים אחידים – רק המדינה או ארגוני צרכנים המוכרים בחוק יכולים להגיש לפתחו תביעות, וזאת כאשר מתקבלים תלונות רבות אודות חוזה אחיד מסוים. פס"ד של בית דין זה חל על כלל החותמים, כולל קביעות רטרואקטיביות. היחיד יכול לפנות לבית המשפט המחוזי.
סעיף 24 –
שמירת הדינים: הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין שעל פיו עשוי חוזה או תנאי שבחוזה להיות בטל או ניתן לביטול, ולא ימנעו טענה נגד חוזה או תנאי שבחוזה.
– מטרת המחוקק היא לתת תכולה רחבה על מנת למנוע זליגה.
סעיף 3:
בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן – תנאי מקפח).
בדיקה האם זהו "תנאי מקפח" נעשית לפי מכלול הנסיבות. אם למשל, לא קיבלתם בחוזה אחריות על סוללת הסמרטפון שלכם, אבל בנספח קיבלתם 4 סוללות מתנה – הרי שאין פה תנאי מקפח, כי קיבלתם שיפוי.
מה התוצאה של הימצאות תנאי מקפח בחוזה? ניתן לבטל או לשנות את החוזה.
סעיף 4
– סעיף החזקות. בסעיף זה נותן המחוקק 12 תת-סעיפים (12 דוגמאות לסעיפים פוטנציאליים שאתם עשויים למצוא בחוזה אחיד), כך שאם תראו בחוזים אחידים סעיף שהוא דוגמתו, הרי זה תנאי מקפח. אקט זה מעניק יתרון טקטי לתובע, כלי המאפשר להוכיח את סעיף תנאי הקיפוח.
סעיף 5
– מדבר על תנאים בטלים בחוזים אחידים. כאן נותן המחוקק שני תתי סעיפים שאם תראו דוגמתם בחוזה אחיד הם בטלים אוטומטית.
- תנאי בחוזה אחיד השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – בטל.
- תנאי בחוזה אחיד הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות לנזק גוף או למעשה זדון המוטלת עליו על פי דין – בטל.
בסעיפים שלאחר מכך מתייחס המחוקק בסדרי הדין בבית הדין המיוחד לדיני חוזים.
בסעיף 23 נאמרו שני דברים מרכזיים:
- דבר ראשון אומר המחוקק: הוראות החוק לא יחולו כשמדובר בנושאים שלגביהם קיימת חקיקה ספציפית שמסדירה אותם וחוק החוזים האחידים לא חל בהם.
- דבר שני: הוראות החוק לא יחולו על תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח או הספק בעד נושא העסקה, ובלבד שהוא מנוסח בלשון פשוטה וברורה. במילים אחרות, את המחיר הכתוב בחוזה האחיד לא ניתן לתקוף מכוח דיני חוזים אחיד, כי חזקה שהצדדים כולם נתנו את הדעת בעניין המחיר (כל עוד הוא מנוסח בצורה ברורה).
הפסיקה בקשר לדיני החוזה האחיד:
הנה שתי דוגמאות מן הפסיקה.
בפס"ד היועמ"ש נ' חברת מוסף המכרז של המדינה פסל בית הדין כמה וכמה מסעיפי החוזה לאור חוק החוזים האחידים.
דוגמא: סעיף שבו נאמר כי – "הצרכן יהיה רשאי להחזיר את המוצר באריזתו המקורית כשהוא במצב תקין בלבד". המדינה טענה כנגד סעיף זה, שמדובר בתנאי מקפח. זכות ההחזרה הנתונה לצרכן היא זכות מהותית אשר יש למנוע מהספק מלהערים קשיים על מימושה. לפיכך משנה בית הדין את הסעיף שבחוזה וקובע כי נוסחו יהיה: הצרכן יחזיר את המוצר באריזתו המקורית ככל שהדבר סביר בנסיבות.
דוגמא נוספת: סעיף שבו נטען כי – בכל תביעה בעניין המכרז של המדינה סמכות השיפוט תהיה לביהמ"ש בתל אביב בלבד. בית הדין טוען שזה תנאי מקפח, ומבטלו.
בפס"ד היועמ"ש נ' שיכון ופיתוח נקבעה הלכה חשובה על פיה כאשר נאמר בחוזה כי איחור בחוזה בגין "כוח עליון", יפורש כך: שכל ארוע של כוח עליון שהשפיע באופן ישיר על העניין (למשל אם מדובר בחוזה בנייה) מאפשר איחור סביר.